רשלנות בניהול מידע רפואי, מתי תוגש תביעה?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

רשלנות רפואית מוגדרת כמתן שירותים רפואיים תוך סטייה מרמת הזהירות הסבירה, כאשר הסטייה גרמה למטופל נזק גופני או נפשי, שלא היה נגרם לולא הסטייה, וכאשר כל רופא סביר לא היה פועל כך בנסיבות המקרה, ומונע את גרימת הנזק לחולה כתוצאה מהתנהלות לא מקצועית, החורגת מהפרקטיקה המקובלת בעולם הרפואה.

רשלנות רפואית יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, לרבות הפרת חובת הזהירות עקב ביצוע רשלני של הליך רפואי מקובל, אבחון לקוי ובחירה לא נכונה בהליך הרפואי, וכן, פגיעה באוטונומיה עקב אי מסירת מלוא המידע הדרוש למטופל לצורך קבלת החלטה בין דרכי הטיפול השונות.

על הרופא מוטלת החובה לספק לחולה את המידע הרפואי שבידיו, בנוגע לטיפול המתאים ולתוצאות האפשריות. אי גילוי הסיכונים בטיפול והחלופות מהווה הפרת חובת הזהירות, שבגינה ניתן להגיש תביעת פיצויים נגד הרופא או המוסד הרפואי. במסגרת הדיון בוחן בית המשפט את סוגיית הקשר הסיבתי, ומברר עם התובע, מומחים רפואיים וגורמים רלוונטיים נוספים, האם בהינתן המידע המלא על הטיפול הרפואי, החולה היה מסרב לקבל את הטיפול והנזק לא היה נגרם.

הפרת זכויות החולה

חוק זכויות החולה מסדיר את זכויות האדם המבקש או מקבל טיפול רפואי, ומטרתו להגן על כבודו ופרטיותו של המטופל. החוק מסדיר את מערכת היחסים בין הצוות הרפואי למטופלים ומהווה בסיס חוקתי לזכויות המטופלים, ואף קובע כי במקרה של הפרה בוטה של זכויות החולה, אשר גרמה נזק, ניתן להגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית.

סעיף 13 לחוק זכויות החולה קובע כי החולה זכאי לקבל מידע מפורט ומלא על מצבו הבריאותי והטיפול הרפואי המוצע, עומדת בפניו הזכות לקבל טרם תחילת ההליך הרפואי, הסבר על דרכי הטיפול האפשריות, כדי שיוכל לקבל החלטה על דרך הטיפול הרצויה, ועל המטפל חלה חובה לקבל את הסכמתו החופשית והמודעת של המטופל לכל טיפול רפואי.

על כן, רשלנות רפואית יכולה להתבטא באי הסכמה מדעת, בכך שלא נמסר למטופל מלוא המידע הדרוש לצורך קבלת ההחלטה בין דרכי הטיפול השונות. במקרה זה תוגש תביעה בגין פגיעה בזכות לאוטונומיה כתוצאה מטיפול רפואי שלא בהסכמה מדעת המהווה נזק בר פיצוי.

מה כולל ניהול מידע רפואי?

ניהול מידע רפואי תואם את הלך הרוח של התקופה הנוכחית, והוא נעשה בידי מומחה בעל ניסיון, המנהל את הטיפול הרפואי, הכולל את הגדרת הפעילויות הרפואיות, גיבוש חוות דעת מקצועית, התאמת תכנית טיפול באופן אישי, מעקב צמוד אחר שינויים ותמורות במצבו של המטופל, תוך השגחה על הרצף הטיפולי הנדרש. את כל הפרטים חייב הרופא לתעד ברשומה הרפואית, כולל: סיכום מחלה, בדיקות וצילומים שנערכו למטופל, מתן תרופות, דרכי טיפול ועוד.

זכות המטופל למידע רפואי

סעיף 18 לחוק זכויות החולה מסדיר את זכות המטופל למידע רפואי, וקובע כי כל מטופל זכאי לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי, כולל קופת חולים, בית חולים, מכון פרטי, רופא שיניים ועוד, מידע רפואי מהרשומה הרפואית, לרבות העתקה, המתייחסת אליו. חבר בצוות הרפואי רשאי למסור למטופל מידע רפואי בתחום עיסוקו בלבד ובתיאום עם הגורם האחראי על הצוות.

עם זאת, המטפל רשאי להחליט שלא למסור למטופל מידע רפואי מלא או חלקי המתייחס אליו, אם סבר כי בנסיבות העניין המידע עלול לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל או לסכן את חייו. במקרה שהמטפל החליט כי אין למסור מידע זה, עליו להודיע מיד על החלטתו לוועדת האתיקה ולצרף את המידע שלא נמסר למטופל ואת נימוקיו לאי מסירתו. ועדת האתיקה רשאית לאשר את החלטת המטפל, לבטל או לשנות אותה, ואף בטרם תיתן ועדת האתיקה את החלטתה, היא רשאית לשמוע את דעתו של המטופל או אדם אחר בעניין זה.

קבלת מידע מהרשומה הרפואית

כל מטופל זכאי לקבל מידע רפואי מהרשומה הרפואית, אולם איתור וקבלת העתקים מהרשומה הרפואית כרוכים בתשלום על פי מחירון משרד הבריאות. כדי לממש את הזכות המבקש נדרש לפנות לגוף האחראי על שמירת המידע במוסד הרפואי שבו נמצאת הרשומה הרפואית ולהגיש בקשה בכתב.

במקרה שהמבוטח עבר לקופת חולים אחרת, קופת החולים הקודמת חייבת למסור מידע מלא מתוך הרשומה הרפואית בהתאם למבוקש, בתוך 30 יום ממועד קבלת הבקשה. כאשר הבקשה להוצאת מידע רפואי לצורך המשך טיפול רפואי יש לפנות לרופא המטפל בקהילה.

במקרים מסוימים נדרש המטופל לחתום על כתב ויתור על סודיות. כך למשל, כאשר המטופל הוא קטין, ואחד ההורים מעוניין לקבל או להעתיק חומר מהרשומה הרפואית, נדרש ההורה לפנות אל מחלקת הרשומות הרפואיות של המוסד הרפואי, ולהגיש בקשה לקבלת מידע מהרשומה הרפואית. במקרה זה, ההורה נדרש לחתום על טופס ויתור על סודיות רפואית.