מומחה רפואי בתביעת פיצויים
| דרגו את המאמר |
|
|
1 |
בתי המשפט
|
| |||
|
א 001448/99 |
בבית המשפט המחוזי בחיפה | ||
|
| |||
|
16/08/2006 |
תאריך: |
כב' השופטת ב. גילאור- נשיאה |
בפני: |
|
|
ע"י ב"כ עוה"ד י. יונגר |
בעניין: | |
|
|
|
| |
|
|
- נ ג ד - |
| |
|
|
2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
הנתבעות 1-2 ע"י ב"כ עוה"ד ח. דוד חיות |
| |
|
|
|
| |
פתח דבר
1. זוהי תובענה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפלת"ד) בגין תאונת דרכים שארעה לתובע, יליד 7.4.63, ביום 1.10.99 עת שרכב על אופנוע (להלן – התאונה). אין מחלוקת על עצם קרות התאונה ועל חבותן של הנתבעות לפצות את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה בהתאם להוראות חוק הפלת"ד. המחלוקת בין הצדדים עניינה בגובה הנזק.
2. תיק זה נשמע במשך שנים מספר בפני השופט ראיק ג'רג'ורה, אשר קיים מספר ישיבות הוכחות בהן נשמעו עדים שונים. עם פרישתו של השופט ג'רג'ורה לקצבה נבצר ממנו להמשיך לדון בתיק, וזה הועבר על פי החלטתי מיום 4.5.06 להמשך שמיעה בפני מהשלב בו סיים לדון בו השופט ג'רג'ורה. ביום 21.6.06 השלים התובע את עדותו בענין כושר השתכרותו. בו ביום, עם תום עדותו המשלימה של התובע, סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה. עתה הגיעה העת למתן פסק הדין אשר יהיה קצר ותמציתי.
הנכות הרפואית
3. לצורך בירור התובענה מונו מספר מומחים רפואיים שבדקו את התובע.
4. ד"ר חיים צינמן, אורטופד, לאחר שבדק את התובע ביום 29.1.02, העריך בחוות דעתו מיום 20.2.02 את נכותו האורטופדית המשוקללת של התובע ב- 59.42% בגין שבר בירך שמאל (10%), נכות בברך שמאל (30%), קיצור רגל שמאל (5%), הגבלה ביישור מפרק בזרוע (10%), נכות באמה שמאל (10%), פגיעה במטקרפוס I (7%) ובגין צלקות (10%). ד"ר צינמן נחקר על ידי הצדדים על חוות דעתו ביום 16.1.06 והתייחס לצרכים שונים להם נזקק ויזקק התובע בגין נכותו האורטופדית.
5. ד"ר עמיקם טל, פסיכיאטר, בדק את התובע בארבע הזדמנויות שונות – בימים 12.3.02, 21.3.02, 9.1.05 וב- 4.2.05. בחוות דעתו שהוגשה ביום 16.3.05 העריך כי לתובע נותרה נכות צמיתה נפשית בשיעור 30%, אשר עם טיפול מתאים יכולה לרדת ל- 20% תוך שנה. ד"ר טל בדעה כי יש ליחס לתאונה 2/3, ואילו למצב קודם של התובע יש ליחס 1/3. נכותו הנפשית של התובע תועמד על 15%.
6. ד"ר בעז וולר, נוירולוג, העריך בחוות דעתו שהוגשה ביום 20.11.01 כי לתובע לא נגרמה נכות נוירולוגית עקב התאונה.
ד"ר משה בולקיאר, אורולוג, העריך בחוות דעתו שהוגשה ביום 7.6.04 כי לתובע לא נותרה נכות אורולוגית עקב התאונה.
פרופ' שמואל אידלמן, גסטרואנטרולוג, שלל בחוות דעתו שהוגשה ביום 17.5.05 קיומה של נכות גסטרואנטרולוגית כלשהי אצל התובע עקב התאונה.
בקשת התובע למינוי מומחה שיקומי נדחתה (החלטה מיום 21.2.06 בעמוד 324 לפרוטוקול הדיון; החלטה מיום 4.5.06).
7. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בגין התאונה הינה 66%.
הנכות התפקודית
8. מהראיות עולה כי התובע ייחס חשיבות מרובה למראה גופו, אהב את תחום האופנועים, רכב בעצמו על אופנוע וארגן חבורות של אופנוענים לצורך טיולים (עדות ליהי גור-אש מיום 23.3.05, עמוד 39 לפרוטוקול; עדות נסים ברדה מיום 23.3.05, עמודים 91-92 לפרוטוקול; עדות אמנון גור-אש מיום 20.4.05, עמודים 122-123 לפרוטוקול; עדות התובע מיום 20.4.05, עמוד 137 לפרוטוקול; מוצג ת/19 חוצץ "ד"). מבחינה חברתית, התובע נחשב למנהיג בקרב חבריו האופנוענים (עדות נסים ברדה, עמוד 97 לפרוטוקול). מטבע הדברים, בפעילות שכזו בתחום האופנועים תופס הכושר הפיזי מקום חשוב. מעדותו של התובע אכן עולה שנפגע כושרו הפיזי כתוצאה מהתאונה. חייו השתנו בצורה מהותית תוך שהוא ניצב בפני קשיים ניכרים מסוגים שונים ומתקשה להשלים עם נכותו באופן אמיתי. מאדם פעיל, אופנוען בעל כושר פיזי המדגיש את מראהו החיצוני, הפך התובע לנכה ומאפיינים חשובים בחייו בעבר אינם עוד.
9. אף שאני נותנת אמון בסבלו של התובע בעקבות התאונה, לא אוכל להשתית קביעותיי בדבר השפעת התאונה על תפקודו והשתכרויותיו, על עדותו של התובע והראיות מטעמו. התובע העיד כי עובר לתאונה עסק בשלשה עיסוקים במקביל: ניהל את משק החלב של הוריו במושב מדרך עוז ועבד בו; עסק באבטחה; וכן עסק בתיווך בעסקאות מכר אופנועים. עיסוקים אלו הם פיזיים באופיים. התובע מסביר כי גם התיווך במכר אופנועים דורש כישורים פיזיים שכן הוא כולל את בדיקת האופנוע הנמכר באמצעות נסיעה על גביו. חרף עיסוקים פיזיים אלו, פעל התובע לפני קרות התאונה לשנות את אופי עיסוקיו לעבר עיסוקים שהרכיב הפיזי בהם מופחת. מתברר כי זמן קצר לפני התאונה פנה התובע לשירות התעסוקה על מנת להשתלב בקורס תכנות מחשבים (עדות התובע מיום 20.4.05, עמודים 151-152 לפרוטוקול). בסופו של דבר לא התקבל לקורס עקב היעדר מקום (מוצג ת/13). התובע טוען כי עקב בעיות ריכוז וקריאה שנגרמו עקב התאונה הוא אינו מסוגל להשתלב בקורס דומה כיום (עדותו מיום 21.6.06, עמוד 12 לפרוטוקול). התובע לא שב למעגל העבודה מאז התאונה. ככל שהתובע אמנם עסק בעיסוקים אלו, רמת השתכרותו מהם לא היתה גבוהה שכן העיסוק באבטחה ובתיווך היה בעל אופי מזדמן.
10. עיקר נכותו של התובע אורטופדית, והיא אמנם נכות קשה, אולם אין בה למנוע ממנו להשתכר במקצוע שאינו מצריך יכולת פיזית. יש לזכור כי התובע בוגר 12 שנות לימוד במגמת תכנות מחשבים וחרטות ממוחשבת. הוא שהה מספר שנים בארה"ב שם צבר נסיון בתחום השיווקי, לרבות בניהול קמעונאי (עדות התובע מיום 20.4.05, עמוד 137 לפרוטוקול). נכותו התפקודית תהיה קרובה לנכותו הרפואית ותועמד על 60%.
הפסדי השתכרות ואבדן כושר השתכרות
11. התובע טוען כי עובר לתאונה הרוויח סך של 10,000 ₪ נטו מעבודתו במשק הוריו, מעבודות האבטחה ומהתיווך בעסקאות מכר אופנועים. לדבריו, מרביתו של שכר זה לא דווח לרשויות המס, ועל כן אין ביכולתו להמציא תלושי משכורת או אישורים אחרים. בנוסף, כספי ההשתכרות הנטענת לא הופקדו בבנק ועל כן גם לא ניתן למצוא להם עיגון בתדפיסי חשבון הבנק של התובע (סעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית של התובע שהוגש ביום 18.5.06; עדות התובע מיום 21.6.06 בעמוד 9 לפרוטוקול). באשר להשתכרותו של התובע מעבודתו במשק הוריו, המסמכים היחידים שהוצגו היו תלושי משכורת לחודשים פברואר, מרץ ואפריל 1999 (מוצג נ/8) שהופקו על ידי מושב מדרך עוז וכן טפסי 106 לשנים 1995-1999 שהופקו גם הם על ידי המושב (מוצג ת/1). מתלושי המשכורת עולה כי סמוך לתאונה, בפברואר ובמרץ 1999, הרוויח התובע 2,950 ₪ ובחודש אפריל 1999 הרוויח 2,949 ₪. הסכומים הם נטו, ולא נעשו בתלושי שכר אלו הפרשות פנסיוניות כלשהן. מטופס 106 שהפיק המושב לתובע ביחס לשנת 1999 עולה כי התובע הפסיק לעבוד במשק בחודש יוני 1999, והדבר אושר על ידו בעדותו מיום 20.4.05 (עמוד 151 לפרוטוקול) ומיום 21.6.06 (עמוד 5 לפרוטוקול). באשר לעבודת האבטחה, הוצגו ספח המחאה ע"ס 1,070 ₪ בגין "משכורת חודש אוגוסט" וכן המחאה ע"ס 2,300 ₪ מחודש ספטמבר 1997 שנמשכו על ידי "אלמוג יריב את אסף חפץ יוזמות שירותי אבטחה מסירות ואיתורים". עוד הוצג ספח המחאה ע"ס 400 ₪ שנמשך על ידי "בוטביקה אזולאי בע"מ" בגין "משכורת 7/98" ונמסר לתובע במסגרת עבודת אבטחה שביצע (מוצג ת/19 חוצצים י"ב, י"ג; עדות התובע מיום 21.6.06 בעמודים 5-6 לפרוטוקול).
12. התובע טען כי השכר ששולם לו תמורת עבודתו במשק ההורים אינו מייצג, שכן הוא הוציא את צרכי חייו האחרים מתוך המשק בנוסף לתשלום ששולם לו במשכורת. בנוסף, נטען כי שולם לו שכר גבוה יותר על ידי אביו, ותלושי המשכורת נעשו לצרכים רשמיים בלבד ולא שיקפו את שכרו האמיתי (עדות התובע מיום 21.6.06 בעמודים 8, 11 לפרוטוקול). הוריו של התובע לא העידו במשפט. כן לא העידו מעסיקיו של התובע בתחום האבטחה.
13. אף כי נשמעו עדויות של התובע ושל נסים ברדה לפיהן עסק התובע בתיווך בעסקות מכר אופנועים, הרי מדובר בשכר לא מדווח. הוכחתו של שכר כזה מחייבת ראיות מוצקות. ראיות כאלה לא הובאו. אמנם התובע התייחס בעדותו לגובה עמלת התיווך שקיבל עבור עסקת תיווך בודדת, אולם לא הוכח מה היה היקף השתכרותו של התובע מעיסוקו זה. באשר לעיסוק באבטחה, אין ראיה ממשית שהתובע עסק בכך סמוך לתאונה, והראיות שהוצגו בענין זה הן מתקופה של שנה-שנתיים לפני התאונה. הוכח שהתובע השתכר מעבודתו במשק החקלאי של הוריו סך נטו של 2,950 ₪. אפשר שהתובע קיבל חלק מצרכי מחייתו ישירות מהמשק של הוריו מבלי שהדבר בא לידי ביטוי בתלוש המשכורת שהופק לתובע על ידי המושב. אף כי לפי טופס 106 הופסק בחודש יוני 1999 תשלום שכר לתובע בגין עבודתו במשק, התובע נתן לכך הסבר בכך שהדבר יועד לאפשר לו להירשם לקורס תכנות המחשבים של שירות התעסוקה (הרשמה שהיתה פתוחה, כנראה, למובטלים) וכי בפועל לא הפסיק את עבודתו במשק.
