סטודנטית שנפלה במדרגות תבעה פיצויים מהמכללה

דרגו את המאמר

התובעת ילידת שנת 1989, ירדה במדרגות שנמצאות בשטחי המכללה של בנות בירושלים, שבה למדה, ובעת הירידה היא נפלה על פניה ועקב כך נשברו חלק משיניה. לטענת התובעת, התאונה אירעה כתוצאה מרשלנות של הנהלת המכללה והפרת חובה חקוקה, על כן פנתה לבית משפט השלום בירושלים והגישה תביעת פיצויים נגדה בגין נזקי גוף שנגרמו לה.

על פי עובדות כתב התביעה, בחודש דצמבר 2008, ירדה התובעת במדרגות המובילות לספריה שבמכללה, ונתקלה באחד מאריחי המדרגות שהיה גבוה במקצת, עקב כך איבדה את שיווי המשקל ונפלה על פנייה בעוצמה רבה.

אילו היה מעקה במדרגות הסטודנטית היתה יכולה לאחוז בו כדי למנוע את נפילתה

לטענת התובעת, במדרגות הרחבות לא היה מותקן מעקה בטיחות ולא היה לה במה להיאחז. מיד לאחר התאונה בשטח בית הספר, היא דיווחה על פציעתה לאם הבית ונבדקה במרפאה. לאחר מכן הופנתה לרופא שיניים, שאבחן שברים בשלוש שיניים. הרופא ביצע טיפול שורש בשן אחת וסתימות בשלוש שיניים.

עם זאת טיפול השורש היה לקוי, ולכן היה צורך לחזור עליו לאחר חודשים ספורים. בהמשך היא טסה לארצות הברית, שם עברה טיפולי שיניים נוספים. מומחה רפואי מטעם בית המשפט העריך כי לתובעת אין נכות בגין הפגיעה בשיניים, אולם קבע כי היא תידרש לבצע טיפולים בעתיד.

בעקבות התאונה הוסף מעקה אמצעי במדרגות שלא היה שם בעת הנפילה. ובמהלך החקירה הנגדית מסרה כי לא הבחינה בפגם במדרגות ולא בחנה אותן, אלא נפלה משום שלא היה לה במה להחזיק.

עדה מטעם הנתבעת הצהירה כי בעקבות שיחה עם אחותה של התובעת, הבינה כי היא נפלה משום שמיהרה ורצה מהר במדרגות, לכן אין כל קשר סיבתי בין נפילתה לבין כל פגם במדרגות או במעקה. עם זאת היא לא התייחסה לטענות התובעת בדבר הוספת המעקה רק לאחר התאונה.

המכללה לא דאגה להציב מעקה בטיחות בצד המדרגות

בית המשפט קיבל את גרסתה של התובעת לנסיבות נפילתה, וקבע כי הנהלת המכללה בתור מחזיקה ומפעילה של מוסד הלימודים, נושאת בחובת זהירות כלפי התובעת שהיתה סטודנטית במכללה. עוד קבע כי בעת התאונה לא היו מותקן מעקה במדרגות בצד ימין ובאמצע, לפיכך הנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובעת.

בנוסף השתכנע כי התובעת היתה יכולה להימנע מהנפילה, אילו היתה נוקטת בזהירות סבירה במהלך הירידה במדרגות, על ידי היצמדות לקיר או אחיזה במעקה השמאלי, על כן קבע כי סביר להטיל עליה אשם תורם בשיעור של 40%.

בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה נגד המכללה, וקבע כי התובעת זכאית לפיצויים בגין עלויות טיפולי השיניים, נזק לא ממוני והוצאות אחרות. לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 40%, חויבה הנתבעת לשלם לסטודנטית סך של 53,595 שקלים, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 23.6% והוצאות משפט.

ת"א 42679-08-10