רשלנות רפואית - אבחון לקוי
| דרגו את המאמר |
|
 |
התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5 |
רשלנות רפואית - טעות באבחון
אחד הגורמים השכיחים בתחום תביעות רשלנות רפואית הוא אבחון לקוי של מחלה או גידול או טעות באבחון או איחור באבחון מחלה קשה כגון סרטן, התקף לב, שבץ וכו’. בפסקי דין רבים מצאנו דוגמאות למקרים בהם החולה התלונן מול הרופא על בעיות כגון - טשטוש ראיה, כאבים פנימיים, כאבי ראש חזקים, בחילות והקאות, כאבים בצד שמאל והרופא מצדו שחרר את החולה עם משככי כאבים או המלצה למנוחה.
במקרים מסוג זה יבדוק בית המשפט האם נהג הרופא באופן סביר, על פי הכללים הנהוגים ועל סמך הידע הרפואי הרלוונטי שהיה באותו הזמן. האם תלונות החולה היו צריכות לעורר חשד מצדו של הרופא לגבי המחלה האמיתית, האם היה צריך לבצע פעולות שונות על מנת לבדוק את החשד.
בית המשפט ישאל שתי שאלות:
האחת האם ניתן היה לגלות את קיומה של המחלה לפני שנתגלתה ואם כן מתי ניתן היה לגלותה, ובלשון אחר האם היו קיימים סימנים מקדימים או אחרים אשר היו אמורים לעורר את הרופא בחשד לגבי קיומה של המחלה ולהביא לאיבחונה, והשניה: בהנחה שהמחלה היתה מתגלה מוקדם יותר, האם היה בכך כדי לשנות את מהלך המחלה.
בית המשפט מעמיד את התנהגותו של הרופא במבחן הרופא הסביר ובודק כיצד היה נוהג הרופא הסביר במקרה. היה והחליט בית המשפט כי התנהגותו של הרופא אינה עומדת במבחן הסבירות יטיל את האחריות על הרופא או המוסד הרפואי בו עבד.
כך תיאר זאת כב’ השופט אור בע"פ אנדל נ’ מדינת ישראל:
"חלק מכישוריו של רופא סביר הם לדעת לשאול, לחקור ולברר לדעת קיומן או אי קיומן של תופעות מסוימות. לא אחת, כדי לאבחן כראוי את מצבו של חולה, נדרש הרופא שלא להסתפק במה שרואות עיניו, אלא מוטלת עליו חובה נוספת לחקור... על מנת לאמת או לשלול ממצאים מסוימים, ממצאים שיש בהם כדי לסייע לאבחון נכון" .
חובתו של רופא, כחובת בעל מקצוע אחר, היא לפעול במסגרת מקצועו כרופא בזהירות סבירה המתחייבת מנסיבות העניין . קיומה של רשלנות מצידו נבחנת על פי אמות המידה הקבועות בסעיפים 35, 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח - 1968 בעל משלח יד התרשל מקום שלא השתמש במיומנות או לא נקט מידת הזהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות.
אחד הגורמים השכיחים בתחום תביעות רשלנות רפואית הוא אבחון לקוי של מחלה או גידול או טעות באבחון או איחור באבחון מחלה קשה כגון סרטן, התקף לב, שבץ וכו’. בפסקי דין רבים מצאנו דוגמאות למקרים בהם החולה התלונן מול הרופא על בעיות כגון - טשטוש ראיה, כאבים פנימיים, כאבי ראש חזקים, בחילות והקאות, כאבים בצד שמאל והרופא מצדו שחרר את החולה עם משככי כאבים או המלצה למנוחה.
במקרים מסוג זה יבדוק בית המשפט האם נהג הרופא באופן סביר, על פי הכללים הנהוגים ועל סמך הידע הרפואי הרלוונטי שהיה באותו הזמן. האם תלונות החולה היו צריכות לעורר חשד מצדו של הרופא לגבי המחלה האמיתית, האם היה צריך לבצע פעולות שונות על מנת לבדוק את החשד.
בית המשפט ישאל שתי שאלות:
האחת האם ניתן היה לגלות את קיומה של המחלה לפני שנתגלתה ואם כן מתי ניתן היה לגלותה, ובלשון אחר האם היו קיימים סימנים מקדימים או אחרים אשר היו אמורים לעורר את הרופא בחשד לגבי קיומה של המחלה ולהביא לאיבחונה, והשניה: בהנחה שהמחלה היתה מתגלה מוקדם יותר, האם היה בכך כדי לשנות את מהלך המחלה.
