רשלנות רפואית: להב הסכין נשברה ונשארה בגוף

דרגו את המאמר

דחיית תביעה בעילת רשלנות רפואית בגין שבירת להב בברך במהלך ניתוח

ניתוח רפואי הינו פעולה מסוכנת מעצם טבעה. כאשר מתרחשת תקלה במהלכו, מתעוררת השאלה האם התקלה נבעה כתוצאה מרשלנות הצוות הרפואי, או שהרופאים נהגו על פי סטנדרט ההתנהגות המקובל והתקלה הייתה בלתי נמנעת? לא ניתן לייחס כל תקלה, לרשלנות רפואית, כפי שנראה במקרה שלהלן.

התובע שיחק כדורגל ובמהלך המשחק נפגע בברך שמאל. הוא פנה לבית החולים רמב"ם בחיפה לקבלת טיפול רפואי, שם נקבע כי הוא סובל מפגיעה במיניסקוס הפנימי של ברך שמאל. הצוות הרפואי החליט לבצע ניתוח ארתרוסקופיה. במהלך הניתוח, חלק מהלהב של הסכין נשברה, והחלק השבור נשאר בתוך הברך.

הצוות הרפואי ביצע מספר ניסיונות לאתר את הלהב אבל כשל. במהלך ניסיונות האיתור, עלה החשש כי המשך החיפושים עלול לגרום נזק לברך. הרגל גובסה כדי שהלהב לא תנוע בחופשיות בתוך הברך. כעבור חודש ממועד הניתוח, בוצע ניתוח נוסף בהרדמה כללית, ואז הוצא אותו החלק מהברך. התובע תבע בנזיקין את משרד הבריאות, בטענה כי הצוות הרפואי התרשל במהלך הניתוח.

חוות הדעת הרפואיות

מומחה מטעם התובע ציין כי הפעולה שבוצעה בתובע הינה פעולה כירורגית קלה יחסית. הלהב הופרדה והמנתחים לא הצליחו להוציא אותה. המומחה הביעה תמיהה מכך שהמתינו חודש עד שהעבירו את התובע לבית חולים אחר לצורך ביצוע ניתוח הוצאת הלהב שהושארה.

נוסף לכך, המומחה ציין כי הנזק שנגרם לברכו של התובע עומד על 42% נכות צמיתה. מומחה מטעם הנתבעים ציין כי הצוות הרפואי פעל באופן סביר בזמן הניתוח. כמו כן, אחוז הנכות הצמיתה של התובע, עומד על 5% בלבד ולא 42%, כפי שציין המומחה מטעם התובע.

בית המשפט התרשם מהפער הגדול בין חוות הדעת, ועל כן מינה מומחה שלישי מטעמו, על מנת שייתן חוות דעת רפואית נוספת. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי לתובע נותרה נכות אורטופדית קבועה, יחד עם נזק תוך ברכי. בהסתמך על הממצאים הרפואיים, המומחה קבע כי נכותו האורטופדית של התובע עומדת על 10%.

התרשלות הצוות הרפואי

סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו". על פי כלל זה, נטל הראיה עובר מכתפיו של הניזוק, לכתפיו של המזיק, בהתקיים היסודות שמפורטים בסעיף. בקצרה, היסודות קובעים כי כאשר התרחש אירוע נזיקי שסביר להניח שהתרחש עקב רשלנות, והמזיק הפוטנציאלי הוא בעל היכולת הטובה ביותר להביא את הראיות לגבי האירוע הנזיקי, אז הנטל להוכיח כי הוא לא הייתה התרשלות עובר למזיק.

למרות התקיימותו של סעיף 41 במקרה זה, בית המשפט מוצא כי הצוות הרפואי לא התרשל. אירוע של שבר בלהב מהווה תקלה חריגה ביותר, אבל היא בלתי צפויה ובלתי נמנעת. זאת הייתה גם עמדתם של המומחים מטעם הנתבעים והמומחה של בית המשפט. נוסף לכך, המומחה מטעם התובעים, היחיד שתמך בעמדה כי הצוות הרפואי התרשל, לא התייחס לנושא של להב הסכין כמקור הרשלנות. המומחה טען כי ההתרשלות נבעה מהעובדה שהצוות הרפואי בחר לגבס את רגלו של התובע לתקופה של חודש, במקום לבצע ניתוח במועד מוקדם יותר. בית המשפט מגיע למסקנה כי לא מתקיימת רשלנות רפואית במקרה זה.

משטר של רשלנות מול אחריות מוחלטת

בית המשפט מביע את עמדתו הכללית לגבי מקרים של תאונות בעת ביצוע טיפולים רפואיים. במקרים של תאונות עבודה או תאונות דרכים לדוגמה, חל משטר של אחריות מוחלטת בו אין צורך להוכיח כי מישהו התרשל ובשל כך נגרם הנזק. הניזוקים במקרים אלו זכאים לפיצויים בכל מקרה, בשל העובדה כי משטר האחריות המוחלטת מכוסה על ידי פוליסות ביטוח. בית המשפט מציין כי הוא לא רואה טעם להבדיל בין שני אלו, ומקרים של תאונות רפואיות. זאת משום שהטיפול הרפואי מעצם טבעו הוא מסוכן. לסיכום, תביעתו של התובע נדחית. בית המשפט מטיל על התובע תשלום של 10,000 ₪ בשל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.