פוליסת ביטוח חבות מעבידים - האם חברת הביטוח התרשלה בטיפול בתיק?

דרגו את המאמר

תביעה של מבוטח כנגד חברת ביטוח במסגרת פוליסת ביטוח מעבידים

בעלי עסק ומעסיקים מבטחים עצמם לרוב בפוליסה לחבות מעבידים המכסה את נזקיהם, וזאת למקרה שיתבעו על ידי עובדיהם. כאשר מתרחש אירוע ביטוח המכוסה בפוליסה, על המעביד להודיע לחברת הביטוח על קרות האירוע, אז נכנסת חברת הביטוח בנעליו ומנהלת את ההליכים המשפטיים עבורו.

במקרה דנן, התובע היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסה שכזו. במהלך השנים בהם היה מבוטח, נפגע אחד מעובדיו בעקבות תאונת עבודה. העובד הגיש תביעה כנגד התובע 4 שנים לאחר גמר הפוליסה. שנה לאחר מכן ניתן פסק דין שחייב את התובע בתשלום פיצוי.

פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה או התייצבות התובע ומי מטעמו. התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין וזו נדחתה. אז, שכר התובע עורך דין שערער על דחיית בקשת הפסילה. לבסוף, הבקשה התקבלה ופסק הדין בוטל. לאחר מכן, הנתבעת נטלה על עצמה את ייצוג התובע בהליכים שנפתחו נגדו על ידי העובד, והעניקה כיסוי ביטוחי מלא לתביעה.

טענות הצדדים

התובע טען שעל הנתבעת היה ליטול על עצמה את ייצוגו החל מהמועד בו נודע לו על פסק הדין שניתן נגדו בהיעדרו, לייצגו בבקשה לביטולו, ובהמשך, בבקשת רשות הערעור. לדידו, הנתבעת סירבה לעשות כן, מסיבות שלא היו מוצדקות. התובע נאלץ להוציא הוצאות על נקיטת ההליכים לביטול פסק הדין, הוצאות שכללו את שכר טרחת עורך הדין שאת שירותיו שכר והוצאות עקיפות שונות. התובע דרש החזר הוצאותיו אלה מהנתבעת.

מנגד, הנתבעת טענה כי היא לא הייתה חייבת לשאת בהוצאות הליכי ביטול פסק הדין. לטענתה, מתן פסק הדין בהיעדר וההליכים שנאלץ התובע לנקוט בעקבותיו היו תוצאה של מחדליו ושל הפרתו את חובותיו. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע הפר את תנאי הפוליסה ולא דיווח לה על מקרה הביטוח למרות שידע עליו מיד לאחר התרחשותו.

בהמשך, נטען כי הוא לא הודיע לה על התביעה שהוגשה נגדו, ועל פסק הדין שניתן בהיעדרו. לחילופין, הנתבעת טענה שעל פי תנאי הפוליסה, התובע היה צריך לשלם דמי השתתפות עצמית בסך 500$. כסף זה לא שולם. הנתבעת הסכימה לבטל חוב זה, אך חזרה בה מהסכמתה לויתור על החוב במידה והתביעה הייתה מתקבלת.

החלטת בית המשפט

השופט ציין כי בפוליסת הביטוח שהוצאה לתובע נקבע כי החברה תשפה את המבוטח בגין כל ההוצאות הסבירות שנעשו בהסכמתה, לשם הגנתו בפני תביעה לפיצוי בגין מקרה ביטוח. התחייבות זו פורשה בהתאם להוראות סעיף 66 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א – 1971.

על פי הוראות החוק, הביטוח מכסה גם הוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בהן בשל חבותו. סעיף זה לא ניתן לשינוי. השופט בדק את סבירות הוצאת התובע, כהוצאה שנדרשה לשם הגנתו. בבדיקה זאת נלקחה בחשבון הסיבה לכך שנוצר צורך בהליך בעקבותיו הוצאו הוצאות משפט. השופט דחה את טענת הנתבעת לפיה בכל מקרה בו ניתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד מבוטח היא לא הייתה חייבת לשאת בהוצאות שהוצאו לשם ביטולו.

פסק הדין שניתן בהעדר היה בשל מחדלי התובע

לטענתו, כל מקרה נבחן לאור הנסיבות. במקרה זה, מעדות התובע לא ניתן היה להבין את הרקע למתן פסק הדין, את הסיבה לדחיית בקשתו לביטולו, ואת הנסיבות בהן בוטל, בסופו של דבר, בהסכמה הכפופה לתנאים. יתרה מכך, השופט אפשר לתובע להבהיר נקודות אלו, אך הוא לא הגיש מסמכים שהיו דרושים לשם כך. בנוסף, הוא נמנע מזימון עורך הדין שייצג אותו בהליכים כעד לטובתו.

השופט פסק כי מהתנהגותו של התובע במשפט וטרם לכך ניתן היה להסיק שהרקע למתן פסק הדין היה נעוץ במחדלו שלו. מחדל זה היה המשך של הפרתו את החובה לדווח לנתבעת על מקרה הביטוח. טענתו שלא ידע על מקרה הביטוח עד למועד קבלת פסק הדין נסתרה באמצעות הוכחת חתימתו על טפסים שהוגשו לביטוח לאומי טרם הגשת התביעה.

גם הנסיבות בהן בוטל פסק הדין, כפי שעלו מכתב התביעה - בהסכמת הצדדים, בכפוף לתנאים, ולאחר שניתנה התחייבות המבטחת למתן כיסוי ביטוחי למקרה - חיזקו את המסקנה שפסק הדין שניתן בהיעדר, ניתן בשל מחדלי התובע. השופט פסק כי בנסיבות המקרה, התובע לא הוכיח שההוצאות שהוציא לצורך ביטול פסק הדין היו הוצאות משפט סבירות שהיה עליו לשאת לצורכי הגנתו מפני תביעת העובד. משכך, תביעתו נדחתה על ידי בית המשפט והושתו עליו הוצאות משפט.