אני סובלת מכאבים בברך שמאל עקב מאמצים פיזיים בטיול רגלי בן 15 ק"מ ב-4.10. רגל שמאל מהווה עבורי משענת לאחר שב-1995, עברתי ניתוח רחב להסרת גידול lyposarcoma בירך ימין, שכלל הסרת חלק ניכר משריר הקוורדיספט.
ברך שמאל התנפחה כנראה בעקבות מאמץ היתר, ומאז אני סובלת מכאבים בעיקר כאשר אני מבצעת תנועות טיפוס או ירידה במורד.
בצילום הברך נמצא-"מרווח פרקי תקין. עמדה תקינה של עצמות במפרק. מדיאליזיה של הפיקה והסתיידות בחלק העליון של הפיקה".
בבדיקה ע"י האורטופד נמצא-
דפורמציה קלה בברכיים- יותר בברך שמאל
קרפיטציה בכיפוף, רגישות באספקט לטראלי ברך שמאל
טווח תנועות –מלא
סימני לחמן, מגירה ומקמורי-שליליים
ללא תפליט
הרופא טען שכרגע אין לו השערה, לגבי סיבת הבעייה, מהותה וכמובן הטיפול. בבדיקה אמר, כי הפיקה איננה במקומה (האם זו הכוונה בקרפיטציה?), והוא הפנה אותי למיפוי עצמות SPECT ול- US. יש להעיר, כי מאז אירוע ההליכה כיוון שהקפדתי לא לאמץ את הרגל ולא לעלות במדריגות, כמעט לא חשתי לאחרונה בכאבים, ואילו מאז הבדיקה הברך שוב מאוד רגישה וכואבת, ובכל כיפוף שלה נשמע מעין רעש קל, שקודם לכן לא שמעתי (יתכן ולא הבחנתי). הרופא הסביר לי שמדובר בצליל של שחיקה.
שאלותי-
מדוע לא לעשות MRI? האם אין זו הבדיקה האולטימטיבית, ועם מינימום הקרינה? מה היתרון של שתי הבדיקות המוצעות במקרה שלי , על פני ה-MRI, לבד מן החיסכון הכספי לקופה? במרכזים הרפואיים השונים ההנחיות לגבי מרחק הזמן שבין הזרקת החומר הרדיואקטיבי לבין ביצוע הבדיקה שונות- כך למשל, באסותא ההמתנה היא של 5 שעות, ואילו באיכילוב של 2-21/2. האם יש הבדל באיכות הבדיקה? האם יש מכשור מתקדם יותר במרכזים השונים?