רשלנות רפואית של צוות אחיות במחלקת פגים

דרגו את המאמר

 

המדובר התינוקות אשר בשל משקלה הקט טופלה במחלקת הפגים של בית החולים רמב"ם. בחלוף 8 ימים ביום בעודה באינקובטור בבית החולים נקטע חלק מאצבע הזרת בידה השמאלית של התינוקת.

 

בשל פגיעה זו הגישו התובעת הקטינה והוריה תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לטענתה עקב רשלנות הצוות הרפואי שטיפל בה.

 

בית המשפט פסק כדלקמן:

 

 

אקדים ואומר כי המקרה שבפני הינו מקרה בולט של רשלנות רפואית עד כדי כך שהגורם לו יש את חובת הזהירות המושגית לא נוקב בצורה חד משמעית מהן נסיבות הארוע שחייבים להיות בידיעתו.

 

אצבעותיו של אדם אינן נושרות סתם כך, בוודאי לא בעת שהוא נמצא בידיהם  האמונות והמקצועיות של רופאי מדינת ישראל בעת שהותו באינקובטור בתוך בית חולים.

 

לכאורה קיימות שלוש אפשרויות לאיבוד האצבע או חלק ממנה: קטיעה מכוונת או כריתה ברשלנות במהלך הטיפול הרפואי, או נשירת האצבע לאחר תהליך של נמק שהתפתח בעקבות דלקת למשל.

 

מבית החולים והרופא המטפל הייתי מצפה כי ידעו בוודאות מהי הסיבה לארוע שמסתיים באיבוד חלק מאצבע, אלא שבאופן מפתיע אין לבית החולים גרסה עקבית. בתאור הראשוני של הארוע במסמכי בית החולים נרשם "קטיעה של קצת הזרת משמאל" ללא הסבר נוסף.

 

בסיכום האשפוז לאחר שחרור התובעת מבית החולים מתואר הארוע כך "בגיל 9 ימים אובחן דימום באצבע חמישית בכף יד שמאל וחסר של קצה אצבע הנ"ל, קרוב לוודאי שמדובר באמפוטציה טראומתית, מיקרית בעת הורדת סד קבוע של עירוי". במילים פשוטות יש כאן הודאה מפי הנתבע כי לא ידע על הארוע מראש אלא רק בדיעבד בשל אבחנה בדימום מחלק חסר של אצבע, יש שימוש במונחים טראומה (שמשמעו חבלה) ואמפוטציה (שמשמעו קטיעה), ונסיון להסביר בדיעבד את הקטיעה החבלתית ב"מיקריות" בעת הורדת סד.

 

לאף אחד מהביטויים הנ"ל אין זכר בכתב ההגנה של הנתבעת. הנתבעת בחרה להתגונן בקו הגנה חדש שאין לו ביטוי ברשומות הרפואיות. בסעיף 4א' למשל בכתב ההגנה מתואר נמק שהופיע לפתע ביום הארוע, ללא סימנים מוקדמים ואשר גרם לנשירת קצה הזרת. בנסיבות שכאלו הייתי מצפה כי מטעם הנתבעת תוצג חוות דעת של מומחה אשר יסביר כי הכיצד נמק מתפתח תוך דקות  מבלי שניתן להבחין בו אלא רק לאחר נשירת האצבע, שכן אין מחלוקת כי לפי הרשומות הרפואיות לא ידעו הרופאים על קיומו של נמק אלא רק לאחר הארוע. הנתבעת בחרה שלא להציג חוות דעת רפואית מטעמה בנושא זה ולמרות שהביאה לעדות מומחה מטעמה, דר' רינת היא הגבילה במכוון את תוכן חוות דעתו רק לשאלת שיעור הנכות.

 

התאוריה שהועלתה כבדרך אגב בעדותה של האחות הגב' זינייק ולאחר מכן בסיכומים בדבר קיומה של פליביטיס- דלקת בדופן הוריד, אינה יכולה לשמש תחליף לעדות מפי מומחה אשר צריך היה להתייחס למשל לשאלות מהו משך התפתחות דלקת שכזו עד לכדי נמק ונשירת איבר, האם ייתכן שלא ניתן להבחין בה מבעוד מועד ומהם האמצעים שיש לנקוט כדי למנוע התוצאה של נשירת איבר בעקבותיה.

 

מיותר לציין כי הגב' זיניייק העדה היחידה מטעם הנתבעת, הינה עדה נוגעת לענין שכן היא טיפלה בתובעת והיתה זו שהסירה את סד העירוי (סעיף 2 לנ/6), ארוע שתואר במסמכי השחרור מבית החולים כארוע שגרם לקטיעה. דווקא העובדה כי לגרסת האחות גב' זינייק בערב בו קרה הארוע אך לפני נשירת האצבע היא הזעיקה את הרופאה התורנית דר' סמולקין שבדקה את התובעת יוצרת צפיה להבאת דר' סמלוקין לעדות. אי הבאת אותה רופאה לעדות כדי לתאר מה ראתה מבחינה מקצועית סמוך לפני קרות הארוע פועל לחובת הנתבעת.

 

לא פחות חמורה העובדה כי האיבר החסר נעלם. אני משוכנע כי לא מדובר בהעלמה זדונית, אך גם רשלנות המתבטאת בהשלכת איבר לפח כנראה ביחד עם תחבושת מדממת, מצביעה על הפרת חובת זהירות וחוסר רגישות כלפי המטופל.

 

לאור כל האמור לעיל הייתי מצפה מהנתבעת כי תודה באחריותה וכל המחלוקת תהא בשאלת גובה הנזק, מלחמתה של הנתבעת  עד לשלב הסיכומים בתובעת הקטינה שמצאה עצמה חסרת חלק מאצבע בשל טיפול רשלני לא פעלה לזכותה של הנתבעת.

 

למעלה מן הצורך אוסיף כי גם אם לא היתה מוכחת רשלנות פוזיטיבית על ידי התובעת, הרי שבמקרה זה חייב לעבור נטל הראיה אל הנתבעת  כמתואר בסעיף 41 לפקודת הנזיקין. אזכיר כי בוקר אחד מצאו הוריה של התובעת את בתם בת ה-8 ימים ללא חלק מאצבע, הם לא היו עדים לאירוע כלשהו שיכול היה להסתיים בכריתת אצבע והם גם לא קבלו מידע מוקדם מטעם הרופאים המטפלים בדבר אפשרות שיקרה ארוע שכזה ובכך מתקיים התנאי הראשון הקבוע בסעיף. לנתבעת היתה השליטה על דרך התרחשות הארוע ועל האמצעים הקשורים בו בין אם מדובר בסד לעירוי ובין בכל אמצעי אחר והנסיבות שהוצגו במשפט מראות "שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה", (כמתואר בסעיף 41 הנ"ל). 

 

הנתבעת לא הרימה נטל זה ומעצם העובדה כי לא הציגה חוות דעת מומחה מטעמה הרי שהיא אפילו לא ניסתה לעשות כן, דר' רינות קבע מפורשות בחוות דעתו כי "חקירה ודיון בנסיבות בהן נגרמה הקטיעה אינן בתחום הרפואי וע"כ אני נמנע מלהתייחס לכך בחוות דעתי" כך גם נהג כשנתבקש לתת הסברים מעל דוכן העדים.

אשר על כן הנני קובע כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעת וברשלנותה גרמה לאיבוד חלק מזרת ידה השמאלית של התובעת.  

 

לסיכום בית המשפט הורה על הנתבעת לשלם פיצוי בסך מאות אלפי שקלים ושכר טרחת עורך דין.