טיפול שיניים כפול בעקבות רשלנות רפואית בטיפול השיניים הראשון

דרגו את המאמר

פיצויים בעקבות שורה של טיפולי שיניים רשלניים

טיפולי שיניים הינם דבר כואב מטבעם. לעיתים, המטופל חש בכאב שהוא מעבר לסביר. כאב זה עלול להופיע בעקבות טיפול רשלני, לקוי או שגוי הניתן למטופל על ידי הרופא. במקרים אלו, יכולה לקום למטופל עילת תביעה כנגד הרופא המטפל.

במקרה דנן, התובע טופל בטיפול אשר כלל טיפולי שורש, חניכיים והרכבת כתרים. במשך למעלה משנה וחצי לאחר הטיפול חש התובע בכאבים. פניות חוזרות ונשנות לרופא המטפל - הנתבע - לא נענו. התובע טען כי לא הייתה לא ברירה אלא "לארוב לרופא" על מנת לקבל טיפול. זמן מה לאחר הטיפול אצל הנתבע, פנה התובע לבדיקה במכון לבריאות המשפחה שם גילה כי יהיה עליו לעבור את כל הטיפול בשנית.

טענות הצדדים

התובע פנה לנתבע על מנת לעבור טיפול שיניים מקיף. במשך הטיפול ולאחריו חש התובע כאבים עזים בפיו. התובע פנה פעמים רבות לנתבע על מנת שהלה יאבחן את מקור כאביו ויעזור לו, אך נדחה על ידי רופא השיניים פעם אחר פעם. לטענתו, גם כאשר הנתבע טיפל בו על מנת להקל את כאביו, הוא פעל באופן רשלני, שכן עקר שיניים ללא הצורך. התובע טען כי הנתבע התרשל לאורך כל הטיפול ופעל שלא כרופא סביר. הוא הגיש חוות דעת מטעם מומחה אשר תמכה בטענתו בדבר טיפול רשלני.

הרופא טען כי לא העניק טיפול רשלני ויתכן כי הטיפולים שנעשו במכון לבריאות המשפחה הם אלו שגרמו לליקויים המפורטים בחוות הדעת מטעם התובע. הנתבע נמנע מהגשת חוות דעת מטעמו ואף לא הגיש את הרשומות הרפואיות של הטיפול הרפואי שהעניק לתובע. כמו כן, לטענת הרופא, היות והתובע עבר טיפול שיניים נוסף במקום אחר, התנתק הקשר הסיבתי בין הטיפול אשר ניתן לו על ידיו, לבין קרות הנזק.

עוולת הרשלנות

על מנת לבדוק האם הייתה רשלנות רפואית מצד רופא השיניים יש לבחון קיומה של חובת זהירות כלפי התובע. כפי שנקבע בהלכות שונות הנוגעות לתביעות בגין רשלנות רפואית, ישנה חובת זהירות של הרופא כלפי המטופל, כאשר על הרופא לצפות את הנזק הצפוי בטיפול רפואי. יצוין כי גם כאשר מדובר בטיפול שיניים, ייתכן מקרה בו ידרשו טיפולים נוספים לאור בעיות בטיפול הראשון.

במקרה דנן, על מנת לקבוע האם הופרה חובת הזהירות היה צורך לבדוק את מהות הטיפול אותו העניק הנתבע לתובע, . האם הטיפול היה בלתי ראוי ובלתי סביר. והאם מדובר בסטייה מהרמה הסבירה המקובלת במקצוע הרפואה (בתחום הרלבנטי ובהתאם לנסיבות)?

ההגנה לא הגישה חוות דעת מטעמה

בית המשפט קבע כי בהסתמך על חוות הדעת של המומחה מטעם התביעה, ניתן לקבוע בצורה מפורשת כי הטיפול שניתן לתובע היה רשלני ולו בשל העובדה כי לא הוגשה חוות דעת מטעם ההגנה. מסקנה זו נתמכה מעדויות נוספות בדבר העובדה כי לא בוצעו צילומי שיניים לתובע לאחר הטיפול והודאתו של הנתבע בדבר העובדה כי הוא היה האחראי לתקינות הכתרים שבוצעו לתובע ולא טכנאי המעבדה (כפי שנטען תחילה בתצהירו). זאת ועוד, הנתבע נמנע מלזמן כעד את הטכנאי, מה שהוסיף למשקל הראיות של הצד שכנגד.

הוסיף בית המשפט, כי בניגוד לטענת הנתבע, העובדה שהמטופל עבר טיפול נוסף במכון לבריאות המשפחה אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנותו לבין הנזק – ולהפך, בהלכות שונות נקבע כי סמיכות הזמנים בין הטיפול הרפואי לנזק, כשלעצמה מרמזת על קשר סיבתי בין השניים. העובדה כי חלפה שנה וחצי בטרם טופל התובע במכון לבריאות המשפחה אין בה כדי להפחית מתביעתו.

בית המשפט חייב את הנתבע להשיב לתובע את הסכומים ששולמו לו עבור סדרת הטיפולים בתוספת נזקים נוספים שנגרמו כתוצאה מהצורך להרכיב מחדש את הכתרים אצל התובע. אולם, הוא קיבל את טענתו של הנתבע כי אין לחייבו בגין כל הטיפולים שנערכו במכון לבריאות המשפחה לאור העובדה כי לא הוכח כי כל הטיפולים שבוצעו היו הכרחיים ונדרשים כתוצאה מטיפולו של הנתבע. בנוסף לכך, נפסקו הוצאות פיצוי עבור עוגמת הנפש וכאב וסבל לתובע והוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. סך כל הפיצויים עמד על 19,600 ₪.

לסיכום, בית המשפט הדגיש בפסק דין זה את קיומה של חובת הזהירות בקשר שבין רופא למטופל, ואת סטנדרט הסבירות המצופה מרופא. לאור הפרתו של סטנדרט זה והעובדה כי הנתבע התרשל בטיפולו ואף נמנע מלסייע לתובע אלא לאחר פניות רבות מצידו, בית המשפט חייבו בפיצויים נזיקיים בשל רשלנות רפואית זו.