תביעת ליקויי בניה נגד קבלן בסדר דין מהיר

דרגו את המאמר

תביעה בסדר דין מהיר בגין ליקויי בנייה אשר מוכרעת על סמך חוות דעת מומחה

עסקאות מקרקעין ורכישת דירה עלולות להשתבש בדרכים רבות ולגרום למספר רב של בעיות. ישנם מקרים בהם הנכס שנרכש נמסר באיחור לרוכשים, או שמתגלים ליקויי בנייה שונים. במקרים אלו, הרוכשים יכולים לפנות לבית המשפט על מנת ליישב את הסכסוך. לא אחת, תביעות אלו מתנהלות בסדר דין מהיר - הצגה תמציתית של טענות הצדדים והחלטה מהירה של בית המשפט.

במקרה דנן, התובעים רכשו מהנתבעות דירה בראשון לציון. הם קיבלו את הדירה באיחור של 6 חודשים ממועד המסירה המקורי שנקבע בחוזה המכר. במסגרת פשרה בשלבים מוקדמים בתיק, קיבלו התובעים פיצויים בגין האיחור במסירת החזקה ולכן התביעה הייתה בגין ליקויי הבנייה בדירה בלבד.

התובעים צירפו לתביעה חוות דעת של מומחה מטעמם, לפיה עלות התיקונים בדירה הייתה בסכום של 26,045 ₪. הנתבעות טענו כי עלות התיקונים בדירה הייתה בסך של 3,900 ₪ בלבד. בהסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, והוסכם כי חוות דעתו תכריע בתיק. המומחה הממונה נתן חוות דעת וקבע בה כי עלות התיקונים עומדת על סכום של 8,700 ₪.

התובעים מציגים טענות שונות כנגד חוות דעת המומחה

התובעים שלחו למומחה שאלות הבהרה והזמינו אותו לחקירה בנוגע לחוות דעתו. בהמשך, יצאו האחרונים כנגד קביעות מסוימות של המומחה, וביקשו את פסילתו. הם טענו כי המומחה לא ציין את מקור הבעיות והאחריות להן, וכי בדיקת הליקויים על ידו והתיקונים שהוצעו לא היו רציניים.

ליקויים אלה הוכיחו, לטענתם, כי המומחה הקל עם הנתבעות. לטענתם התובעים הוסיפו כי הסכום שנקבע על ידי המומחה נמוך מהסכום האמיתי. בנוסף לכך, ביקשו כי ייפסק להם פיצוי בגין עגמת הנפש, בשל הטרחה שנגרמה להם עקב טלטולם לדירה אחרת בתקופת התיקונים, הוצאת הרכוש מהבית, שכירת מקום מגורים חלופי ועוד.

התובעים ביקשו לפסוק לזכותם את סכום התיקונים שייפסק והתנגדו לאפשר לנתבעת לתקן בעצמה את הליקויים, בשל כך שהנתבעת קיבלה כבר הזדמנויות שונות לתקן את הליקויים בתוך תקופת הבדק ולאחריה.

הנתבעות דחו את טענות התובעים. הן ביקשו לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, וטענו כי התובעים לא ערערו את אמינות המומחה ורצינות חוות דעתו. הן הוסיפו כי ברצונן לבצע את התיקונים בעצמן ולהימנע מפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, מאחר והמומחה קבע שהתיקונים לא חייבו את יציאת התובעים מביתם.

דיון והחלטה

בית המשפט דחה את טענת התובעים כי יש לפסול את חוות דעת המומחה הממונה. בפסק הדין נקבע כי התובעים לא הגישו בקשה כזו קודם לסיכומיהם, ומדובר היה בבקשה חסרת עילה. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה בעניין אופן השיפוץ אותו היה צריך לבצע.

לפסיקתו, תיקון הליקוי היה צריך להיעשות בדרך הפשוטה והזולה ביותר האפשרית, שהיה בה כדי לתקן את הליקוי. טענות התובעים באשר לדרך המדויקת בה היה צריך לבצע את השיפוץ לא התקבלו ונפסק כי הן אינן סבירות בנסיבות המקרה. בית המשפט ציין כי התובעים נתפסו לפרטים קטנים שלא הייתה בהם חשיבות רבה, במטרה לנסות לפגוע במומחה ובחוות דעתו. ניסיון זה נדחה על ידי בית המשפט.

בית המשפט הוסיף כי לטענות התובעים באשר לעגמת נפש ועלויות נלוות לשיפוץ, שבאו לידי ביטוי ביציאה מבית עת התיקונים, שכירת מלון, הוצאת רכוש וכו', לא היה יסוד. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי בזמן התיקונים ניתן היה להמשיך לגור בדירה. כלומר, לא היה צורך שהתובעים יצאו מהבית בזמן התיקונים. גם המומחה מטעם התובעים קבע כך. משכך, טענת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש בשל הצורך לצאת מהבית בעת התיקונים הייתה מקוממת, ועמדה בניגוד מוחלט לקביעת המומחים.

יחד עם זאת, קיומם של הליקויים והצורך שהיה בתיקונם, הביא לאי נוחות ועוגמת נפש לתובעים. בית המשפט איזן בין אי נוחות זו, לבין חוות דעת המומחה בדבר עלות התיקונים ופסק לתובעים פיצויים בגין עגמת נפש בסך של 2,000 ₪. כמו כן, בית המשפט החליט שלא לאפשר לנתבעות לבצע את התיקונים בעצמן ופסק כי הן תשלמנה לתובעים את עלות התיקונים.

לסיכום, בית המשפט חייב את הנתבעות ביחד ולחוד בפיצוי בסך של 11,570 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.