שאלת האחריות - תאונה בבית הספר

דרגו את המאמר

היקף אחריותו של מנהל על תאונות המתרחשות בשטח בית הספר

תלמיד תיכון נפל במדרגות בית הספר בשעת ההפסקה, כתוצאה מהחלקה על שאריות מזון. הנפילה גרמה לתלמיד לפציעות בכל חלקי גופו. האם במקרה כזה יש להטיל על בית הספר אחריות בגין עוולת הרשלנות?

מוסכם על הצדדים כי בשנת 97', בהיותו של התובע תלמיד תיכון, הוא החליק ונפל במדרגות בית הספר. כתוצאה מן הנפילה נפצע התובע. במקרה הנידון, המחלוקת העובדתית בין הצדדים איננה על שאלת קרות הנזק, אלא בשאלת נשיאת האחריות בגין הנזק.

התובע העיד כי לאחר הנפילה ראה את הפסולת עליה החליק, ועל כן הוא טען כי נזקו נגרם עקב חוסר שמירה על ניקיון המדרגות, המהווה התרשלות מצד בית הספר. בית הספר טען כי הסיבה לנפילתו של התובע איננה ברורה, שכן חבריו של התובע העידו כי הם אינם יודעים את הסיבה לנפילה, דבר שלדברי התביעה הינו בלתי סביר.

עוד נטען כי גם התובע עצמו שינה את גרסתו בנוגע להשתלשלות העניינים, לאחר שבתחילה טען כי נפל מאחר והמדרגות היו רטובות. בסוגיה זו נקבע כי אין להסיק דבר מכך שחבריו של התובע לא ידעו את הסיבה לנפילתו, שכן זה אך טבעי שלאחר נפילתו הם נחפזו לעזרתו ולא בדקו את הסיבה לנפילה, ואין לצפות מהם לתאם את עדויותיהם ולהעיד עדות שקר בדבר סיבת הנפילה. מאחר ולא קיימת כל עדות לכך שהתובע שינה את גרסתו הראשונית, עדותו של התובע נמצאה כעדות מהימנה, והתקבלה גרסתו כי נפל לאחר שהחליק על שאריות מזון שהיו מונחות על המדרגות.

עוולת הרשלנות, מהי?

עוולת הרשלנות מורכבת משלושה יסודות, המנויים בסעיף 35 לפקודת הנזיקין: קיומה של חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית בין המזיק והניזוק, הפרתה של חובת זהירות זו, וקיומו של נזק שנגרם כתוצאה מהפרת החובה, דהיינו נזק המבסס קשר סיבתי בין התנהגותו של המזיק ובין קרות הנזק (ע"א 145/80, ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש).

חובת זהירות מושגית הינה חובת זהירות השוררת בין סוג המזיקים אליהם משתייך המזיק לבין סוג הניזוקים אליהם משתייך הניזוק. נקבע כי חובה זו מתקיימת כאן, שכן הפסיקה הכירה בעבר בחובת מורה ומנהל כלפי תלמידיו, בין שמדובר בשעת שיעור או בהפסקה, בתוך הכיתות או מחוצה להם. נקבע כי חובת מורה לתלמידיו זהה לחובתו של הורה כלפי ילדיו (ע"א 2061/90, מרצלי נ' מ"י).

חובת זהירות קונקרטית מורכבת מצפיות טכנית וצפיות משפטית – האם אדם סביר יכול היה לצפות את התרחשות הנזק? ובנוסף, האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק? בעניין זה נקבע כי מנהל בית ספר סביר יכול היה לצפות את ההתרחשות, ואף צריך היה לצפות אותה: מנהל בית הספר אפשר לתלמידים לאכול על המדרגות בשעת ההפסקה, ביודעו שהם עשויים להשאיר שם שאריות מזון שעלולות להוות סכנה עבור תלמידים אחרים.

האם המנהל נהג כמנהל סביר?

בעניין הפרתה של חובת הזהירות נפסק כי מאחר ולא פעל לשמירה על ניקיון מדרגות בית הספר בשעת ההפסקה, מנהל בית הספר כשל בחובתו לשמור על בטחון התלמידים. הוא הפר את חובת הזהירות שהיתה מוטלת עליו, וביסס את קיומו של קשר סיבתי בין התרשלותו לבין הנזק שנגרם לתובע.

מאחר וסיבת ההחלקה הבלעדית הינה שאריות המזון שהיו מצויות במקום, שכן התובע לא ירד במדרגות בדרך המהווה הסתכנות מרצון, כגון קפיצה או ריצה, נקבע כי לא התקיים במקרה זה אשם תורם ברמה כלשהי (שכן אין זו מחובתו של תלמיד לבדוק שאין שאריות אוכל על המדרגות טרם השימוש בהם), ומלא האחריות בגין קרות הנזק מוטל על בית הספר.
בית המשפט קבע כי אכן התקיימו במקרה זה כל יסודותיה של עוולת הרשלנות, ונפסקו פיצויים לטובת התובע.