14. התובע ביקש בסיכומיו להעמיד את כושר השתכרותו לעתיד על 8,000 ₪ ברוטו. לצורך ביסוס סכום זה, נטען על ידו כי אילולא התאונה היה נבחר להיות "בן ממשיך" וככזה היה המשק החקלאי של הוריו עובר אליו. לא הוכח כי התובע יועד על ידי הוריו להיות בן ממשיך. גם רעייתו לשעבר של התובע העידה כי הורי התובע לא דיברו מפורשות על כך שהתובע יהיה בן ממשיך (עדות ליהי גור-אש מיום 23.3.05, עמוד 52 לפרוטוקול). באשר לתכנון להקמת עסק האופנועים, הרי מדובר היה בתכניות בלבד. אמנם התובע נסע לתל אביב כדי ללמוד את אופן ניהולו של עסק קמעונאי בתחום האופנועים אולם אין כל וודאות כי תכנית זו היתה מתממשת בסופו של דבר. גם אם היתה מתממשת, לא ברור איזו הכנסה היתה מפיקה לתובע. שותפו המיועד של התובע, נסים ברדה, העיד כי קשריו העסקיים עם התובע עובר לתאונה לא הניבו תשלומים כלשהם ששולמו מצידו של ברדה לתובע (עדות נסים ברדה מיום 23.3.05, עמוד 106 לפרוטוקול).
15. במועד התאונה היה התובע בן 36, ואין לומר כי כושר השתכרותו היה צפוי לגדול. בגיל זה ביטא כבר התובע בהשתכרותו את הפוטנציאל הטמון בכישוריו. לאור זאת, נראה כי יש להעמיד את כושר השתכרותו של התובע על 5,000 ₪ נטו, בעבר ובעתיד. ההשתכרות תחושב עד גיל 67, ללא הפרשות סוציאליות וללא פיצוי בגין הפסד זכויות סוציאליות.
גובה הפסד השתכרות לעבר ולעתיד
16. התובע אושפז עקב התאונה בין התאריכים 1.10.99-22.3.00 וכן בין התאריכים 27.3.00-6.4.00 (מוצג ת/2). ממועד שחרורו מבית חולים לא שב התובע למעגל העבודה. אין ראיות רפואיות באשר לתקופת אי כושר עבודה מלא של התובע. התובע לא פנה לשיקום מקצועי במסגרת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), ופניתו למסגרת זו התמצתה בביקור אחד (עדות ליהי גור-אש מיום 23.3.05, עמוד 55 לפרוטוקול). יחד עם זאת אני מוכנה לקבל שלאור הפגיעות הקשות מהן סבל התובע, יש לקבוע לו תקופת אי כושר מלא לעבודה ממועד התאונה ועד 1/2004, וממועד זה ועד למועד פסק הדין יקבע אי כושר חלקי בהתאם לנכות התפקודית. לסכומים תתווסף ריבית צמודה מאמצע התקופה.
הפסדי השתכרות עד ינואר 2004: 51 חודשים X 5,000 ₪ = 255,000 ₪.
הפסדי השתכרות מינואר 2004 ועד 1.9.06: 32 חודשים X 5,000 ₪ X 60% = 96,000 ₪.
סה"כ הפסדי השתכרות לעבר: 351,000 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית צמודה מיום 1.4.2003 המסתכמת ב- 55,494 ₪ באופן שסך הפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר יעמוד על 406,494 ₪.
* מצ"ב העתק מחישוב "המשערכת" לגבי תוספת הריבית.
