האם תאונת דרכים קלה גרמה לפריצת סכיזופרניה?

דרגו את המאמר

דיני הנזיקין מכירים בעיקרון הגולגולת הדקה. על פי עיקרון זה, המזיק צריך לקבל את הניזוק כמו שהוא, על חולשותיו. כלומר, אם הניזוק נפגע בצורה קלה אבל בשל מאפייניו המיוחדים, הפגיעה הייתה קשה מאוד, עליו לפצותו על הפגיעה הקשה. למרות זאת, על פי פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו, נראה כי יש חריג לכלל. כפי שנראה, כאשר הפגיעה מזרזת תהליך שהיה צפוי שיתרחש גם ללא התאונה, לא מייחסים את כלל הנזק למזיק.

התובעת נפגעה בתאונת דרכים בגיל 10. הנתבעת הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב הפוגע בזמן התאונה. התובעת הועברה לחדר מיון אבל השתחררה באותו היום. בבדיקות M.R.I ו-C.T לא התגלו פגיעות והן יצאו תקינות.
הנכות הפסיכיאטרית

הוריה של התובעת טענו כי לאחר התאונה התובעת התחילה לפתח התנהגויות שלא היו לה לפני התאונה. הילדה התלוננה על פחדים, כאבים, הרטבה ובעיות רגשיות. התובעת טופלה תקופה מסוימת על ידי פסיכיאטרית, שהעידה במשפט גם כן. הנתבעים מנגד, ניסו להוכיח כי התובעת מתחזה. הם הציגו קלטת וידיאו בה נראית הילדה הולכת עם חברותיה ומתנהגת כרגיל, אולם מהרגע שראתה את המצלמה, היא משנה את התנהגותה.

לשם קביעת מצבה הפסיכיאטרי, מונה מומחה לפסיכיאטריה מטעם בית המשפט. המומחה קבע כי הילדה אינה מתחזה אבל יש קושי בקביעת מצבה הפסיכיאטרי. במהלך המשפט ולאור הקושי באבחון, הוצע כי היא תתאשפז לחודש באשפוז יום בבית חולים פסיכיאטרי, על מנת לאבחן את מצבה. חוות הדעת שהוגשה על ידי צוות בית החולים ציין כי יש חשד שהתובעת סובלת מסכיזופרניה.

המומחית מטעם בית המשפט טענה כי סכיזופרניה אינה נגרמת מאירוע מסוים וספציפי, אבל תנאים סביבתיים יכולים לגרום להחמרת המצב ולהתפתחות מהירה יותר של המחלה. המסקנה הסופית של המומחית הייתה שהתובעת סובלת מנכות פסיכיאטרית של 50%-70%.

בית המשפט מציין כי עוד בתקופה שלפני התאונה, יש תיעוד כי לילדה היו תופעות של סגירות חברתית. ניתן להסיק כי תהליך מחלתה התחיל עוד קודם לתאונה. לכן, בית המשפט פסק כי התובעת סבלת מסכיזופרניה אבל התאונה האיצה את פריצת המחלה, והיא אינה הגורם הבלעדי להתקיימותה.

הפסדי השתכרות

במקרה של נפגע שהוא קטין, אין מקום לפסיקת פיצויים בגין הפסדי השתכרות בעבר. הפיצוי שיחושב הינו בגין הפסדי ההשתכרות לעתיד בלבד. לכן, בית המשפט התמקד בניסיון לקבוע את הפסדי השתכרות שלה לעתיד, והחישוב נעשה בהתבסס על ההנחה כי לולא התאונה, התובעת הייתה מתחילה לסבול מסכיזופרניה בגיל מאוחר יותר.

על פי חוות הדעת של המומחה, הגיל הממוצע בו פורצת מחלת הסכיזופרניה הינה 25, ולכן יש לחשב את הפסדי השכר של התובעת עד גיל זה. בשל העובדה שהתובעת אינה יהודייה, בית המשפט לוקח בחשבון כי היא הייתה מתחילה ללמוד מקצוע בגיל 18 ומתחילה לעבוד בגיל 21.

אם ניקח בחשבון כי בתחילת שנות השתכרותו, האדם משתכר שכר נמוך יחסית אז החישוב של הפסדי ההשתכרות נעשה בדרך הבאה: 3,600 ₪ שכר נטו לחודש בארבע שנות עבודה. על פי חישוב בית המשפט, כאשר הסכום מהוון ובהתאם ל-60% נכות, הסכום לו זכאית התובעת עבור ראש נזק זה הינו 86,272 ₪.

ראשי נזק נוספים

הסכומים הנוספים שנפסקו לטובת התובעת היו על בסיס גלובאלי. 30,000 ₪ עבור עזרת קרובים, 30,000 ₪ עבור טיפול ועזרה לעתיד, 15,000 ₪ עבור כאב וסבל ו- 3,600 ₪ עבור הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. לסיכום, בית המשפט מייחס חלק מנכותה של התובעת, למחלה ממנה היא הייתה צפויה לסבול בעתיד.

דהיינו, נראה כי הדבר שעמד ברקע החלטתו של בית המשפט, היה האופי הקל של התאונה בה הייתה מעורבת הילדה. לא סביר כי תאונה כה קלה תגרום לנזקים כל כך חמורים, ולכן ההנחה שעליה התבסס בית המשפט הייתה כי התאונה הינה גורם מזרז ולא בלעדי.