החמרה במצב בריאותי של נכה צה``ל והתפתחות נכות אורולגית ונפשית

דרגו את המאמר

תאונה במסגרת שירות צבאי שהובילה לפגיעה בתפקוד המיני

לא פעם, נכות שנגרמה עקב תאונה במהלך השירות הצבאי מחמירה עם השנים וגורמת לכאבים נוספים. במקרים אלו, ניתן לעיתים לפנות לוועדה הרפואית על מנת להגדיל את אחוזי הנכות ולכלול את הפגיעות החדשות. כך היה למשל במקרה דנא. מדובר בנכה צה"ל אשר נפגע בתאונה בצבא, ולאחר מספר שנים טען כי התאונה גרמה לו נכות נפשית ואורולוגית.

ראשיתו של המקרה בשנת 1987, עת הוכר המערער כנכה צה"ל בעקבות פגיעה שארעה לו תוך כדי ועקב שירותו כנהג בט"שית בצה"ל. בעקבות הפגיעה, המערער סבל מכאבים בעמוד השדרה המותני ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור 30%, כאשר 15% יוחסו לשירות. מצבו של המערער החמיר עם השנים ונערכו לו מספר ניתוחים.

בשנת 1998, המערער פנה בבקשה להכיר בזכויותיו לתגמולים מכוח חוק הנכים. לטענתו, בשל מצבו הרפואי והניתוחים שהוא עבר, התדרדר מצבו הנפשי. המערער הופנה לוועדה רפואית מהדרג הראשון. דיון בעניינו נערך בשנת 1999 וטענותיו נדחו. עם זאת, הוועדה קבעה למערער נכות בשיעור של 30% עקב קיומה של הפרעה נפשית קשה. 15% משיעור הנכות היו על חשבון השירות הצבאי. המערער ערער על קביעה זו לוועדה הרפואית העליונה. הוועדה הרפואית העליונה שינתה את אחוזי הנכות בגין הפגיעה הנפשית והעלתה אותם ל- 50%, מתוכם 25% עקב שירותו הצבאי של המערער.

בשנת 2000, המערער פנה בבקשה לוועדה חוזרת עקב הפרעות בתפקוד המיני ובמתן שתן, מהן סבל. במהלך השנה הזו הוועדה התכנסה מספר פעמים ודנה בטענותיו. עם זאת, הטענות נדחו לאור תוצאות הבדיקות שנערכו למערער שלא הצביעו על ממצאים חריגים בדבר נכות אורולוגית או הפרעה בתפקוד המיני. המערער ערער בשנית לוועדה הרפואית העליונה. הוועדה הנ"ל התכנסה בשנת 2001 ודחתה שוב את הערעור. משכך, המערער פנה לבית המשפט.

טיעוני הצדדים

המערער טען כי הרכב הוועדה היה לקוי ונפלו בו פגמים. לדבריו, ההחלטה ניתנה על ידי חמישה רופאים, ולא שלושה, ותחום התמחותם לא צוין. לגופו של עניין, נטען כי בהחלטת הוועדה נפלה טעות היות ונקבע שרק 50% מנכותו הנפשית היו קשורים לשירות הצבאי. המערער טען כי הוועדה הייתה צריכה להתייחס למצבו הנפשי כפגיעה שנבעה מנכותו האורטופדית שהוכרה על ידה, ולהכיר בפגיעה במלואה. בנוסף, נטען כי נפלה טעות בכך שהוועדה לא קיבלה את מסקנות המומחה הרפואי מטעמו של המערער. המומחה קבע כי המערער סבל מבעיות בתפקוד המיני ובתפקוד שלפוחית השתן בשל הפגיעה בעמוד השדרה שנגרמה לו בשירות.

מנגד, קצין התגמולים טען כי על בית המשפט היה לדחות על הסף את טענות המערער בעניין הנכות הנפשית. המשיב טען כי הוועדה הרפואית כלל לא עסקה בנושא זה. לכן, נטען, לבית המשפט לא הייתה סמכות לדון בטענות בעניין, מאחר והערעור לא הוגש על החלטות הוועדה הרפואית מהדרג הראשון, שכן דנה בטענות אלו. לעניין הקביעה אודות הנכות האורולוגית, המשיב טען כי החלטות הוועדה התבססו על תוצאות הבדיקות שנערכו וחוות הדעת השונות של יושביה, אשר היו שונות מדעת המומחה מטעם המערער.

דיון והחלטה - הערעור נדחה בעקבות אי העלאת טיעוני בדבר נכות נפשית בפני הוועדה 

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופטת החליטה על דחיית הערעור. טענותיו המקדמיות של המערער אודות מספר הרופאים נדחתה. זאת לאור העובדה שעל פי התקנות, על הווועדה להיות מורכבת משלושה רופאים ומעלה. כלומר, לא הייתה כל מניעה שישבו בדיון חמישה רופאים.

באשר לטענה אודות חוסר ציון תחומי ההתמחות, נקבע כי לא היה מדובר בפגם אשר הצדיק את ביטול ההחלטה. זאת במיוחד לנוכח העובדה שבא כוח המשיב הציג טרם הדיון דנן את תחומי ההתמחות של הרופאים חברי הוועדה. לדעת השופטת, בכך רופא הפגם שנפל.

לגופו של עניין, טענותיו של המערער בעניין הנכות בתחום הנפשי נדחו מן הטעם שהן כלל לא הועלו ונדונו בפני הוועדה הרפואית העליונה. בקביעת הוועדה אודות הנכות האורולוגית, הוועדה אכן שקלה את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם המערער. הלה סבר כי היה קשר סיבתי בין הפגיעה בעמוד השדרה לנכות, אך לאור נתונים נוספים, הוועדה שללה מסקנה זו. קרי, המסמכים הרפואיים השונים והבדיקה הקלינית שנערכה למערער הובילו למסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי כאמור. לאור העובדה שקביעותיה של הוועדה התבססו על בדיקות רפואיות ונערך דיון בסוגיה, השופטת החליטה לדחות את הערעור.