האם היכרות אישית בין שופט לעד מומחה מהווה עילה לפסילת השופט?

דרגו את המאמר

דחיית בקשת פסילת שופט בגין היכרות עם מומחית מטעם בית המשפט

שופט בית המשפט העליון, אהרון ברק, דחה בקשתו של אדם לפסול את שופט בית המשפט השלום בתל אביב שדן בעניינו מחשש לניגוד עניינים בתיק. ברק נימק החלטתו בכך שלא הוכח כל חשש ממשי לניגוד עניינים ומשוא פנים בתיק, גם אם השופט חרג מנהלי בית המשפט ופנה באופן אישי למומחית שהעידה בתיק. זאת היות והפנייה נעשה לשם נימוס, וללא כל קשר לתיק הנידון.

רקע

המערער הגיש לבית משפט השלום בתל - אביב תביעה נגד המשיבות בעילה של רשלנות רפואית, שאירעה לטענתו במהלך ניתוח עיניים שביצעו בו המשיבות. בית המשפט מינה מומחית מטעמו לשם חוות דעת בתיק. זכות הצדדים להגיש חוות דעת של מומחה מטעמם נשמרה. המערער טען כי המומחית מונתה למרות התנגדות מי מהצדדים למינוי. באחד מדיוני התיק, נחקרה המומחית בחקירה נגדית על ידי הצדדים.

המערער סיפר כי בתום החקירה פנה שופט בית המשפט אל המומחית בטון אישי, בשמה הפרטי, וביקש שתמתין לו מספר רגעים עד לתום הדיון על מנת שיוכלו לשוחח ביחידות. בתום הדיון, ביקש שופט בית המשפט מהמומחית להיכנס ללשכתו, ואמר לה כי יפתח עבורה את דלת המסדרון ללשכתו.

בעקבות האירוע הנטען, הגיש המערער בקשה ששופט בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשת הפסילה טען המערער כי הזמנת המומחית ללשכת השופט מיד עם תום חקירתה הייתה התנהגות חריגה ובלתי מקובלת, שהקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. המערער הוסיף כי ההיכרות בין שופט בית המשפט לבין המומחית כשלעצמה הייתה בעייתית, היות ולא הודע לצדדים על אופי ההיכרות, ובפרט נוכח העובדה שההחלטה על מינוי המומחית נעשתה ביוזמת השופט, מבלי שהוצעו לצדדים שמות של מומחים אחרים.

לדידו, הואיל והשופט הכיר את המומחית והזמין אותה ללשכתו בתום חקירתה, היה קיים חשש כבד שחוות דעתה לא תבוקר באופן ענייני. המערער הדגיש כי חוות הדעת של המומחית הייתה ממצא חשוב ועיקרי בתיק. במיוחד לאור העובדה כי היה קיים פער ניכר בין חוות דעתו של המומחה מטעם המערער לחוות הדעת של המומחה מטעם המשיבים.

המשיבות התנגדו לבקשת הפסילה. הן טענו כי לא היו התבטאויות כלשהן מפי השופט אשר עשויות היו ללמד על היכרות מעמיקה עם המומחית. בנוסף, אף אם הייתה קיימת קרבה חברתית בין השופט לבין המומחית, לא היה בה להביא בנסיבות העניין לפסילתו.

בית משפט השלום דחה את בקשת הפסילה, וקבע כי לא היה לה כל בסיס. שופט בית המשפט הסביר כי היכרותו עם המומחית נבעה מהיותה ברשימת המומחים של בית המשפט, וכי לא היו לו קשרים אחרים אתה. הוא הוסיף כי לשיחה שקיים עם המומחית בלשכתו לאחר סיום עדותה, לא היה כל קשר לתיק הנדון. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

טענות הצדדים

המערער שב וחזר על טענותיו בבקשת הפסילה והוסיף כי החלטת בית המשפט בבקשה הכילה בתוכה סתירה פנימית, שכן היו קיימות שתי סיבות בגינן יכול היה השופט להזמין את המומחית ללשכתו. האחת, קשריו האישיים עמה, והשנייה, שיחה על התיק. לטענתו, כל אחת מהחלופות חייבה את פסילת השופט. כמו כן, המערער טען כי המחוות האישיות שגילה השופט כלפי המומחית והימצאותם ביחידות בלשכתו הובילו למסקנה כי היה קיים קשר אישי ביניהם. הנימוק הלאקוני בהחלטת בית המשפט בעניין פסילתו אף חיזק מסקנה זו. לדידו, קיומו של קשר אישי בין השופט לעדה מרכזית חייב את פסילת השופט.

