פיצויים לצעיר בן 17 אשר נפגע בתאונת דרכים

דרגו את המאמר

פיצויים לצעיר אשר נפגע קשה בתאונת דרכים

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 מטיל על חברת הביטוח אחריות מוחלטת בדבר פיצוי הנפגע בתאונה. עם זאת, ישנם מקרים בהם חברת הביטוח חולקת על חבותה, הן באשר לשאלת תוקף החוזה והן באשר לשאלת גובה הנזק בגינו עליה לפצות את הניזוק. במקרה דנן, התובע נפגע פגיעה קשה בתאונת דרכים עת היה בן 17. הוא הגיש תביעה על פי החוק כנגד הנתבעים – הנהג חברת הביטוח. הנתבעים לא חלקו על חבותם על פי חוק והתביעה התמקדה בשאלת גובה הנזק בלבד.

התובע נפגע במהלך ריצת אימון שביצע במסגרת אימוני כושר גופני לקראת שירותו בצה"ל, בהיותו בן 17 שנים. הוא אושפז במחלקה הנוירוכירורגית כשהוא מחוסר הכרה ומונשם ונשאר מאושפז במקום במשך חודש וחצי. לאחר מכן, התובע הועבר ליחידה לטיפול נמרץ ושם שבה אליו הכרתו בהדרגה. רק כעבור שנתיים שוחרר מהאישפוז.

התובע תיפקד באופן עצמאי בפעילויות יומיומית במסגרת המחלקה, ללא מגבלות בטווחי התנועה. כמו כן, חל שיפור של ממש במצבו הקוגניטיבית והוא התמצא בעצמו, בזמן, במקום ובסיטואציה. במשך האשפוז עבר התובע בגרות בעל פה באנגלית ברמה של 5 יחידות לימוד. עם זאת, לתובע היה קיים קושי בארגון ועיבוד מיידי. התובע שוחרר עם המלצה להמשך מעקב וטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

בהתאם לחוות דעת מומחית מטעם התובע, נקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 88.5%. התובע היה סבור כי נכותו התפקודית כתוצאה מהפגיעה צריכה הייתה לעמוד על שיעור של 100%.

הנתבעים טענו כי גובה הנזק נמוך מהנטען. לדידם, התובע היה מסוגל לעבוד ולהשתכר במגבלותיו, גם אם מדובר בשכר נמוך, וכי יכולתו העיונית לא נפגעה באפון חמור. כמו כן, הנתבעים הוסיפו כי עצם העובדה שהתובע נרשם לבית ספר פרטי ונבחן בבחינות בגרות שונות העידה על כך שהאחרון לא איבד את מלוא כישוריו.

אובדן כושר עבודה מלא

בית המשפט סקר את הראיות השונות ופסק כי בנסיבות נכותו של התובע ודברי המומחים השונים, לא ניתן לקבוע כי הוא איבד את מלוא יכולתו להשתכר למעט תעסוקה צנועה במסגרת מוגנת. התובע עצמו נקרא להעיד במהלך הדיון ובית המשפט החליט כי כישוריו המוחיים לא נפגעו במלואם. אולם, בכך לא הייתה הצדקה להתעלמות מהפגיעות האחרות של התובע.

בית המשפט ציין כי בהתייחס לכושר ההשתכרות, ראוי היה לשקול גם את נכונותו של מעביד להעסיק אדם שמגבלותיו הרפואיות הן המגבלות הרשומות במסמכים הרפואיים של התובע. נקבע כי התובע איבד את כושר השתכרותו במלואו.

כיצד יחושבו הפסדי ההשתכרות?

בין הצדדים הייתה מחלוקת בדבר בסיס השכר לחישוב הפסדי ההשתכרות של התובע. בעוד התובע טען לכפל השכר הממוצע במשק, הנתבעת טענה לבסיס העומד על השכר הממוצע במשק.

בית המשפט חזר על הלכה המשפטית במקרים בהם נפגעו צעירים שמסלול עבודתם והשתכרותם טרם התגבש, החישוב יבוצע על פי השכר הממוצע במשק. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי במקרים בהם קיימים נתונים עובדתיים המצביעים על שוני צפוי משכר זה, יש להתחשב בנתונים אלה בפסק הדין.

במקרה דנן, לאור מכלול העדויות ונתוניו האישיים של התובע, בית המשפט העמיד את בסיס השכר לפיצוי על סכום גבוה במידה מה מהשכר הממוצע במשק. נקבע סכום חודשי של 7,000 ₪ נטו, כאשר נלקחה בחשבון האפשרות של השתכרות צנועה ביותר בגובה מאות שקלים לחודש בעבודה במסגרת מוגנת. סכום זה היה הבסיס לחישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.

נוסף על כך, בית המשפט פסק לתובע פיצויים בגין הפסד השתכרות בעבר – עבור התקופה בה היה משרת בצבא. כמו כן, התובע קיבל פיצוי בגין הפסד פנסיה וקיצור תוחלת חיים.

עזרה צד ג'

באשר לשאלת גובה הפיצוי בגין עזרת צד ג', המומחית מטעם התובע טענה כי הוא הזדקק לעזרה במשך כל שעות היום, בפעולות הלבשה והגשת אוכל, רחצה ומשק בית. בית המשפט החליט כי העזרה לה היה זקוק התובע הייתה עזרה שהתבטאה בהשגחה ועבודות משק בית, ולא כזו שדרשה מקצועיות או מומחיות. משכך, התקבלה דרישת הנתבעות בדבר גובה הפיצוי בגין ראש נזק זה, בשיעור נמוך יותר מדרישת התובע ונפסק סכום של 5,640 ₪.

הוצאות נוספות שנפסקו לתובע היו בגין נזק לא ממוני, ניידות בעבר ולעתיד, כסא גלגלים, התאמת דיור, הוצאות מלווה והוצאות רפואיות – פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת, טיפול קוגניטיבי ועזרים שונים. כמו כן, בית המשפט חייב את הנתבעות בתשלום שכר הלימוד של התובע בבית הספר הפרטי בו למד.

פיצויים גם להורים

נוסף על כך, בית המשפט קיבל את דרישת התובע לפיצוי הוריו כמיטיבי נזק. בעניין זה נמסר כי במשך תקופת אשפוז התובע, הוריו שהו לצידו וסעדו אותו. שהייה זו גרמה להפסדי שכר מצד אם התובע. הנתבעות טענו כי לא נגרם לאם הפסד שכר וכי היה לתת פיצוי בשווי של שליש עד חצי מעלות עזרה בשכר. בית המשפט קבע כי לא הוכח שנגרם לאם התובע הפסד שכר, היות והייתה מחוסרת מקום עבודה בתקופה ההיא, אך מהעדויות עלה כי עזרת הורי התובע חרגה מעזרת הורים רגילה ובשל כך היו זכאים לפיצוי. סכום הפיצוי הועמד על סך של 250,000 ₪.

בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את חברת הביטוח הנתבעת לשלם פיצוי בסכום של 5,750,545 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. מסכום זה נוכו תגמולי הביטוח הלאומי להם היה זכאי התובע בגין פגיעתו. נוסף על כך, הנתבעות חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך הדין.