סחבת מצד חברת ביטוח לא תגרום להתיישנות תביעה
| דרגו את המאמר |
|
סחבת מצד חברת ביטוח לא תגרום להתיישנות תביעה
לפי החוק, ניתן לדחות תביעה בטענה של התיישנות במידה וחלפה תקופה מסוימת מיום קרות האירוע ליום הגשת התביעה. לעיתים, בית המשפט ידחה את התביעה בשל עילת ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט יכול גם לקבוע כי ישנו טעם סביר לשיהוי בהגשת התביעה ואין מקום לדחותה - חרף ה"התיישנות".
במקרה דנן, התובע הינו בעלים של רכב שהיה מעורב בתאונה בשנת 2002 ובוטח אצל הנתבעת. הודעה אודות התאונה נמסרה לנתבעת יום למחרת וכעבור שנתיים הגיעו הצדדים המעורבים לפשרה מול צד ג' בדבר חלוקת האחריות. שנה לאחר מכן, הרכב נבדק ושמאי מטעם הנתבעת קבע כי יש לפצות את התובע בגין נזקיו. את הפיצוי דרש התובע מספר פעמים מידי הנתבעת ועליו נסבה התביעה. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנותה.
טענות הצדדים
התובע טען כי תביעתו לקבלת הכיסוי הביטוחי מידי הנתבעת לא התיישנה והסיבה להגשתה באיחור היא בהתנהלות הנתבעת עצמה, שלא פעלה בזמן סביר לבירור חבותה, נהגה בחוסר תום לב (תוך יצירת סחבת בכל הנוגע לטיפול בתובע) וזאת במטרה להביא להתיישנות התביעה. לדידו, הוא שיתף פעולה באופן מלא עם הנתבעת ואף פנה אליה מספר פעמים בעבר על מנת לקבל את כספו.
הוסיף התובע וטען כי מעולם לא נשלח אליו מכתב דחייה מטעם הנתבעת ביחס לדרישתו לקבל תגמולים בגין נזקי הרכב. לדבריו, בדיקת השמאי מטעם הנתבעת עוכבה במכוון מספר חודשים לאחר בדיקת הרכב, והנתבעת הסכימה במכתבה להארכת תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. זאת ועוד, נטען כי ככלל מוטלת על חברת ביטוח החובה ליידע את מבוטחיה כי תביעתם עומדת להתיישן ולכן היא מנועה כעת מלטעון להתיישנות. כמו כן, התובע טען כי גם אם תביעתו התיישנה ,יש לפצותו בגין עגמת הנפש שנגרמה לו עקב התנהלותה של הנתבעת בפרשה.
מנגד, חברת הביטוח טענה כי התובע פנה אליה בבקשה לקבל תגמולי ביטוח במכתב לאחר שחלפו מעל לשלוש שנים מיום התאונה ולכן, על פי חוק, התביעה התיישנה עוד במועד הפנייה. לדידה, הראיות מצביעות על כך כי התובע לא פנה קודם לכך בדרישות מסוג זה וכי לא קיימות ראיות התומכות בטענתו של התובע לטיפול חסר תום לב הנגוע בסחבת מכוונת.
בנוגע לחובת היידוע כטענת התובע, הרי שלפי חוק חוזה ביטוח תשמ"א – 1981, חובה זו קמה רק כאשר נמסרת תביעה מטעם המבוטח. לטענתה, היות ותביעה כזו לא נמסרה במקרה דנן, לא קמה לה חובת יידוע ומכתבה לתובע אינם בגדר הודאה בזכות או הסכמה להארכת תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.
החלטת בית המשפט
לאור עדות התובע, בית המשפט קבע כי האחרון נמנע מהפעלת הפוליסה שברשותו סמוך למועד התאונה. זאת היות וסבר כי נהג צד ג' הוא האשם בתאונה והמתין לסיום ההליכים בתביעה הראשונה לבירור חבות הצדדים, על מנת שיוכל להיפרע בגין מלא הנזקים של רכבו במסגרת תביעה כנגד מבטחת רכב צד ג'. לאחר התפשרות הצדדים על בסיס חלוקת האחריות הבין התובע כי לא יוכל לעשות את שחשב ולכן פנה לנתבעת בבקשה לקבלת תגמולי פוליסת ביטוח, סמוך למועד מתן תוקף להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים המעורבים.
בית המשפט קבע כי העובדה שחברת הביטוח הכחישה בתחילה את קיום חוות דעת השמאי מטעמה חיזקה את המסקנה כי התובע פנה אליה בסמוך למתן תוקף ההסכם וטרם בדיקת רכבו. יתר על כן, נקבע כי הנתבעת בחרה שלא לחשוף את דו"ח החקירה שנערך עבורה במקרה, מסמך שיתכן כי ניתן למצוא בו את תאריך הפניה ראשוני של התובע. הימנעות זו מהבאת הראיה העלתה חשד כלפי הנתבעת.
התביעה לא התיישנה
בית המשפט פסק כי התובע עמד בנטל ההוכחה בדבר מועד פנייתו לנתבעת, כך שהיה ביכולתה לברר את תביעתו עוד לפני שחלפו שלוש שנים מיום התאונה. טענות נוספות של הנתבעת בדבר אי הגשת תביעה בכתב והיעדר שיתוף פעולה מצד התובע נדחו על ידי בית המשפט.
כמו כן, נקבע כי התובעת פעלה שלא בתום לב כלפי התובע היות ונמנעה במכוון מטיפול נדרש בזמן בדבר פנייתו ובעצם הסתרת חוות דעת השמאי מעיני התובע, אי הצגת דו"ח החקירה ודרישותיה השונות.
לסיכום, גם אם התובע השתהה בהגשת תביעתו לבית המשפט, אין בכך כדי לגרום להתיישנות תביעתו שכן לפי חוק חוזה ביטוח ופסיקות שונות, כאשר התביעה התיישנה רק עקב סחבת מכוונת מצד הנתבעת, הרי מכוח חובת תום הלב החלה עליה היא מנועה מלטעון להתיישנות. גם אם הנתבעת לא פעלה במכוון, הרי שמחדלה שלה הוא שהביא להתיישנות התביעה ולכן היא מנועה לטעון לכך. בית המשפט קבע אף כי ניתן לראות במכתבה של התובעת הסכמה מכללא להארכת תקופת התיישנות ושוב מושתקת היא מלטעון לכך.
