פגיעת סוס: כיצד להגיש תביעה בגין נזקי גוף?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

במהלך רכיבה בחוות סוסים במרכז הארץ, בעט סוס לאחור ופגע ברגלה של הרוכבת. הרוכבת אשר נאלצה לעבור ניתוח ברגלה כתוצאה מהבעיטה, הגישה תביעה בגין נזקיה נגד הנהלת החווה, בטענה כי היא אחראית זכאית לתשלום פיצויים.

סעיף 40 לפקודת הנזיקין עוסק בחובת הראיה ברשלנות לגבי חיה, וקובע כי בתביעה שהוגשה בגין נזק והוכח כי הנזק נגרם על ידי חיית בר, או על ידי חיה שאינה חיית בר אלא שהנתבע ידע, או אמור היה לדעת, כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק, וכי הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה, עליו להוכיח כי אין המדובר בהתרשלות שהוא חייב לשלם בגינה פיצויים לנפגע.

הסוס בעט לאחור ופגע ברגלה של התובעת

אישה שנפגעה מסוס בעת שיעור רכיבה בחוות סוסים, הגישה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף נגד חברה בע"מ, אשר ניהלה את חוות הסוסים בבאר יעקב. בית משפט השלום ברמלה נדרש להכריע האם יש לקבל את התביעה והאם התובעת זכאית לפיצויים.

על פי עובדות התביעה, בסוף שנת 2014, הגיעה התובעת, אזרחית ישראלית, ילידת 1977, מנהלת חשבונות במקצועה, עם בעלה ושני ילדיה לחוויית רכיבה על סוסים בבאר יעקב. והייתה זו הפעם הראשונה שבה רכבה על סוס.

לאחר קבלת הדרכה ממדריכים מקצועיים, החלה קבוצת רוכבים, וביניהם התובעת, לרכב על הסוסים במסלול רכיבה מתוכנן. לאחר דקות ספורות, הסוס שעליו רכבה התובעת סירב לזוז ממקומו. אחד המדריכים הגיע לסוס שלה, קשר אותו לסוס שלו, והחל לדרבן אותו ללכת במסלול הטיול של שאר הרוכבים. כאשר חש הסוס של המדריך בעומס הנוסף שנגרם כתוצאה ממשיכת הסוס השני, הוא בעט לאחור בעוצמה, ובעיטה זו פגעה ברגלה השמאלית של התובעת.

התובעת הובהלה לבית חולים, שם התברר כי כתוצאה מבעיטת הסוס נגרמו לה שברים בשוק. היא נאלצה לעבור ניתוח ברגל ועד שהשברים אוחו, היא נזקקה לשהות בחופשת מחלה במשך כארבעה חודשים.

בהמשך התובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לנכות כללית, וקיבלה תגמולים בגין נכות כללית למשך מספר חודשים. מומחה לכירורגיה וניתוחי עמוד שידרה, אשר בדק את התובעת קבע שנותרו לה 19%, מתוכם 10% בגין רגישות בקדמת הברך ומגבלה בתנועה לפי סעיף 35(1) לתקנות הביטוח הלאומי, ועוד 10% נכות בגין צלקות ורגישות בעקבות הניתוח והחבלה עצמה לפי סעיף 75(1)ב' לתקנות.

הנתבעת לא זימנה עדים מטעמה לבית המשפט

התובעת צירפה לכתב התביעה את דו"חות הוועדות הרפואיות שקבעו לה נכות כללית ואת חוות הדעת של המומחה הרפואי, והיא ובעלה תיארו בפני בית המשפט את נסיבות האירוע. ואילו מטעם הנתבעת לא העיד אף עד, למרות שהייתה יכולה לזמן למתן עדות את מדריכי הרכיבה שהיו בחווה בעת התאונה. משלא הביאה הנתבעת עדים מטעמה, ומאחר שעדות התובעת ובעלה לא נסתרו, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לקבל את עדות התובעת ובעלה.

בית המשפט קבע כי מאחר שהנתבעת היא זו שמסרה את הסוס לתובעת כדי שתרכב עליו, משמע מכך שהייתה ממונה על הסוס. כמו כן, מכיוון שאין לעמוד מאחורי סוס, שכן הוא עלול לבעוט לאחור כאשר הוא חש שמישהו נמצא מאחוריו, סבר בית המשפט כי התובעת הוכיחה שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 40 לפקודת הנזיקין כדי להעביר את נטל הראיה על כתפי הנתבעת.

כאמור, הנתבעת לא הביאה כל עדות שהיא מטעמה, ולא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה שלא התרשלה. כמו כן, הנתבעת לא הוכיחה את טענתה בדבר השלטים שהיו ברחבי החווה שהיא אינה אחראית לכל נזק שייגרם לאורחים. וגם אם הייתה מוכיחה את הימצאות השלטים בדבר הגבלתה האחריות, ספק רב אם היה הדבר מועיל לה, בהתחשב בעובדה שמדובר בפטור מנזקי גוף. בנסיבות אלה סבר בית המשפט שהאחריות לקרות התאונה רובצת על הנתבעת.

בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה לפיצויים וחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 61,000 שקלים, בגין אובדן השתכרות במהלך חופשת המחלה, פיצויים בגין עזרת הזולת לעבר, פיצוי בגין נסיעות לטיפולים רפואיים ותשלום עבור רופאים מומחים ותרופות ועבור נזק שאינו נזק ממוני. ובנוסף חויבה הנתבעת לשאת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 שקלים.

ת"א 60478-12-15