תביעות קטנות - רשמים ועצות

דרגו את המאמר

מאת: דניאל גורביץ, שמאי רכב
 

בראשית דברי ברצוני להבהיר שאיו לי השכלה משפטית כלשהי, איני עורך דין וכל שייכתב בהמשך נכתב מתוך רשמי בהופעות רבות בבתי המשפט לתביעות קטנות וכל המסתייע ו/או נסמך על דברי בהמשך, עושה זאת על אחריותו הבלעדית ובעקרון אני בדעה כי רצוי להתייעץ עם משפטן טרם פנייה לערכאות ואפילו אם המדובר בתביעות קטנות.

בשנים האחרונות, לצערי, בתי המשפט לתביעות קטנות הפכו למעין מחלקה נוספת של מחלקות התביעות של חברות הביטוח. ברוב החברות, הן בהתייחס לתביעות של צידי ג' ותביעות של מבוטחים, מחלקות התביעות "מקזזות" סכומים כאלה או אחרים בנימוקים שונים ומשונים (לעיתים קרובות ללא בסיס חוקי כלשהו) ואז האזרח שלא מוכן לוותר מוצא עצמו בבית המשפט לתביעות קטנות כשהוא תובע את המבטחת.

וכאן מתחילה אי שוויוניות בין הצדדים. מאחר ובבית המשפט לתביעות קטנות אין להיות מיוצג על ידי עורך דין, מצאו המבטחות שיטה. הן מפעילות "קבלנים" שעיסוקם בייצוג המבטחות בבתי המשפט לתביעות קטנות. אנשים אלה, שהנם אנשי מחלקות התביעות בעברם ו/או סטודנטים למשפטים ו/או חוקרים פרטיים, מגיעים לאולם בית המשפט כשבאמתחתם נסיון של מאות הופעות ולעומתם מגיע האזרח שלו זאת הפעם הראשונה בה הוא מגיע למעמד זה. 

נציג המבטחת יודע לחקור עדים בצורה מיומנת לעומת האזרח שאינו מודע למשמעויות השאלות והתשובות. נסיונות של סוכן הביטוח ו/או של השמאי מטעם התובע ו/או כל אדם אחר לסייע לתובע נתקלים בהרבה מקרים בתרעומת של השופט אשר לא מאפשר לתת עצה בזמן אמיתי. לדוגמא, כאשר אני מופיע מטעם תובע, חוקר אותי נציג המבטחת על חוות דעתי וכמובן שהוא יודע אילו שאלות לשאול והוא מכוון למטרה מסויימת. לתובע, האמור לחקור את השמאי מטעם המבטחת ואותי, אין הבנה בסיסית בכל המושגים המופיעים בחוות הדעת ובהרבה מקרים אינו מבין כלל את השאלות השנויות במחלוקת בין השמאים מטעמו ומטעם המבטחת וכשאני מנסה להנחות את התובע לשאול את השאלות הנכונות, רוב השופטים גוערים בי ואינם מאפשרים זאת ובסופו של יום, השופט עלול לקבל תמונה מעוותת של המציאות.

גם אם נניח לנושא הנ"ל, קיימות עוד משוכות גבוהות מאוד לתובע. לצערי, חלק לא מבוטל מהשופטים בתביעות קטנות, גבש לעצמו כללים מסויימים אשר מנחים אותו בקביעותיו ולאו דווקא בהתאם לחוק ו/או להלכות שנקבעו אפילו בבית המשפט העליון. לדוגמא, קיימת הלכה פסוקה (זלוטין נ. דיור לעולה) בבית המשפט העליון הקובעת שסכום נזק כלשהו לאדם פרטי יכלול לעולם מע"מ גם אם אפילו אין כל כוונה לתקן את הנזק וגם אם לא הומצאו חשבוניות מס עבור התיקון. אני נתקל מידי יום בפסקי דין של שופטים בתביעות קטנות אשר קובעים כי הניזוק יקבל מע"מ רק עם הצגת חשבונית התיקון או לחילופין קובעים שאין לפסוק מע"מ לתובע בשל העובדה שלא תיקן את הנזק בפועל ולא נשא בהוצאה. ויש באמתחתי דוגמאות נוספות רבות במחלוקות המתעוררות בתביעת מבטחת.

נקודה נוספת הראוייה לציון הנה הליך הערעור על החלטת שופט בבית המשפט לתביעות קטנות. אם חושב התובע כי נעשה לו עוול בבית המשפט לתביעות קטנות וכבוד השופט טעה בפסק דינו, אין הוא יכול לערער על פסק הדין אלא עליו לבקש את רשות הערכאה מעל (בית המשפט המחוזי) לערער. רשות זאת אינה ניתנת אוטומטית וברוב המקרים אינה ניתנת כלל. 

כן יש להבין את מנגנון הערעור. גם אם ניתנת רשות הערעור, אין המדובר ב"משפט מחדש". ערכאת הערעור מעיינת בחומר המצוי בתיק ובודקת האם טעה השופט בערכאה הנמוכה בקביעותיו וזאת מבחינה משפטית טהורה. אין ערכאת הערעור נכנסת לקביעות עובדתיות של בית המשפט, כלומר, אם בית המשפט לתביעות קטנות התרשם מעדות אחד העדים וקבע לדוגמא שהתובע למשל נכנס לצומת באור צהוב, בית המשפט המחוזי לא ייכנס לנושא ויקבל את התרשמות הערכאה הקודמת. מאידך, יכול בית המשפט המחוזי לקבוע ששיעור הרשלנות התורמת הנו שונה מזה שקבע בית המשפט הקודם מאחר וזאת החלטה שיפוטית ואינה קביעת עובדות.

כמו כן, אין אפשרות להעלות בפני ערכאת הערעור טענות שלא הועלו בפני הערכאה הקודמת , כלומר, אם לא נטען בכתב התביעה לדוגמא, שהבסיס לתביעת סכום כזה או אחר הנו תקנה או חוק מסויימים, והנתבעת הביאה אסמכתאות (אפילו שאינן מדוייקות) שאין התביעה צודקת, בית המשפט המחוזי יתייחס לחומר המצוי בתיק ולא לטענות מאוחרות יותר. 

משוכה נוספת העומדת בדרכו של המערער הנה העלות הניכרת של ההליך. בקשת רשות ערעור יש להגיש בסיוע עורך דין, יש לשלם אגרה וכן נדרשת הפקדת סכום משמעותי לשם הבטחת הוצאות באם יוטלו.

לסיכומו של דבר, מהתרשמותי, יש לשקול פניה מלכתחילה לבית משפט השלום ולא לתביעות קטנות, מאחר ושם הכוחות שקולים יותר - גם אם הסכום הנתבע הנו בגבולות הניתנים לתביעה בתביעות קטנות.

בהצלחה לכל התובעים