בית המשפט מעמיד את התנהגותו של הרופא במבחן הרופא הסביר ובודק כיצד היה נוהג הרופא הסביר במקרה. היה והחליט בית המשפט כי התנהגותו של הרופא אינה עומדת במבחן הסבירות יטיל את האחריות על הרופא או המוסד הרפואי בו עבד.
כך תיאר זאת כב’ השופט אור בע"פ אנדל נ’ מדינת ישראל:
"חלק מכישוריו של רופא סביר הם לדעת לשאול, לחקור ולברר לדעת קיומן או אי קיומן של תופעות מסוימות. לא אחת, כדי לאבחן כראוי את מצבו של חולה, נדרש הרופא שלא להסתפק במה שרואות עיניו, אלא מוטלת עליו חובה נוספת לחקור... על מנת לאמת או לשלול ממצאים מסוימים, ממצאים שיש בהם כדי לסייע לאבחון נכון" .
חובתו של רופא, כחובת בעל מקצוע אחר, היא לפעול במסגרת מקצועו כרופא בזהירות סבירה המתחייבת מנסיבות העניין . קיומה של רשלנות מצידו נבחנת על פי אמות המידה הקבועות בסעיפים 35, 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח - 1968 בעל משלח יד התרשל מקום שלא השתמש במיומנות או לא נקט מידת הזהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות.
מקום שההתרשלות הינה ביחס לאדם אחר לגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג ומקום שבהתרשלותו גרם נזק לזולתו, בצע את עוולת הרשלנות, כהוראת סעיפים 35, 36 ולפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
קיום החובה והפרתה נבחנים לאור נורמות ההתנהגות הנדרשות מהרופא הסביר בהתחשב בתפקידו ובחובותיו כרופא כלפי החולה. המבחן אינו מבחן של חכמים לאחר מעשה אלא מבחנו של הרופא הסביר בשעת מעשה. רופא בשר ודם עלול לטעות אם לא כל טעות מהווה רשלנות.
במסגרת תפקידו של הרופא המטפל מוטלת עליו החובה לאבחן, במסגרת נתוני כל מקרה, את האבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה בו הוא נדרש לטפל. עליו להחליט על הטיפול הנדרש ועליו להשגיח כי טיפול כזה אכן יינתן לחולה.
עיקר הבחינה המתחייב הוא בשאלת היקפה ומשמעותה של חובת האבחון הנכון, ביחס לתובע. בחינתה של שאלה זו כרוכה מטבע הדברים בבצוע אזון ראוי בין האינטרסים השונים ובזיהוי נורמת ההתנהגות הנדרשת מרופא בנסיבות העניין לפני שניתן יהיה לשקול את הנטען לענין הפרת חובת הזהירות, יש לברר כיצד הגיע הרופא לאבחנה אליה הגיע.
חשוב לציין כי לביסוס תביעת רשלנות רפואית עקב טעות או אחור באבחון יש להוכיח כי הרופא התרשל במילוי בתפקידו וכתוצאה ישירה מכך נגרם נזק לחולה.
מידע נוסף:
מהי רשלנות רפואית ?
את מי תובעים ?
התיישנות ברשלנות רפואית
רשלנות רפואית בבדיקת אולטרסאונד
רשלנות רפואית בניתוח
רשלנות רפואית וטעויות באבחון מחלות וגידולים
לידה ורשלנות רפואית
שיתוק מוחין, פיגור שכלי ורשלנות רפואית
רשלנות רפואית - ניתוח פלסטי
פסקי דין ברשלנות רפואית, תביעות רשלנות
זכויות החולה - על הזכויות שלנו בתחום הבריאות
ס’ 35-36 לחוק הנזיקין
חוק זכויות החולה
בחירת עורך דין - רשלנות רפואית
דוגמאות מהחיים:
פורסם במעריב רופא עור נעצר בחשד לרשלנות רפואית, שגרמה להתפשטות סרטן בגופו של חולה. חקירת המשטרה נגד פרופסור מרדי החלה בעקבות תלונת מטופל. המטופל הגיע אל הרופא ב-1993 לצורך הורדת שומה.
הוא טופל בתכשיר שהמציא פרופסור מרדי.בטיפול, טפטף הרופא טיפות מהתכשיר על השומה, שהביאו לנשירתה תוך ימים. כעבור כמה זמן התברר שהאיש חולה בסרטן, שהתגלה באיחור רב והתפשט בגופו.החולה מאשים את מרדי ב"רשלנות חמורה ביותר". הוא טוען שרופא לא שלח את השומה לביופסיה, כדי לוודא שאין מדובר בגידול סרטני.נציג המשטרה אמר בבית המשפט שמשרד הבריאות סיים את חקירתו בתלונה, וכן הסתיים הליך אזרחי שבו קיבל החולה פיצויים של מאות אלפי שקלים.עתה מתכוונת הפרקליטות להגיש נגד הרופא כתב אישום באשמת רשלנות רפואית שסיכנה חיי אדם.
