חוק איסור לשון הרע, התשכ``ה - 1965

דרגו את המאמר

התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

חוק איסור לשון הרע נועד להגן כבודו על אדם, על ידי איסור על פרסום ידיעות שקריות או אמיתיות בפומבי, שעלולות לפגוע בשמו הטוב.

פרסום לשון הרע נחשב לעוולה אזרחית וניתן לבקש פיצויים בגינה, ואף יכול הפרסום להיחשב כעבירה פלילית ודינו של הנאשם בה, הוא עונש של שנת מאסר.

פרשנות החוק

1.לשון הרע נחשבת לכל ידיעה או עובדה, אשר בעקבות פרסומה ברבים, היא עשויה להשפיל אדם או תאגיד, להפוך אותו למטרה לבוז וללעג ואף לעורר שנאה כלפיו בקרב הציבור.

לשון הרע מתייחסת גם לביזוי אדם בפומבי, בעקבות התנהגותו, תכונותיו, או מעשיו, לפגיעה במשרתו של אדם, וביזוי בשל גזע, מוצא, דת, מקום מגורים, גיל, מין, נטייה מינית, או מוגבלות פיזית או נפשית.

2. פרסום לשון הרע מיוחס לפרסום בעל פה ובכתב וכולל גם ציורים, קריקטורות, תנועות וקולות.

3. לשון הרע יכולה לקבל ביטוי גלוי וישיר, אך גם להיות מרומזת באופן משתמע.

4. ללשון הרע על ציבור שאינו תאגיד, אין עילה לתובענה אזרחית וכתב אישום יוגש על ידי היועץ המשפטי או תחת הסכמתו בלבד.

5. על לשון הרע שפורסמה על אדם לאחר מותו, אין עילה לתובענה אזרחית, אלא אם בני משפחתו של הנפטר מבקשים להגיש כתב אישום.

אחריות ותרופות

6. דינו של מפרסם לשון הרע על אדם אחד, או שניים, הוא שנת מאסר.

7. לשון הרע נחשבת לעוולה אזרחית. בית המשפט רשאי לפסוק לאדם שהורשע בפרסום לשון הרע, פיצויים כספיים ללא הוכחת נזק.

8. אדם הנפגע, רשאי להגיש ערעור לבית המשפט בגין לשון הרע.

9. בית המשפט רשאי להטיל עונשים נוספים על אשם שהורשע בלשון הרע, כגון: איסור הפצה או החרמה של עותקי הפרסום, ופרסום תיקון או הכחשה של לשון הרע.

10. פרסום התיקון או ההכחשה על הידיעה, יהיה על חשבון הנאשם, לאחר שהודה במעשיו.

11-12. על פרסום לשון הרע בתקשורת (עיתונים, רדיו, טלוויזיה ואינטרנט) יישאו באחריות גם העורכים, המפיצים והמדפיסים, בנוסף לאדם שפרסם בעצמו.

הגנות והקלות

13. מותר לפרסם לשון הרע במקרים הבאים:

א. לפי סעיף 28 לחוק יסוד של הכנסת.
ב. בישיבות ממשלה.
ג. על ידי הממשלה, או על ידי חבר ממשלה במסגרת תפקידו.
ד. בתוקף תפקידו של מבקר המדינה.
ה. על ידי אדם בעל סמכות משפטית, או שיפוטית.
ו. על ידי חבר ועדת חקירה.

14. פרסום שיש בו דבר אמת, ישמש כהגנה טובה במשפט בגין לשון הרע.

15-16. הגנה טובה במשפט תהיה במקרה והאדם שפרסם נהג בתום לב, הנאשם שטען כי פעל בתום לב חייב להוכיח זאת.

17. במידה והנאשם שטען כי פעל בתום לב, יידרש לפרסם תיקון או הכחשה על ידי בית המשפט, ולא ימלא אחר ההוראה, ההגנה על מעשיו לא תהיה בתוקף.

18. את טענות ההגנה ניתן להפריך בבית המשפט, על ידי הצגת ראיות סותרות.

19. בית המשפט רשאי להתחשב בנאשם בעת פסיקת עונשו, אם הדברים שפרסם היו חזרה על מה שנאמר, והוא מסר את המקור עליו הסתמך, או אם הוא היה משוכנע כי הוא פרסם דבר אמת ולא התכוון לפגוע, או אם הוא פרסם את התיקון או ההכחשה כפי שהתבקש לעשות.