17. הפיצוי בגין אבדן כושר ההשתכרות לפי נכות תפקודית של 60% ועל פי הנתונים שפורטו לעיל עד גיל 67, עומד על 608,028 ₪.
* מצ"ב העתק מחישוב "המשערכת".
כאב וסבל
18. ביום 26.6.01 ניתן על ידי השופט ג'רג'ורה פסק דין חלקי בו חויבו הנתבעות בתשלום פיצוי לתובע בגין הכאב והסבל עבור ימי האשפוז. במסגרת ראש נזק זה, נותר לפסוק לתובע פיצוי בגין הכאב וסבל שנגרמו לו עקב נכותו הרפואית. פיצוי זה מסתכם ב- 121,274 ₪.
* מצ"ב העתק מחישוב "המשערכת".
ניידות
19. לאור נכותו הרפואית יתקשה התובע ללכת למרחקים ברגל וניידותו מוגבלת. התובע מקבל קצבת ניידות מהמל"ל לפי שיעור ליקוי של 50% (מוצג ת/3). הפיצוי בגין צרכי הניידות של התובע לעבר ולעתיד יעמוד על גמלת הניידות המשתלמת לו מהמל"ל, מבלי שזו תנוכה מסך הפיצוי שעל הנתבעות לשלם לתובע, בתוספת סכום גלובלי של 100,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה מוגברות ובגין השתתפות מסויימת ברכישת רכב שיתאים לגובהו ולנכותו.
עזרת צד ג'
20. רעייתו לשעבר של התובע העידה כי במהלך תקופת אשפוזו – שנמשכה כחצי שנה - שהתה לצידו בעיקר בשעות אחה"צ ובלילות, שכן במהלך היום נדרשה להתיצב לשירותה הצבאי (עדות ליהי גור-אש מיום 23.3.05, עמוד 46 לפרוטוקול). גם אחיו של התובע, אמנון גור-אש, העיד כי הגיע לסעוד את התובע במהלך אשפוזו שלש פעמים בשבוע למשך כל שעות היום. נראה שלאור פגיעותיו הקשות של התובע, היה צורך בסיוע זה של בת הזוג והאח גם בתקופת האשפוז. התובע ורעייתו לשעבר העידו כי התובע מתקשה בביצוע מטלות שונות בבית – כגון החלפת נורות, הזזת חפצים כבדים, ביצוע קניות, וטיפול בגינה – ולשם כך נעזר התובע בנער המתגורר בסמוך כנגד תשלום של 100 ₪ לפעם. עוד העיד התובע כי בעקבות גירושיו מרעייתו, הוא נדרש שיצטרף אליו מלווה בעת ביקוריו אצל בתו וזאת על מנת לסייע לו עם הבת במהלך הביקור.
לא אוכל לקבל טענת הנתבעת בדבר הספיקות האם התובע מבקר את בתו. בהתחשב במגוריו בגפו של התובע (לאחר גירושיו מרעייתו) והצורך גם בסיוע בטיפול בבתו הקטנה (כשזו נמצאת או תמצא בהשגחתו) זקוק יהיה התובע לעזרה בהיקף של כ- 10 שעות שבועיות ליתרת תוחלת חייו. בגין עזרה לעבר ולעתיד יהיה הפיצוי על דרך האומדנא בסך 500,000 ₪.
הוצאות רפואיות
21. ד"ר צינמן העיד שהתובע זקוק לנעליים אורטופדיות, למייצב ברך, לקב אחד, ולמשככי כאבים וקיימת אפשרות שבעתיד יידרש לעבור ניתוח להחלפת מפרק בברך שמאל (עדות ד"ר צינמן מיום 16.1.06, עמודים 288-290 לפרוטוקול). לדעתו התובע אינו זקוק לפיזיוטרפיה, הידרוטרפיה או מדרסים. המומחה הפסיכיאטרי ד"ר טל המליץ בחוות דעתו כי התובע יקבל טיפולים נפשיים אשר המומחה צופה כי יקטינו את הנכות הנפשית. באשר לקבלות שצורפו לרשימת ההוצאות של התובע (מוצג ת/8), הרי חלקן הגדול אינו רלוונטי. בגין צרכיו הרפואיים של התובע לעבר ולעתיד שאינם כלולים בסל הבריאות, יועמד הפיצוי בדרך אומדנא על סך של 60,000 ₪.
