גניבת רכב ותביעת ביטוח - האם מדובר במעשה מרמה?

דרגו את המאמר

גניבת רכב והסתרת מידע מחברת הביטוח בנוגע למצב המכונית

בית המשפט המחוזי, בהרכב שופטים מורחב, דחה ערעור של חברת ביטוח בנוגע לחיובה בתשלום תגמולים למשיבה בעקבות גניבת רכבה. זאת היות ולא נמצא טעם להתערב בהחלטות בית משפט שלום שנתן את פסק הדין המקורי ולאור העובדה כי המערערת לא הוכיחה את טענותיה.

בשנת 1997 נגנב רכב מסוג שברולט קורסיקה שהיה בבעלות המשיבה ובוטח אצל המערערת בפוליסת ביטוח מקיף. הרכב נמצא ניזוק כעבור מספר ימים. המשיבה תבעה מהמערערת תשלום בסך 43,000 ₪. סכום זה הורכב משווי הרכב בסכום של 83,000 ₪ על פי הערכת שמאי, בניכוי ערך השרידים שהיה בשווי של 40,000 ₪.

המערערת טענה כי נמסרו פרטים כוזבים בהצעת הביטוח החתומה בידי המשיבה, שפעלה בדרכי מרמה לקבלת התגמולים. הסתבר כי שנה לפני רכישת הרכב, הוא עבר תאונה קשה. שרידיו נמכרו למגרש מכוניות שמכר אותו לסוחר מטייבה.

הסוחר תיקן את הרכב ומכר אותו לסוחר שלישי במספר. אז נמכר הרכב לבעלה של המשיבה. בהצעת הביטוח נשאלו המשיבה ובעלה האם רישיון הרכב היה בתוקף והאם עבר מבחן שנתי והשיבו על כך בחיוב, למרות שלרכב לא היה טסט, דבר שהבעל הודה בו בעדותו.

בית משפט השלום פסק כי הוכח ללא ספק שמקרה הביטוח אירע. המשיבה ובעלה העידו כי הרכב נגנב ונמצא ניזוק ועדותם לא נסתרה. אשר לאי גילוי הפרט בהצעת הביטוח, בית המשפט פסק כי למרות שעלה ריח רע מגלגוליו הרבים של הרכב, לא הוכח כי המשיבה ידעה או שהייתה שותפה פעילה בעסקת רכישת הרכב על גלגוליו המפוקפקים. לקביעת בית המשפט, סוגיה זו הייתה הסוגיה המהותית ולא השאלה האם המשיבה ידעה שבידה רכב בעל ערך נמוך לאחר תאונה קשה, והסתירה מידע זה מחברת הביטוח.

היות והמשיבה לא ידעה, לא הוכחו יסודות המרמה וטענת המערערת בנוגע לכך נדחתה. אשר לעניין רישיון הרכב שלא היה בתוקף, נקבע כי לא היה די בעובדה זו כדי להגיע לתוצאה מרחיקת לכת של פטור המערערת מחבותה. מכאן פנה בית המשפט לעניין הנזק. על פי חוות דעת השמאי מטעם המשיבה נקבע ערכו של הרכב ביום הגניבה בסך של 83,000 ₪, הערכה המבוססת על מחיר השוק.

השמאי ציין כי בדק את הרכב בדיקה חיצונית בלבד וכי בעין בלתי מקצועית לא ניתן היה להבחין שהרכב כבר עבר תאונה בעבר. נקבע כי נגרם לרכב נזק בשיעור של 38,487 ₪. סכום זה לא נסתר בכל חוות דעת נגדית מטעם המערערת. לפיכך זיכה בית המשפט את המשיבה בסכום זה.

האם מדובר במעשה מרמה?

המערערת טענה כי בית משפט השלום התעלם מדיני השליחות לפיהם היה לייחס למשיבה ידיעה על פעולותיו של בעלה בכל הנוגע לרכב הנדון, מכוח הוראת סעיף 18 לחוק השליחות. גלגוליו המרובים של הרכב, הפעולות הבלתי כשרות שנעשו לגביו, ביצוע מכירות ללא קבלות תוך שימוש בייפוי כוח מזויף כאשר לרכב לא היה רישיון תקף, בכל אלה היה די על מנת לבסס את ידיעתה של המשיבה ואת העובדה שהיא הייתה שותפה באירועים.

