האם רשלנות רפואית בסרטן בעקבות אי אבחון מלונמה ברגל?

דרגו את המאמר

רשלנות רפואית באי אבחון מלנומה ברגל

 

רופא מטפל חשוף לא פעם לתביעה מצד מטופל כאשר נטען כי הוא התרשל בטיפולו. תביעות אלו נדחות לא אחת כאשר נקבע שאין עסקינן ברשלנות רפואית. אולם, כאשר שורה של רופאים וביניהם מומחים, לא הבחינו בנגע שהתפתח בגוף המטופל, עולה השאלה האם האחרון זכאי לפיצויים.

 

במקרה דנן, התובעת הינה אישה מבוגרת אשר אובחנה ברגלה מלנומה ממאירה באיחור רב וזאת לאחר שפנתה וטופלה פעמים רבות על ידי שורה של רופאים בעניין תלונותיה ברגל. לדידה, אי אבחון המחלה בזמן גרם לכך שעבר זמן רב מבלי שקיבלה טיפול מתאים, מה שהוביל לסיכון חייה והחמרת מצבה.

 

טענות הצדדים

התובעת סיפרה כי במהלך שנת 2002 היא הבחינה בפצע ברגלה שלא נרפא במשך חודשים. רופאים שונים אבחנו את הפצע כתוצאה של התייבשות העור, יבלת, כיב ושטף דם, כאשר גם לאחר אבחונים אלו ונטילת תרופות שונות לא נרפא הפצע.

 

רק בשנת 2004 הופנתה התובעת לבית החולים שם אובחנה ברגלה מלנומה ממאירה שהתפתחה והעמיקה משך אותו זמן. כתוצאה מאבחון זה עברה התובעת מספר ניתוחים ונאלצה לקבל טיפולים כימותרפים. התובעת צירפה לתביעתה חוות דעת מומחים שונים לפיהם גילוי המלנומה באיחור נבע ממחדלי הנתבעים ובשל כך הוחמר מצבה של התובעת, קטנו סיכוי החלמתה וגבר הסיכוי כי תוחלת חייה תתקצר.

הרופאים הנתבעים טענו כי מקור נזקי התובעת הם במצבה הרפואי הקודם. הנתבעים הוסיפו כי במהלך ביקורי התובעת אצל הרופאים השונים היא לא התלוננה על קיומו של פצע או כאב ברגלה. לאחר שהתלוננה על כך, הופנתה לרופא מומחה באופן מיידי.

 

הנתבעים צירפו חוות דעת מומחים מטעמם. לפי חוות דעת זאת, לא התרשלו הם בטיפול בתובעת שכן האחרונה לא הסבה את תשומת לב המטפלים לקיומו של הפצע. בנוסף, לאחר תלונתה, נמנעה התובעת מלפנות לייעוץ אליו הופנתה ובכך נטלה את האחריות למצבה על עצמה. הנתבעים הוסיפו כי מדובר במחלה נדירה מאוד הקשה לאבחון, דבר המוביל לאבחון מאוחר.

החלטת בית המשפט - כל אחד מהרופאים התרשל בתורו

בית המשפט חזר על ההלכה הקובעת את חובת הזהירות של הרופא למטופלו ועל פיה עליו לפעול בזהירות סבירה המתחייבת מנסיבות העניין ולאור נורמות התנהגותיות הנדרשות מרופא סביר. במסגרת חבות זו מוטלת על הרופא לאבחן באופן נכון את המטופל, להחליט על הטיפול הנדרש ואף לוודא כי טיפול זה ניתן. אולם, לא כל איחור באבחנה יחשב כרשלנות ולעיתים הנסיבות מצדיקות את האבחון המאוחר.

 

בית המשפט בחן ביחס לכל אחד מהנתבעים, האם היה ביכולתם לאבחן בזמן את המלנומה בהתאם לכלים שברשותו והאם היה עליו לפעול אחרת, כרופא סביר. בהתאם לכך, נקבע כי כל אחד מהרופאים המטפלים התרשל בתורו כלפי התובעת - בין אם באי הפניית התובעת לביופסיה ובין אם בהיעדר רישום נאות ומעקב טיפולי. בפסק הדין נקבע כי לכל אחד מהנתבעים תרומה שונה בעיכוב האבחון המחלה וכתוצאה מכך שונה הקשר הסיבתי בין התרשלותו לחומרת הנזק.

 

בית המשפט קבע כי חלוקה זו אינה משמעותית שכן קופת החולים היא שאחרית על נזקי התובעת הן כמעביד הנתבעים והן באופן עצמאי. הסיבה לאחריותה העצמאית של קופת החולים הנתבעת נעוצה בעובדה כי התובעת ביקרה אצל שורה של רופאים בזמן קצוב ואיש מהם לא קישר בין הביקורים והטיפולים השונים. עובדה זו מצביעה על מערכת דיווח ומעקב לקויה וכישלונה של הקופה במעקב אחר אופן הטיפול במבוטחיה.

 

פיצויים - 153,000 שקלים

בית המשפט הוסיף בניגוד לטענת הנתבעים כי התובעת אינה אשמה במצבה. בפסק הדין צוין כי לא מדובר באשם תורם, וזאת לאור העובדה כי מיטב רופאי התובעת לא הצליחו לאבחן את מחלתה, אז כיצד ניתן לצפות מהתובעת לפעול ביתר זהירות או לחשוב כי מצבה חמור ודורש תשומת לב מיוחדת.

לבסוף, פסק בית המשפט פיצויים על בסיס חישוב המבוסס על אחוזים בשיעור הזהה לשיעור הקטנת סיכויי החלמת התובעת לפני התרשלות הנתבעים ואחריה. ראשי הנזק בגינם נפסקו פיצויים הינם עזרת הזולת בעבר, הוצאות רפואיות ונסיעות עבור העבר, כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים, עזרת הזולת בעתיד, טיפולים רפואיים בעתיד והתאמת דיור, ריהוט והוצאות הנעלה.

 

בית המשפט סרב לקבל את בקשת התובעת לפסוק פיצויים עונשיים והוצאות עונשיות היות ולא מדובר במעשה הנעשה במכוון ובזדון על ידי הנתבעים. לסיכום, בית המשפט קיבל את תביעתה של התובעת ופסק לרשותה פיצוי בסך של 153,049 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה עו"ד.