התאמת דיור
22. בשיעור נכותו האורטופדית של התובע יידרשו התאמות דיור מסויימות. על פי אומדנא יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 40,000 ₪.
סיכום
23. נזקי התובע בגין התאונה הם כמפורט להלן:
הפסדי השתכרות (עבר) – 406,494 ₪
הפסדי השתכרות (עתיד) - 608,028 ₪
כאב וסבל – 121,274 ₪
ניידות – 100,000 ₪
עזרת צד ג' (עבר ועתיד) – 500,000 ₪
הוצאות רפואיות – 60,000 ₪
התאמות דיור – 40,000 ₪
סה"כ: 1,835,796 ₪.
24. מהסך הנ"ל יש לנכות תשלומים תכופים ששולמו לתובע עד כה בערכם המשוערך. על פי פירוט שהגישו הנתבעות בסיכומיהן, סך התשלומים התכופים ששולמו לתובע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומם מסתכם ב – 289,172 ₪.
25. כמו כן יש לנכות גמלאות מל"ל למעט גמלת הניידות המשתלמת לתובע. התובע מקבל גמלת נכות כללית, ולפי חוות דעת אקטוארית של שי ספיר שהוגשה ביום 27.6.06 מסתכמים הסכומים ששולמו וישולמו לתובע בגין גמלה זו ב- 329,678 ₪. לגמלת הנכות ששולמה בעבר לתובע (לפי חוות הדעת האקטוארית, מדובר בסך של 167,942 ₪ הכולל הצמדה) יש להוסיף מאמצע התקופה (מיום 1.4.03) ריבית צמודה המסתכמת ב- 26,552 ₪. סך הגמלאות לניכוי, כולל ריבית צמודה מאמצע התקופה, עומד על 356,230 ₪.
* מצ"ב העתק מחישוב "המשערכת" לגבי תוספת הריבית.
26. ביום 27.6.06, לאחר תום פרשת הראיות והסיכומים, ביקשו הנתבעות עת שהגישו חוות דעת אקטוארית מעודכנת כי מפיצויי התובע יעוכב סך של 79,875 ₪. טעמן הינו שבחוות הדעת האקטוארית צויין כי התובע עשוי להיות זכאי לגמלה נוספת עבור בתו, וכי עד למיצוי ההליכים בקשר לגמלאות אלו יש לעכב את הסכום האמור. אין בידי לקבל בקשתן זו של הנתבעות. מקובלת עלי טענתו של התובע בענין זה כי טענת הנתבעות בענין עיכוב הסכום וזכאותו לכאורה של התובע לגמלה כזו עלתה לראשונה בסוף ההליך, מבלי שהוכחה כנדרש, ותוך שהיא נסמכת על אפשרות (במובחן מוודאות) שהתובע יהיה זכאי לקבל את הגמלה האמורה.
27. סכום הפיצוי לתשלום על ידי הנתבעות, לאחר ניכוי התשלומים התכופים וגמלאות המל"ל כמפורט לעיל, עומד על סך של 1,190,394 ₪. לסכום זה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט בסך 7,000 ₪. בקבעי את שיעור הוצאות המשפט הבאתי בחשבון את התמשכותם של ההליכים שנגרמה בחלקה על ידי התביעה וכן את ההוצאות הגבוהות ששולמו למומחים הרפואיים ובמיוחד לאלו שקבעו שלא נותרה לתובע נכות כלל. אגרת בית המשפט תשולם בהתאם להוראות תקנה 6(ב)(4) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח – 1987.
המזכירות תשלח העתק פסה"ד לב"כ הצדדים.
ניתן היום כ"ב באב, תשס"ו (16 באוגוסט 2006) בהעדר.
|
ב. גילאור, שופטת
נשיאה |
הקלדנית: מ.א.
