תביעות פיצויים בגין תאונות דרכים - פיצויים לעצמאי בגין אובדן כושר השתכרות

דרגו את המאמר

פיצויים לנפגע תאונת דרכים בגין כושר השתכרות כאשר האחרון עצמאי

כאשר מדברים על נזקים שנגרמים לאדם בשל תאונת דרכים, מתכוונים גם לאובדן כושר השתכרותו. בעבור ראש נזק זה, ניתן בדרך כלל סכום הפיצוי הגבוה ביותר. בתי המשפט פוסקים סכום זה, לאחר שהם לוקחים בחשבון את השכר אותו התובע היה מקבל לפני התאונה.

לפעמים, בעיות עלולות להתעורר כאשר שכרו של התובע, אינו מהווה "שכר אמיתי" על פי מה שרוב הציבור סובר. לעיתים, אדם שמחזיק בחברה משל עצמו, יכול "למשוך" שכר מהחברה על פי רצונו הבלעדי. במקרים מסוג זה, החישוב אותו נדרשים לעשות בתי המשפט, מסתבך. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, יכול להדגים את הסוגיה בצורה טובה.

התובע הוא בעלים של חברה לשיווק ביצים. הוא נפגע בתאונת דרכים, והועבר לטיפול בבית החולים. לאחר התאונה, הוא נותר עם הגבלה קשה, צליעה תמידית וחולשת שרירים. לטענתו, הוא סובל מכאבים חזקים ומגבלות שונות בעקבות התאונה. המחלוקת היחידה בינו וחברת הביטוח נוגעת לגובה הנזק ממנו הוא סובל.

הנכות הרפואית והתפקודית

בית המשפט נעזר במומחה אורטופדי, על מנת לקבוע את נכותו הרפואית של התובע. המומחה קבע כי התובע סובל מ- 39.2% נכות רפואית משוקללת. לעניין הנכות התפקודית, בית המשפט בחן את ההשפעה של התאונה, על עיסוקו של התובע.

לפני התאונה, התובע עבד כנהג משאית בקו החלוקה של החברה שבבעלותו. הוא נהג לשווק את הביצים, להעמיס אותן ולפרוק בנקודות המכירה. לטענתו של התובע, היום הוא אינו מסוגל לבצע שום דבר, למעט עזרה קלה בעסק. התובע מעריך כי בעקבות התאונה, הוא לא יצליח להמשיך ולתפקד בחברה כפי שהיה, ולכן הנכות התפקודית שלו עומדת על 75%.
לפני פסיקתו הסופית של בית המשפט, כב' השופטת מעלה על כתב את פרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע. בחקירתו, הודה התובע כי הוא מסוגל לבצע עבודה משרדית של שמונה שעות ביום, למרות שטען כי לא מסוגל לבצע כמעט כלום. כמו כן, ניתן ללמוד מהפרוטוקול כי הוא היה קובע את גובה משכורתו באופן שרירותי, על פי הסכום שרצה למשוך באותו החודש.

בית המשפט לא השתכנע שהנכות התפקודית של התובע גבוהה באופן משמעותי מהנכות הרפואית. נכון כי הוא לא יכול לחזור לתפקד כנהג משאית, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול להמשיך ולתפקד בצורה אחרת, בדומה למה שהיה עושה לפני התאונה, חוץ מהנהיגה על המשאית. לכן, בית המשפט קובע כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 36%.

הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד

התובע טען כי שכרו החודשי הממוצע היה 21,000 ₪ ברוטו. למרות זאת, בחקירתו הנגדית התברר כי יש אי התאמה בין טענתו, לשכר אותו הוא היה מקבל בפועל. מהתלושים עולה כי התובע היה "מושך" משכורת בגובה 18,000 ₪ למשך מספר חודשים ספורים, אבל בחודשים רבים אחרים, הוא "משך", סכומים נמוכים בהרבה.

בית המשפט מדגיש כי פיצוי על אובדן השתכרות ניתן בגין אובדן אמיתי, ואינו צריך להיות תלוי בהחלטתו השרירותית של התובע, כמה כסף עליו למשוך מהחברה בתור משכורת. אם לא די בכך, נמצא גם כי התובע גם קיבל משכורות בחודשים בהם לא עבד כלל. לכן, עבור החודשים הללו הוא אינו זכאי לקבל הפסד השתכרות.

בנוסף, התובע לא הצליח לשכנע כי רווחיות העסק שלו נפגעה כתוצאה מהתאונה. דווקא הדוחות הכספיים שהציג, מראים להיפך. אם לפני התאונה, מספר העובדים בחברה שבבעלותו היה 10, אז לאחר מכן, מספר העובדים עלה ל-14. בנוסף, גם השכר ששולם למספר עובדים עלה בצורה משמעותית. כל זה מצביע על כך שהרווחיות של העסק עלתה. המסקנה מכאן שהתובע לא הצליח לבסס את זכאותו בגין אובדן השתכרותו בעבר.

למרות זאת, לא ניתן להתכחש לעובדה שהתובע סובל ממגבלה ועל כן יש לפצותו בגין הפסד השתכרות בעתיד. למרות התנודתיות הרבה במשכורותיו, בית המשפט פוסק כי סכום הפיצוי אותו יקבל התובע בעבור אובדן ההשתכרות בעתיד, יעמוד על 36% מהשכר הממוצע אותו היה מקבל התובע במשך השנים, על פי קביעתו של בית המשפט. סכום זה הועמד על 11,322 ₪.