פגיעה בעבודה בשל רשלנות המעביד או תאונת דרכים

דרגו את המאמר

תביעה נגד המעסיק בגין פגיעה בעבודה - האם מדובר בתאונת דרכים?

על פי חוק, כאשר עובד נפגע בתאונת עבודה בגין רשלנות המעביד, מוטל על המעסיק לפצותו. לא פעם, ישנה מחלוקת באשר לאופן קרות התאונה ומידת החבות של המעביד. לעיתים, המעביד טוען כי כלל לא היה מדובר בתאונת עבודה אלא תאונת דרכים, וזאת על מנת להשתחרר מחבות תשלום הפיצויים.

במקרה דנן, התובע נפגע ברגלו כאשר נפל עליו פרופיל ברזל שהונח בכניסה לחדר במקום עבודתו, על ידי מלגזה. התובע הובהל לבית החולים, שם אובחן כסובל מחתך עמוק באזור העקב השמאלי ובוצעה לו התערבות כירורגית. התובע הגיש תביעה כנגד מעבידו בדרישה לפיצויים והכרה בתאונה כתאונת עבודה. המעביד טען כי המלגזה היא שגרמה לתאונה ומשכך היה מדובר בתאונת דרכים.

טענות הצדדים

התובע טען כי פרופיל הברזל הונח בצורה לא נכונה ומסוכנת, כך שהיה לא יציב ונפל על רגלו. לדבריו, הנפילה הייתה תוך כדי יציאתו מהחדר, וזאת מבלי שנגע באותו ברזל וכנראה עקב תנודות של כלי רכב, לרבות תנודות שנוצרו עקב מכונות של אותו מפעל ועקב הנחת אותו ברזל.

התובע הפנה להוראות הבטיחות בעבודה שהורו על כך כי יש להשאיר מעברים נאותים לעובדים וכן לא להניח דברים מסוכנים, כפי שהיה במקרה דנן. לדידו, הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי עובדים יעברו במקום בו הושאר פרופיל הברזל, ולכן היה מקום להשאיר אותו במרחק גדול יותר. התובע טען כי לא היה לו כל אשם תורם בגין תאונה זו שכן זמן קצר לפניה הוא עבר שם ואותו ברזל לא היה מונח במקום (דהיינו, הוא לא יכול היה לצפות את הימצאותו של הברזל). 

החברה טוענת: "מדובר בתאונת דרכים"

הנתבעת טענה יש לראות בתאונה כאירוע תאונת דרכים היות ופרופיל הברזל הונח על ידי מלגזה. החברה טענה כי ייתכן והמלגזה הייתה נוכחת במקום בעת התאונה והיא זו אשר גרמה לנפילת הברזל על רגלו של התובע. לדידה, לאור עקרון "ייחוד העילה", היה צריך לדחות את התביעה כנגד הנתבעת אשר התבססה על עילה הנזיקית.

הנתבעת הצביעה על כך כי המחלוקת האם מדובר בתאונת דרכים התמקדה בשאלת הקשר הסיבתי שבין ניצול הכוח המכני של הרכב לבין התאונה. הנתבעת התייחסה לשתי אפשרויות. האחת, כאשר הנפילה של פרופיל הברזל הייתה מיידית והאחרת, שהתובע נפל כמה שניות לאחר שהפרופיל הונח על השולחן והמלגזה עזבה את המקום.

לטענת הנתבעת, הקשר הסיבתי התקיים בשני המקרים היות ואלמלא הונח הפרופיל על המסור בעזרת הכוח המכני של המלגזה, התאונה כלל לא הייתה מתרחשת. הנתבעת הוסיפה כי התקיים גם הקשר הסיבתי לגבי האפשרות שהפרופיל נפל באופן מיידי וגם לגבי האפשרות שהפרופיל נפל שניות בודדות לאחר הנחתו על השולחן. היא טענה כי היה צריך לראות את הנחת הפרופיל על ידי המלגזה בגדר סיכון שיצר השימוש במלגזה.

לחילופין, הנתבעת טענה כי היא לא התרשלה ואשמו התורם של התובע הגיע לכדי 100%. לטענתה, מדובר היה בפרופיל כבד אשר הונח על המסור החשמלי. אי לכך, התובע היה צריך לראותו ולא היה שום ממש בטענתו כי הנתבעת לא סיפקה לו מעבר בטוח. כמו כן, נטען כי פגיעתו של התובע לא ארעה בשל שיטת עבודה, אלא בשל הליכתו בשטח הנתבעת, לפיכך היה להתייחס לאחריותה של הנתבעת כאל "אחריות בעלים" או "מחזיק במקרקעין" שחובת זהירותו פחותה מזו של מעביד כלפי עובדו.

החלטת בית המשפט - קשר סיבתי להכרה בתאונת דרכים הינו יצירה של "יש מאין"

לאחר בחינת טענות הצדדים בנושא האחריות, האשם התורם ושמיעת העדויות, קיבל בית המשפט את התביעה.
לקביעתו, לא היה מדובר באירוע תאונת דרכים. זאת היות ולא הוכח כל קשר סיבתי הכרחי לפיו המלגזה - אשר סיימה את פעולתה בהנחת הפרופיל - תרמה בכוח המכני שלה לנפילתו של אותו פרופיל ברזל. הפרופיל נפל בנסיבות שבהן לא היה קשר בין פעולת המלגזה ובין הנפילה, ובנסיבות אלה לא ניתן היה ליצור "יש מאין" ולראות באירוע כאירוע תאונת דרכים.

בעניין הנזיקי, פסק בית המשפט כי היה מדובר בפרופיל שהונח בצורה רשלנית על שולחן עבודה וחסם את המעבר של העובדים. מדובר היה בפעולה רשלנית שבוצעה על ידי אחד מעובדי הנתבעת. רשלנות זו חייבה קביעה של אחריות והטלת חבות על הנתבעת.

עם זאת, התובע היה עובד ותיק והכיר את נוהלי העבודה וגם את מקום העבודה. טרם יציאתו מהחדר, הוא ראה שלא היה פרופיל שכזה. לכן, היה עליו להיזהר זהירות רבה כשהוא עבר במקום ולא מן הנמנע, כי התובע הוא זה שגרם או תרם לנפילתו של אותו פרופיל עת עבר במקום, ובכך למעשה גרם במידה מסוימת לקרות הנזק.

למרות זאת, בית המשפט דחה את טענת הנתבעת בדבר רשלנות תורמת במידה גבוהה, שכן לא מן הנמנע שהפרופיל נפל בנסיבות שכלל לא היו קשורות לתובע. משכך, קבע בית המשפט כי לתובע היה אשם תורם בשיעור של 15%.

הצדדים היו חלוקים בגין סכום הפיצוי וראשי הנזק, ומשכך הכריע בית המשפט גם בעניין זה. לפסיקתו, על הנתבעת היה לשלם לתובע סכום של 45,000 ₪ בגין כאב וסבל, 40,626 ₪ בגין הפסד השתכרות לעבר ו – 50,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעתיד. כמו כן, נפסק סכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות ועזרת צד ג'. מכלל הסכום הופחת 15% אשם תורם ונוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי.