פרסום פרטי הנתבעים בתביעת רשלנות רפואית
| דרגו את המאמר |
|
הנשיאה קבעה כי המטרות בשמן עומד עקרון פומביות הדיון נשמרות במלואן גם ללא פרסום פרטים מזהים של הנתבעים, ובמיוחד על רקע נסיבות העניין והפשרה. משמעותה של הפשרה "קניית סיכון" , בבסיסה יכולים לעמוד טעמים ראייתיים או אחרים ואין בה משום הודאה בטענות התביעה, וטענות הצדדים לא עברו את כור ההיתוך המשפטי. עוד קבעה, כי בקשתם של הצדדים לאיסור פרסום זהותם של הצדדים כחלק מן ההסכמות ביניהם, עוגנה בהסכם הפשרה, שהוא לטובת הקטינה וזכה לאישורו של בית המשפט.
עובדות המקרה:
בטרם נשמעו ראיות, הודיעו הצדדים בתיק זה לביהמ"ש, כי הגיעו לכלל הסדר פשרה , בקשו ליתן לו תוקף של פסק דין ובקשו להורות על איסור פרסום זהותם של הצדדים "מאחר שהתובעת 2 הינה קטינה והתשלום מתבצע, כאמור, לפנים משורת הדין ובלא שנשמעו ראיות".
בפסק הדין מיום 3/1/08 נקבע שהסכם הפשרה לטובתה של הקטינה וניתן לו תוקף של פסק דין. לבקשת הצדדים ניתן צו לאיסור פרסום זהותם.
עתה עתרו המבקשים- עתון הארץ, להתיר פרסום מלא של פרטי הפרשה, לרבות שמות הנתבעים ולמעט התובעים.
הנשיאה גילאור קבעה כי אין עוררין, שהעיקרון לפיו על ההליך המשפטי להתנהל בפומבי הינו אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט , אלא שעיקרון פומביות הדיון, על הרציונלים העומדים בבסיסו, אינו עומד בדד. זהו עקרון יחסי, ועליו לסגת לעיתים מפני זכויות ואינטרסים נוגדים . כאשר מתבקשת פגיעה בעיקרון הפומביות יש לבחון קיומה של עילה העשויה להוות בסיס לבקשה, ואת השיקולים השונים – הן האינטרס בבסיס העילה והן שיקולים אחרים המצדיקים את פגיעה בעיקרון הפומביות .
הנשיאה ציינה כי בעניין הנדון , איסור פרסום הפרטים המזהים מכוח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, על רקע הפגיעה החמורה בפרטיות של הנתבעים, ובמיוחד לאור משקלם של השיקולים השונים להתרת הפגיעה בעיקרון פומביות הדיון: עוצמתה המינורית של הפגיעה, נסיבות העניין והפשרה.
בנסיבות העניין הספציפי, אושר הסכם הפשרה בטרם הוגשו ראיות ומבלי שנחקרו עדים, מבלי שנקבעו כל ממצאים עובדתיים ולא הוכרעה המחלוקת. טענות הצדדים לא עברו את "כור ההיתוך המשפטי".
עוד הבהירה הנשיאה כי, איסור פרסום שמות הנתבעים אינו מפר את הרציונלים בבסיס עיקרון פומביות הדיון. הלכה היא כי שלושה הם הרציונלים העיקריים מאחורי העיקרון האמור: הרציונאל הראשון הינו זכות הציבור לדעת, והוא מבוסס גם על חופש הביטוי וחופש העיתונות. בבסיס העיקרון החופש לפרסם ברבים את הנעשה בבית המשפט על מנת לאפשר לציבור לקבל מידע על אופן פעולתן של הרשויות הציבוריות, ובכלל זה הרשות השופטת, באופן שיאפשר לו ביקורת ציבורית על הרשויות, ועל מנת לתרום לגיבוש סדר היום הציבורי, על ידי מסירת מידע העשוי לסייע לפרטים לכלכל את צעדיהם ולעצב את השקפותיהם ודעותיהם. הרציונאל השני בבסיס עיקרון פומביות הדיון הינו תרומתו לשיפור איכות ההחלטה הניתנת בסוף ההליך, והשלישי מתייחס לאמון הציבור ברשויות הציבור בכלל, ובבתי המשפט בפרט.
הנשיאה קבעה כי די בפרטי הפרשה המותרים לפרסום על מנת לקיים את שלושת הרציונלים המפורטים. בגדר האיזון בין עקרון פומביות הדיון לבין הפגיעה בפרטיות יש לשקול את מידת העניין הציבורי שבפרסום המסוים אל מול הנזק שייגרם כתוצאה ממנו. אין די בכך ששמם של הנתבעים מסקרן את הציבור. אין בשמותיהם של הנתבעים עניין ציבורי אשר יצדיק פגיעה בפרטיותם. "עניין ציבורי" משמעו עניין ומידע שבפרסומו יש משום תועלת לציבור או תועלת למדינה, במובן הערכי והעמוק, ולא במובן "הצהוב", דהיינו מידע שהציבור מתעניין בו בפן הרכילותי, מידע שיש בו כדי "לספק מזון לסקרנים או למלא יצרם של רכלנים...".
הנשיאה קבעה כי יש להקפיד שפרסום פרטי הפרשה ישקף באופן נאמן והוגן את נסיבות המקרה והפשרה.