פשרה על סוגיית הפיצויים בתביעה בגין תאונת דרכים

דרגו את המאמר

פשרה על סוגיית הפיצויים בתביעה בגין תאונת דרכים

סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מאפשר לביהמ"ש לתת פסק דין בדרך של פשרה, אם הסכימו לכך שני הצדדים. כזה הוא פסק הדין שלפנינו.
 

במקרה דנן, התובעת נפגעה בגופה בתאונת דרכים. אי לכך, היא הגישה תביעה כנגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח שלו. כתוצאה מהתאונה, התובעת נחבלה בראשה ובגפיה. היא אושפזה בבית החולים במשך יומיים, ולאחר מכן גם הייתה צריכה לנוח בביתה למשך שבוע. הנתבעים הודו בחבותם כלפי התובעת. המחלוקת נסבה סביב שאלת גובה הפיצויים. הצדדים הסכימו שהשופט ייתן פסק דין בדרך של פשרה, ובתנאי שיהיה מנומק.

הדיון המשפטי

השופט מינה שני מומחים מטעמו על מנת לקבל חוות דעת רפואית בנוגע למצבה הרפואי של התובעת. המומחים קבעו, כי לא נותרה נכות לצמיתות מבחינה אורתופדית, אך האירוע גרם לתובעת טראומה נפשית. בשל כך, נקבע כי קיימת לה נכות נוירו-פסיכאטרית, בשיעור של 5%. השופט סקר את הנזקים השונים שנגרמו לתובעת, וקבע את היקפם:

1. נזק לא ממוני – תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, מסדירות את נושא הנזק הלא ממוני. התקנות קובעות את דרך חישוב הנזק הלא ממוני, בכפוף לסכום המקסימאלי שהחוק מאפשר לתת בגין ראש נזק זה. השופט קבע, כי במקרה שלפניו, חישוב הנזק על פי הדרך שקבעו התקנות, מביא לתוצאה שפחותה מ10% מהסכום המקסימאלי לנזק זה. משכך, הוא מוסמך לתת פיצוי על דרך האומדנא. הוא קבע כי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעת, שהתבטא בעיקר במיגרנות וכאבי ראש תכופים בעקבות התאונה, על הנתבעים לשלם סכום של 12,000 שקלים.
2. הפסד כושר השתכרות עתידי – לפני התאונה התובעת עבדה כמטפלת. השופט שיקלל את גילה, השכלתה, טיב הפגיעה וסיכויי העבודה בשוק, ופסק פיצוי על דרך האומדנה, בסכום של 20,000 שקלים.
3. הוצאות נסיעה בגין התאונה – 1,000 שקלים.
4. השופט דחה את דרישותיה של התובעת, לקבל פיצויים גם בגין עזרת צד ג' והוצאות רפואיות עתידיות. הוא קבע שראשי נזק אלו, לא הוכחו כנדרש.

ההכרעה - נקבע כי הנתבעים ישלמו לתובעת סכום של 33,000 שקלים. בנוסף, קבע השופט כי יהיה עליהם לשלם לתובעת את אגרת בית המשפט, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13%.