לשון הרע| הוצאת דיבה

דרגו את המאמר

התקבלו 7 דירוגים בציון ממוצע: 4.4 מתוך 5

מאמרים, פסקי דין ופניה אל עורכי דין בנושאי לשון הרע ותביעת דיבה...

סעיף 1 לחוק קובע כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:

• להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
• לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
• לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או   במקצועו.
• לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית. בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד.

פרסום בעל פה כלשון הרע

סעיף 2 לחוק קובע כי:

• פרסום, לעיניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, צליל וכל אמצעי אחר.
  
• רואים בפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

פרסום מותר מתחלק ל-2 קבוצות:

• פרסום ראשוני – סעיפים (1)-(10) בנסיבות מסויימות תחת גופים מסויימים חופש הביטוי גובר תמיד מבלי להתבע בגין לשון הרע. סעיף 13(5) – פרסום ע"י שופט, חבר בי"ד דתי, בורר. בהמשך הסעיף ניתנת אותה הגנה גם לגבי עו"ד או עד במהלך המשפט. יש גישה שתומכת בכך ורואה בכך יתרון שהאמת תצא אל הפועל מפני שלא יהיו פחדים להגיד דברים במהלך המשפט. לעומת זאת יש גישות שבאות ואומרות שחסינות זו צריכה להיות מצומצמת רק לרלוונטיות של אותו עד באותו משפט, כלומר אם בעל דין או עד מנצל את במת בהמ"ש לפירסום לשון הרע ללא קשר לאותו משפט – הגנה זו לא 
  צריכה לעמוד לו. צמצום החסינות הגורפת.
  
• פרסום חוזר (משני) – פרסום שחוזר על אותם דברים שכבר נאמרו בפרסום הראשוני. יש 2 דרישות לפרסום חוזר: הפרסום החוזר צריך להיות נכון והוגן. לדוגמא: ח"כ אומר אמירה שמהווה לשון הרע, האמירה היא שיקרית ובכוונה לפגוע, לאותו ח"כ יש חסינות. הפרסום של העיתון לאותם דברים בדיוק (עדיין שקריים) צריך להיות נכון והוגן ואז תהיה לו חסינות גם כן.

• הגנת אמת בפרסום – הגנה זאת נמצאת בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. בפרסום אמת  אין יסוד של תום לב, כלומר ניתן לפרסם בזדון או בכוונה דבר אמת והוא יהיה מוגן. שאלת הדיוק הנדרש מבחינת אמת בפרסום נענית בסיפא של הסעיף כאשר אומרת שלא צריך בהכרח לדקדק בכל פרט ופרט על מנת שיכנס במסגרת אמת בפרסום. ההגנה לא תשלל בגלל פרט לוואי שאין בו עיניין של ממש.
  
  מהו המועד להגנת אמת הפרסום?
  
  בפרשת קראוס היה מדובר על פירסומים נגד רב פקד במשטרה שהיה פרסום על כך אך לא היה פרסום חוזר של עובדת סגירת תיק החקירה. דעת הרוב שיוצגה בעיקר ע"י הש' אור טענה שאין חובה לעיתון וכי רק מועד הפרסום קובע ולכן הגנת אמת הפרסום חלה. הש' חשין בדיון הנוסף אמר שיש אמת שהיא אמת מתמשכת, כלומר אם אמרנו משהו שהוא אמת אז הוא לא מתפוגג לאחר מכן ולכן יש להיות נאמנים לאמת לאורך כל הפרסום של אותן הנסיבות. 
  
• עניין ציבורי - בפרשת אפל נ' חסון הש' בייניש פונה למבחן התועלת ואומרת שעניין ציבורי הוא עניין הנותן תועלת לציבור, אם כדי לשפר את חייו וכו'. 
  
•  הגנת תום הלב - יש הגנה לביטוי שקרי ואף יותר מזה כפי שאומר הש' ברק בפס"ד סנש: "כשלונו של השקר הוא בחשיפתו ולא בדיכויו, האמת תצמח מתוך התחרות עם השקר. הגנה זאת נמצאת בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. 
  
  א. חובה לפרסם – תת סעיף (2) – נקבע שלא ניתן להכניס עיתון במסגרת החובה המוסריתת והחברתית לפרסום. פס"ד קאקיש קבע חובה לפרסם למאמינים שלה פרטים לגבי הארכיבישוף ונתן את ההגנה לכנסיה. פס"ד מאור נ' מיכאלי נקבע כי חברי וועדה שמונו לבדוק כשירות של רופא חייבים בחובת דיווח לממונה עליהם, מאחר ודיווח זה הוא פרסום יש לה הגנה. פס"ד הארץ קבע כי חובת פרסום היא חובה הנגזרת מהצורך להגן על הציבור ולכן חובה זאת תוכר רק לאחר שפנו לרשויות אך מאחר ולהם לא היתה איזשהי חובה - עוגנה חובת הפרסום. 
  
  ב. אינטרס אישי – תת סעיפים (3), (10) – דומה למסגרת הפלילית של הגנה עצמית. ישנו הבדל בין סעיף 3 לסעיף 10: סעיף 3 הוא עיניין אישי כשר ואילו סעיף 10 הוא גינוי או הכחשה של לשון רע שנאמר. סעיף 3 גם דורש דחיפות כלשהי.
  
  ג. הבעת דעה וביקורת – תת סעיפים (4), (5), (6), (7) -  בסעיפים אלו מדובר על הבעת דעה, דעה לא חייבת להיות אמת אך לעומת זאת העובדות שעליהם מבוססת הדעה חייבות להיות אמת. במידה ומדובר בפרט לוואי - שגיאה בעובדת לוואי שעליה מבוססת הדעה – לא שוללת את ההגנה.
  
  ד. פרסומים שונים – תת סעיפים (1), (8), (9), (11), (12) – דן בלשון הרע שלא מדעת כאשר המתלונן מוגן בפני תביעת לשון הרע שכן האינטרס מאחורי סעיף קטן 8 הוא שאנשים ידווחו על פשעים. יש יותר בחינה של אמיתות הדיווח ולא המניע ותום הלב. סעיפים 11 ו-12 מגן על המפרסם, כתב הטלויזיה. נושא האינטרנט לא מוגדר במסגרת סעיף זה והפסיקה טרם קבעה לגבי עיניין זה.

• לקריאה בהרחבה היכנסו לאתר לשון הרע