תאונת אוטובוס - פיצוי עקב נזקי גוף בתאונת דרכים

דרגו את המאמר

פסיקת פיצויים לאחות שנפצעה בתאונה קשה

הולכת רגל נפגעה על ידי אוטובוס בעת שחצתה את הכביש. הולכת הרגל, אחות במקצועה, נזקקה עקב התאונה ל-132 ימי אשפוז. פגיעותיה כללו שברים באגן ובצלעות, פגיעה בשלפוחית השתן, ופגיעה נפשית. פגיעות אלו מנעו ממנה את האפשרות לחזור לעבודתה כאחות. בעקבות האירוע, הגישה הנפגעת תביעה כנגד חברת הביטוח של הנהג הפוגע לפיצויים, על פי חוק הפלת"ד.

התובעת טענה כי עובר לתאונה היא למדה בקורס לאחיות מוסמכות. לדבריה, בשעת צהריים, לאחר סיום הלימודים באותו יום, היא חצתה את הכביש בדרכה הביתה, ואז התרחשה התאונה. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי מדובר בתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק. המוסד לביטוח לאומי אף הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ולתובעת נקבעו 76% נכות בגין פגיעות אורתופדיות, צלקות, ופגיעה נפשית.

הפגיעה בתובעת הייתה קשה, והתאונה הותירה בה נכויות של ממש. התובעת טענה כי לנכות זו הייתה השפעה קשה על כושר עבודתה. היא ציינה כי עד ליום הגשת התביעה (והלאה), היא לא חזרה לעבוד בשל הפגיעות התפקודיות שנגרמו לה. מומחה רפואי מטעם בית המשפט העריך כי במשך תקופה ארוכה לקתה התובעת באובדן כושר עבודה מלא, ולעתיד העריך המומחה ירידה בשיעור של 60% אחוזים מכושר העבודה וההשתכרות של התובעת.

התובעת נפגעה בתאונה כשהייתה בת 37 שנים. באותה התקופה הייתה התובעת אחות מעשית במקצועה, והועסקה על ידי בית החולים "איכילוב" בתפקיד זה, במשרה קבועה, ברציפות ובהיקף משרה מלא, מאז שהייתה בת 21. זמן קצר לפני התאונה, החלה התובעת בלימודים בקורס, אשר בסופו הייתה מוכשרת כאחות מוסמכת.

ניתן אפוא להעריך כי התובעת הייתה מצליחה לעמוד במשימה זו ולקבל הסמכה, שעמה גם העלאת שכר, אלמלא התאונה שגרמה לשיבוש לימודיה. מאז התאונה חלפו חמש שנים, אשר במהלכן התובעת לא עבדה, והייתה למעשה בחופשה ללא תשלום. בית המשפט קבע כי הוא אינו רואה כל סיכוי שהתובעת תשוב לעבודתה כאחות.

פנסיית נכות

מנהלת סקטור האחיות בבית החולים העידה כי לא ניתן להוציא את התובעת לפנסיית נכות, שכן הרופא התעסוקתי לא קבע האם התובעת מסוגלת לחזור לעבודה, וכן משום שנדרש כי גילו של העובד יעלה על 40 שנה, בעוד שהתובעת הייתה בת 38 שנה בעת שהפסיקה לעבוד בשרות בית החולים, ויצאה לחופשה ללא תשלום.

הסבר זה באשר לגיל של 41 שנה כתנאי לזכאותו של העובד לצאת לפנסיית נכות נראה תמוה בעיני בית המשפט, לאור האמור בסעיף 15 לחוק שירות המדינה (1970). חוק זה קובע כי עובד שפוטר לאחר חמש שנים ומעלה, עקב נכות ששיעורה עולה על 25%, יהיה זכאי לקצבת נכות.

סעיף 17 לחוק זה קובע כי במקרה של התפטרות, העובד זכאי לצאת לפנסיה בקצבת נכות לאחר ששירת עשר שנים, אם הגיע לגיל שישים, או אם וועדה רפואית קבעה כי בגלל נכותו אין הוא מסוגל לעבוד בשירות המדינה. התובעת לא התפטרה וטרם הגיעה לגיל 60, והוועדה הרפואית לא קבעה כי היא אינה מסוגלת לעבוד בשירות המדינה. יוצא מכך, כי לא הוכח שהתובעת זכאית לפנסיית נכות, אך מצד שני לא הוכח כי אינה זכאית לה, וייתכן כי תזכה בפנסיה זו בעתיד. במידה ואכן כך יקרה, תנוכה פנסיה זו מסך הפיצויים אשר יושתו על הנתבעים.
 

פסיקת פיצויים

התובעת הועסקה בבית החולים כאחות מעשית במשרה מלאה. היה באפשרותה, וכך היא עשתה, לעבוד בלילות ובשבתות. משכורתה הממוצעת לפני לתאונה עמדה על כ-10,000 שקלים ברוטו לחודש. עובר לתאונה למדה התובעת בקורס לאחיות מוסמכות. אלמלא התאונה הייתה מסיימת את הקורס, ומשכורתה הייתה עולה. עוד נמצא כי בעקבות התאונה הפסידה התובעת תנאים סוציאליים, וחלק מן הפנסיה אותה הייתה יכולה לצבור.

כמו כן, נמצא כי עקב התאונה זקוקה התובעת לעזרה בכל מטלות הבית, והיא נאלצת להתנייד באמצעות מוניות. סך נזקיה של התובעת הוערכו בשיעור של 3,476,000 שקלים. נפסק כי על הנתבעת לפצות את התובעת בסכום האמור, בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בגין נכות עבודה.