תביעת פיצויים בעקבות פגיעה במספר תאונות דרכים
| דרגו את המאמר |
|
תביעות פיצויים בעקבות מעורבות בשש תאונות דרכים
בתביעות הנוגעות לתאונות דרכים, קמה לחברת הביטוח אחריות מוחלטת לפיצוי הנפגע. אולם, לעיתים, חברות הביטוח כופרות באחריותם לפיצוי הנפגע בשל סיבות שונות. במקרה דנן, התובע עבר במהלך תקופה של כעשרים חודשים שש תאונות דרכים. בעקבות תאונות דרכים אלה, תבע התובע פיצויים מהנתבעות (אשר היו המבטחות השונות של הרכב בו נסע בכל תאונה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975).
חברות הביטוח - הנתבעות השונות - הכירו בחבותם לפיצוי בגין התאונה הראשונה, השנייה, השלישית והשישית. אולם בגין התאונה הרביעית והחמישית סירבו חברות הביטוח לפצות את התובע.
טענות הצדדים
התובע טען, באשר לתאונות הרביעית והחמישית, כי שתיהן התרחשו בשעת לילה מאוחרת. בתאונה הרביעית, לדבריו, נפל מטען ממשאית שנסעה לפניו ופגע ברכבו. בתאונה החמישית, טען התובע, קפץ כלב לכביש וכתוצאה מכך היה עליו לבלום את רכבו באופן פתאומי (מה שהוביל להתדרדרות לשולי הכביש). התובע סבל מפגיעות גופניות בשתי התאונות הללו.
טענת חברות הביטוח הייתה כי בשני המקרים מדובר בנסיבות מוזרות. לטענתן, יש לדחות את התביעות בגין "תאונות" אלו מחמת מספר טעמים: העובדה כי התובע היה העד היחיד כבעל דין, היעדר זימונם של עדים אחרים שהיו נוכחים בעת התאונה הרביעית, העובדה שבעל המוסך אשר טיפל ברכב לאחר התאונה הרביעית הוא חבר של התובע ובעל אינטרס לסייע לו, וטענות זהות לגבי הרופא המטפל ובן דודו של התובע שהעיד בנוגע לנסיבות התאונה החמישית.
החלטת בית המשפט
בית המשפט קבע כי למרות העובדה שהנסיבות אינן שגרתיות, התובע הרים את הנטל המוטל עליו וגרסתו לא נסתרה במהלך החקירה. זאת ועוד, הרי שגרסת התובע נתמכה בראיות חיצוניות ובעדים, שגם אם הם קשורים לתובע, אין בעובדה זו בכדי לגרוע מאמינותם. לכן, לא עלה חשש כי מדובר בסיפורי מעשיות שהומצאו על ידי התובע ונקבע כי על חברות הביטוח לפצותו בגין נזקיו על פי חוק.
אופן פיצוי התובע כתוצאה מהתאונות השונות
התובע סבל מכאבים בחלקי גוף שונים ובית המשפט מינה מומחים בארבעה תחומים. מומחה האורטופדיה קבע כי נכות התובע בעמוד השדרה היא תולדה של כל ששת התאונות בעוד שנכותו בעמוד השדרה היא תולדה של חמש תאונות "בלבד", ללא התאונה השישית.
בתחום הנוירולוגי והאופטלמולוגיה, המומחה קבע כי ההפרעות להן טען התובע הינן על רקע נפשי, ללא קשר לתאונות ולכן לא נקבעה בגינן נכות. בתחום הפסיכיאטרי חילק המומחה את אחוזי הנכות בין ארבעת התאונות הראשונות בלבד. בתחום הפה והלסת קבע המומחה אחוזי נכות עקב התאונה השלישית בה נפגע בתובע בפניו ובית המשפט קבע כי קיים קשר סיבתי בין הנכות לתאונה זו באופן ספציפי.
התובע טען כי התאונות התרחשו עת היה סטודנט ומאז שובש מהלך חייו התקין והוא התקשה בעבודתו ולימודיו. אולם לאור מכלול העדויות קבע בית המשפט כי גם לאחר תקופת התאונות הקשה, הצליח התובע לשוב ללימודיו, לסיימם ואף למצוא עבודה. לצד זאת, בית המשפט טען כי יש לקחת בחשבון את העובדה שהתובע הואשם בעבירות זיוף מסמך והוצאת כספים במרמה בעת לימודיו, עובדה אותה לא גילה בתצהירו. לנתון זה חשיבות שכן השפיע גם הוא על השתכרותו ועבודתו בתקופה זו בנוסף לתאונות. אי לכך, בית המשפט קבע כי הפגיעה התפקודית אינה כה גדולה ומהותית כפי שטען התובע, וזאת גם לאור עדות המומחים ושיעור הנכות שנקבע לבסוף.
בית המשפט פסק כי חישוב הנזק לגבי הפסד השתכרות בעבר יחושב לפי מועדי התאונות והשתכרותו של התובע בכל מועד. לעומת זאת, הפסד ההשתכרות העתידי יחושב באופן גלובאלי. החישוב יעשה תוך התחשבות בעובדה כי התובע לא הוכיח מהו השכר המשתלם במקצועו ואת ההבדלים בין עצמאי לשכיר, העובדה כי התובע היה בתחילת דרכו המקצועית עת שנפגע ונכונו לו עוד שנים רבות של עבודה בהם יעלה שכרו.
בנוסף על כך, בית המשפט לא ראה מקום לפסוק פיצוי בגין ראש הנזק של עזרת הזולת לאור אי הרמת נטל ההוכחה מצד התובע, אך פסק הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות עבור הוצאות שלא כוסו על ידי קופת חולים, כאב וסבל וניכויים שונים.
לסיכום, למרות היות העובדות בחלק מהתאונות תמוהות, בית המשפט קיבל את תביעת התובע וחייב את הנתבעות בכללותן לשלם פיצויים עבור התאונות השונות, תוך חלוקת האחריות בין הנתבעות השונות.
