התיישנות - משרד הביטחון, צבא
| דרגו את המאמר |
|
 |
התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5 |
"הזכות להגיש בקשות לפי סעיף 30 (א) או 30ב) מתיישנת בתום שלוש שנים מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי שבזמנו ארע המקרה שגרם לנכותו, אולם אם הנכות נובעת ממחלה ששר הביטחון קבע לגביה בתקנות תקופת התיישנות ארוכה יותר- תתיישן הזכות בתום אותה תקופה".
בתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (התיישנות זכויות), התשי"ז – 1956, ובתוספת לאותן תקנות, מופיעה רשימת המחלות בתוספת, שלגביהן מוארכת תקופת ההתיישנות.
הסמכות להארכת מועד לפי סעיף 32א.לחוק, בהתקיים התנאים המצטברים, לרבות "חבלה רשומה", נתונה לקצין התגמולים.
כאמור, בהתאם להוראות סעיף 32 (א) לחוק הנכים לקצין תגמולים, נתונה הסמכות להאריך את המועד להגשת בקשה לפי סעיף 30, וזאת רק בהתמלא כל התנאים המצטברים, כמפורש בהוראות סעיף 32 א. לחוק הנכים:
"קצין תגמולים רשאי להאריך את המועד להגשת בקשה לפי סעיף 30, על אף האמור בסעיף 32 (א), אם הוא סבור כי מן הצדק לעשות זאת וכי נתמלאו תנאים אלה:
1. הבקשה מתייחסת לנכות שנגרמה ע"י חבלה רשומה.
2. השהיה בהגשת הבקשה אינה עשויה להקשות במידה ניכרת על השגת הראיות הדרושות לבירור הבקשה.
3. ההשהיה לא הביאה, ולא הייתה עשויה להביא, במישרין או בעקיפין, להחמרת הנכות שלגביה מוגשת הבקשה, או להגדלה ניכרת של הנטל שעל אוצר המדינה בתשלום התגמולים או במתן טובת הנאה אחרת עקב החמרת הנכות.
4. .....
בסעיף זה " חבלה רשומה"- חבלה שנרשמה, סמוך ליום האירוע שגרם לה, ברשומות של צה"ל או ברשומות אחרות המתנהלות ע"י המדינה או ע"י מוסד ציבורי שאושר לעניין זה ע"י שר הביטחון".
הוראותיו המפורשות של חוק הנכים, והתנאים המצטברים בלעדיהם אין לעניין הסמכות להארכת מועד, אינן מאפשרות להתעלם ממחסום ההתיישנות. גם כלפי חולי נפש נטענת טענת ההתיישנות, ואפילו מחלתם זו לא עצרה את מרוץ ההתיישנות בהעדר "חבלה רשומה" ומקום בו לא התמלאו במצטבר כל התנאים המפורשים בסעיף 32א. לחוק הנכים.
מהותה של "חבלה רשומה" זכתה לליבון מקיף של ביהמ"ש העליון, כמבואר בע"א 695/78 קצין תגמולים נ’ משה דברת פ"ד לד(2) ע"א 203/85 בן ארי נ’ קצין תגמולים, פ"ד מ"א (4)133. בפסק דין זה נקבע מבחן משולש לקיום "חבלה רשומה", קרי: רישום המעיד על פגיעה בגוף; ארוע שגרם לפגיעה זו; סמיכות זמנים בין האירוע ובין הרישום.
דרישת הרישום של החבלה הרשומה עפ"י הגדרתה, קרי הפגיעה הגורמת לנכות ולא הנכות עצמה, מחייבת את החייל/ שוטר להוכיח שני שלבים באופן מצטבר:
ארוע או אירועים קונקרטים חיצוניים ואין די ברישום המחלה או הפגיעה. מאחר שהחבלה היא הגורם לנכות, אין היא יכולה להיות אירוע חיצוני סתמי, אלא חייבת היא להכיל את הפגיעה בחיל עצמו.
עפ"י ובהתאם להלכה הפסוקה, דרוש רישומו של אירוע ספציפי ברור ומוגדר, אשר גרם למחלה בסמיכות זמנים לו, ולא די אפילו בציון שירות בתקופת מלחמה קשה, כמו מלחמת יום הכיפורים.
ביהמ"ש העליון קבע ב- לע"א 455/85 קצין התגמולים נ’ אברהם כספי פ"ד מב (1) 177, 183 מפי כב’ הנשיא, כב’ השו’ שמגר:
"המסקנה העולה מכאן היא, שלא די בהוכחת האירוע שבמהלכו נפגע חייל , וכן שדרישת הרישום אינה מתייחסת לאירוע הזה, אלא לפגיעה הממשית בו.
בענייננו לא יכול המשיב להסתמך על קיומה של מלחמת יום הכיפורים ברשומות הצבא, ויהא עליו להמציא רישום של הפגיעה בו עצמו במהלך אותה מלחמה".
בכל הנוגע ל"הלם קרב" קבעה ההלכה הפסוקה: "בהתאם להלכת כספי על הרישום להתייחס לחבלה, קרי להלם קרב". – ע"א 3126/99 הראל אמזלג נ’ משהב"ט. על הרישום להיות במסמך צהל"י או במסמך רשמי אחר, ולא ניתן לראות בתצהיר מטעם המערער את הרישום הנדרש.
רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.