המשיבות התנגדו לערעור. לטענתן, שיחה בין שופט לאחד העדים בתום הדיון לא היוותה נימוק לפסילה, וכי משהבהיר בית המשפט בהחלטתו כי היכרותו עם המומחית הייתה על רקע מקצועי, לא היה קיים חשש ממשי למשוא פנים.

החלטת בית המשפט העליון - לא התקיימה עילת פסילה, הערעור ידחה

שופט בית המשפט פנה לשופט בית משפט שלום וביקש את תגובתו לערעור. הליך זה נעשה מכוח תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. בתגובתו חזר השופט והדגיש כי היכרותו עם המומחית, שניהלה את מחלקת העיניים בבית החולים איכילוב, נבעה אך ורק מהיותה ברשימת המומחים של בית המשפט.

לטענתו, היכרות זו החלה לאחר שהחל לדון בתיקי נזיקין. השופט ציין כי נבדק על ידי המומחית ורופאה נוספת במחלקת העיניים בבית החולים איכילוב לצורך חידוש רישיון נהיגה זמן מה טרם הערעור, וכי היה מדובר בבדיקה שגרתית. השופט הוסיף שבתום הדיון שהתקיים בפניו, פעל מטעמי נימוס והזמין את המומחית ללשכתו כדי לדרוש בשלומה באופן לא רשמי. הוא הוסיף כי פגישה זו ארכה פחות מדקה.

השופט ברק דחה את הערעור. הוא הסביר כי עיין בחומר שלפניו ומצא כי שופט בית משפט שלום הבהיר הן בהחלטתו והן בתגובתו לערעור כי לא היה קיים קשר בינו לבין המומחית פרט לעובדה שנבדק אצלה ושהיא הופיעה ברשימת המומחים של בית המשפט. השופט ברק ציין כי במקרה זה, לא עמד המערער בנטל ההוכחה בדבר אמיתות טענותיו ולא הציג ראיה כלשהי שהיה בה כדי לבסס את השערתו בדבר קיומם של קשרים אישיים בין השופט לבין המומחית.

עצם העובדה שהשופט נבדק על ידי המומחית בבדיקת עיניים שגרתית לא הקימה עילת פסילה, בפרט נוכח העובדה כי היה מדובר בבדיקה שגרתית ובשל העדרו של קשר אישי מעבר לכך. השופט הוסיף וקבע כי לשיחה שנערכה בין שופט בית משפט שלום לבין המומחית בלשכה לאחר מסירת העדות, לא היה קשר לתיק הנדון. נקבע כי השיחה נערכה מטעמי נימוס על מנת לדרוש בשלומה של המומחית, וכי ארכה פחות מדקה.

ברק ציין, עם זאת, כי ככלל לא היה זה ראוי כי השופט ינהל עם עד מומחה שיחות בלשכתו, מחוץ למסגרת הדיון הפורמאלית. בין אם היה מדובר במכרו ובין אם לאו, בין אם השיחה נגעה לתיק הנדון בפניו ובין אם לאו. עם זאת, בעצם קיומה של שיחה כאמור, לא היו עילות פסלות, שכן היה צורך לבסס קיומו של חשש ממשי למשוא פנים.

בנסיבות העניין, לא נמצא בשיחה שהתנהלה כדי להקים עילה לפסילת השופט, ולא הוכח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לסיכום, השופט דחה את הערעור וקבע כי בנסיבות העניין לא היה צו להוצאות.