פיצויים בגין לשון הרע אשר הוציאו הורים כנגד מנהלת בית ספר

דרגו את המאמר

פיצויים לאשת חינוך בגין לשון הרע מצד הורי תלמידים

הורים בבית הספר יסודי ביישוב גבעת זאב, אשר ליד ירושלים, פתחו במערכה למניעת חזרתה של מנהלת בית הספר משנת השבתון. במסגרת מאבקם של ההורים במנהלת, פנו האחרונים למנהל מחוז ירושלים במשרד החינוך, יושב ראש מועצת הישוב, מחזיק תיק החינוך במועצה וכן החלו במאבק ציבורי רחב היקף. ההורים פרסמו פרסומים שונים בגנותה של המנהלת בעיתונות המקומית ובעלונים. בעקבות הדברים, הגישה מנהלת בית הספר תביעת פיצויים כנגד ההורים בעילת לשון הרע.

המנהלת טענה כי ההורים הציגו אותה כמנהלת אשר בתקופת ניהולה בית הספר הוזנח, רבו בו מקרי האלימות ואף טויחו אירועי אונס. יצוין כי בעקבות האשמות הללו, משרד החינוך העביר את המנהלת מתפקידה. בית המשפט בחן את שלל הפרסומים אשר צורפו לכתב התביעה וקבע כי במרבית הפרסומים אין כלל אמת.

      קראו עוד בתחום:

• חסינות תסקיר פקידת סעד מפני תביעת לשון הרע
• פיצויים ממשטרת ישראל בעקבות חיפוש בבית הלא נכון
• עיקול על חשבונות בנק של עורך דין בעקבות אי תשלום דוח תנועה, האם לשון הרע?
• תביעה בגין לשון הרע נגד רביב דרוקר כנגד פרסום "פרשת ביביטורס"

כמו כן, בית המשפט מתח ביקורת חריפה על משרד החינוך אשר לא העניק למנהלת גיבוי כנדרש. משרד החינוך טען, להגנתו, כי כאשר מגיעות לפתחו תלונות בדבר אלימות במוסדות חינוך, הדברים נבחנים בכובד ראש. עוד נטען על ידי משרד החינוך כי הוא נתן פתרון הולם למנהלת במקרה זה, ועשה הכל על מנת שבית הספר ימשיך לתפקד כתמול שלשום.
 

דוגמאות ללשון הרע במקרה זה

ההורים טענו בפרסומיהם כי תלונות שונות במשטרה הוגשו כנגד המנהלת. עם זאת, בבואם בפני בית המשפט, לא השכילו ההורים להציג ולו בדל ראייה לעניין זה. "אני דוחה את גרסת הנתבעים כי הוגשו תלונות במשטרה", כתב השופט בפסק הדין, "תמוהה בעיניי שאישורים רבים כל כך על הגשת תלונות אבדו. אל נשכח שמדובר בתלונות על אלימות כלפי קטינים, וחזקה על המשטרה שהיא רושמת תלונות כאלה ושומרת אותן לצרכיה".

אונס בבית הספר?

אחת הטענות המשמעותיות ביותר בקמפיין כנגד המנהלת הייתה טענה כאילו התובעת טייחה מקרה של "מיני-אונס". מקרה זה הותיר רושם עז בקרב ההורים ואף גם לליבוי היצרים במערכה כנגד המנהלת. נטען כי המנהלת לא התייחסה לתלונות בגין עבירות מין מצד תלמידה וטייחה את הדברים בהינף יד.

בחקירה הנגדית התברר כי למעשה איש לא סיפר על המקרה למנהלת ולא הוכח כלל כי היא ידעה עליו ואו התעלמה ממנו. "לא ברור מדוע העד ייחס לתובעת מעשה של טיוח כאשר היא כלל לא ידעה עליו ולא הייתה יכולה לדעת", תמה השופט. יתרה מכך, הנתבעים לא השכילו להציג בפני בית המשפט הוכחות להתרחשות המקרה או ראייה לקיומו.

השופט תהה מדוע ההורה אשר הפיץ את נושא האונס, והגדיר אותו כמקרה חמור ביותר אשר גרם לפניה של 180 מעלות ביחסו כלפי המנהלת, לא פנה בעקבותיו לאף גורם מקצועי אלא שלוש שנים לאחר המקרה ובמסגרת המאבק הציבורי כנגד המנהלת.