הוא טופל בתכשיר שהמציא פרופסור מרדי.בטיפול, טפטף הרופא טיפות מהתכשיר על השומה, שהביאו לנשירתה תוך ימים. כעבור כמה זמן התברר שהאיש חולה בסרטן, שהתגלה באיחור רב והתפשט בגופו.החולה מאשים את מרדי ב"רשלנות חמורה ביותר". הוא טוען שרופא לא שלח את השומה לביופסיה, כדי לוודא שאין מדובר בגידול סרטני.נציג המשטרה אמר בבית המשפט שמשרד הבריאות סיים את חקירתו בתלונה, וכן הסתיים הליך אזרחי שבו קיבל החולה פיצויים של מאות אלפי שקלים.עתה מתכוונת הפרקליטות להגיש נגד הרופא כתב אישום באשמת רשלנות רפואית שסיכנה חיי אדם.
תובע 2.5 מ’ ש’: ’מכבי לא אבחנו מחלתי והפכתי נכה’ פורסם בynet ידיעות אחרונות - מיטל יסעור-בית אור
מורה לחינוך גופני בן 53 תובע מקופ"ח מכבי למעלה מ-2.5 מיליון שקל פיצוי על כך שלא אובחן כסובל מדלקת בלב, שהובילה בסופו של דבר לנכות. "כל רופא מתחיל וסביר היה חייב לחשוד במחלה ולהפנות את החולה לבירור בכוון זה", נאמר בכתב התביעה
במשך שישה שבועות סבל א.ג., בן 53, מורה ותיק לחינוך גופני מדלקת בלב. במשך כל אותה תקופה הוא עבר מרופא לרופא, אובחן כסובל מכאבי שרירים וקיבל כדורים והפניות. בסופם של ששת השבועות האלו הגיע לבית החולים בילינסון כשרגלו השמאלית משותקת.
באמצעות עורכי דינו תובע א.ג. בבית המשפט המחוזי בתל-אביב את מכבי שירותי בריאות על רשלנות רפואית שגרמה לו לנזקי גוף, בסכום של מעל לשניים וחצי מיליון שקל.
עורכי הדין טוענים ששרשרת של מחדלים ומעשים רשלניים שאירעו בסניף אורנית של קופת חולים מכבי, גרמו לנכות של 10 אחוזים ברגלו של התובע וגרמו לו לנכות קרדיולוגית בשיעור של 40 אחוז.
רק לאחר שרגלו הפכה למשותקת התברר שא.ג. סבל במשך תקופה ארוכה מדלקת חיידקית בלב, שמשום שלא טופלה בזמן גרמה לתסחיף של קריש דם שגרם לשיתוק.
במשך כל אותם שבועות התלונן א.ג. על דפיקות לב מהירות, על עייפות וחולשה, על תופעות של צמרמורות חום וקור ועל תסמינים נוספים. בשל אבחון שגוי נאמר לו כי הוא סובל מכאבי שרירים או מדלקת בערמונית והוא טופל בסוגים שונים של אנטיביוטיקה.
רק בבית החולים התברר שא.ג. סבל מדלקת חיידקית בלב, שהתפתחה בעקבות שילוב של מום לבבי ממנו סבל ושהיה מוכר לרופאים המטפלים ובעקבות טיפול שיניים שעבר ושגם הוא היה ידוע לרופאים. בשל הדלקת החמורה נאלץ א.ג. לעבור ניתוח לתיקון המסתם שבליבו.
פרופ’ אליעזר קפלינסקי, לשעבר מנהל מכון הלב בבתי החולים מאיר בכפר סבא ותל השומר, שצירף לכתב התביעה את חוות דעתו סבור כי "כל רופא מתחיל וסביר היה חייב לחשוד במחלה ולהפנות את החולה לבירור בכוון זה".
עוד ציין שניתן היה לדעתו למנוע את הנזק לרגל, "לו הוחל הבירור והטיפול מיד. ניתן לקבוע בסבירות גבוהה שניתן היה למנוע הן את האירוע התסחיפי
והן את הפגיעה הקשה במסתם. הדחייה בטיפול הביאה להתפתחות המחלה במשך שישה שבועות ללא מפריע".