הדבר התחזק לאור העדויות הכוזבות של עדי המשיבה ובכך שהבעל היה מעורב בעבר בתביעת תגמולי ביטוח בגין גניבת רכב. משכך, היה על בית המשפט להכיר בכך שהתרחש אירוע מרמה. בנוגע לגובה הנזק, המערערת טענה כי שווי הרכב לאחר תיקונו לא עלה על 65,000 ₪. מסכום זה היה צריך לנכות את סכום המכירה על ידי הבעל ולחייב את המערערת בסכום של 26,000 ₪, לכל היותר. היא הוסיפה כי המשיבה כלל לא הוכיחה את נזקה ומשכך לא היה לחייבה כלל בפיצויים.

מנגד, המשיבה טענה כי המערערת לא הרימה את הנטל של הוכחת "הסתרה בכוונת מרמה". לטענתה, מרמה לא הוכחה, ולא הוכח כי מבטח סביר לא היה כורת את חוזה הביטוח לו ידע על עברו של הרכב, מה גם שבהצעת הביטוח לא הייתה כל שאלה לגבי עברו של הרכב. אשר לנזק, המערערת לא הביאה כל חוות דעת נגדית לגבי הסכום אותו היה להפחית, לטענתה, בשל התאונה שהרכב עבר ולכן היה צריך לקבל את חוות הדעת מטעם המשיבה.

החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע כי לא היה ניתן להתעלם מגלגוליו הרבים של הרכב ומעדות בעלה של המשיבה, אך לא נמצאה כל הצדקה מהותית להתערבות בהחלטת הערכאה השיפוטית הקודמת. זאת היות וההחלטה התבססה על עובדות ועוגנה בממצאים עובדתיים.

בית המשפט הדגיש כי ההלכה המשפטית קבעה כי ערכאת ערעור תתערב בקביעות עובדתיות רק במקרים חריגים כגון פגם מהותי שנפל בהכרעת הערכאה הראשונה או שקביעותיה לא התבססו על עובדות מוצקות. התערבות נמנעה מקום בו הערכאה הראשונה צללה למעמקי הראיות, בחנה ובדקה את הדברים ביסודיות ונתנה לכך ביטוי בפסק הדין.

במקרה דנן, שופטת בית משפט שלום שמעה את כלל העדויות וקבעה את שקבעה. בית המשפט המחוזי הכריע כי לא היה מקום להתערב בקביעתה. חיזוק למסקנה זו נמצא בעדות השמאי שציין כי לא היה ניתן לראות בעין בלתי מקצועית שהרכב עבר תאונה. כמו כן, לא הוכח שהמערערת לא הייתה מבטחת את הרכב לו ידעה כי מדובר ברכב משוקם. לנוכח כל אלה, המערערת לא הצליחה להוכיח טענותיה בדבר מקרה מרמה וחלק זה של הערעור לא התקבל.

אשר לסוגיית גובה הנזק, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת. בית המשפט קבע כי גם נושא זה נבחן בזהירות על ידי שופטת בית משפט שלום שקבעה כי לא היה מקום לפסוק לטובת המשיבה פיצוי כללי. עם זאת, הוכרה זכאותה של המשיבה לתגמולי ביטוח בשל הנזק הישיר בלבד שנגרם לרכב. זאת בהתבסס על חוות דעתו של השמאי בעניין שהכילה פירוט מדוקדק של פריטי הנזק השונים, ולאור העובדה שהמערערת לא הביאה כל חוות דעת נוגדת. בעקבות הניתוח המעמיק של בית משפט שלום, ערכאת הערעור לא מצאה כל מקום להתערב גם בעניין זה.

משכך, נדחה הערעור. עם זאת, בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין ולאור הבעייתיות שאפפה את המקרה, היה צריך לפסוק למשיבה הוצאות בשיעור נמוך יותר מהמקובל.