פיצוייםבתאונת דרכים- פגיעה מאוטובוס

1

   

בתי המשפט

א  002034/00		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
		כב' השופט נ. ישעיה	בפני:

 

 

 

	1  2 .  3		בעניין:
תובעים		ע"י ב"כ עו"ד
	נ  ג  ד
	1 . מצרפי אבנר  2 . אגד קואופרטיב התחבורה בע"מ  3 . הפניקס הישראלי-חברה לבטוח בע"מ  4 . אבנר אגוד - חברה לבטוח
נתבעים	א' אלבינצר	ע"י ב"כ עו"ד

 

1.         התובעת 1 (להלן: "התובעת") , ילידת 1924, נפגעה קשות בעת שירדה מאוטובוס שעצר בתחנה. עוד לפני שהספיקה לרדת, החל האוטובוס בנסיעה וגרר אותה מרחק מה. כתוצאה מכך נפגעה התובעת בשתי רגליה באופן קשה. רגלה הימנית נקטעה מעל הברך. ברגלה השמאלית  נגרמו שברים  שהצריכו ניתוחים רבים. בוהן רגלה השמאלית נקטעה כתוצאה מכך.

אין חולק כי מדובר בתאונת דרכים וכי יש לפצות את התובעת על פי הוראות חוק הפלת"ד.

 

כתוצאה מקטיעת רגלה הימנית ומהפגיעות הרבות ברגלה השמאלית, איבדה התובעת את כושר ניידותה ומאז התאונה היא מרותקת לכיסא גלגלים. פרופ' סוסק, מומחה לרפואה שיקומית, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתיק זה, קבע את נכותה הרפואית בשיעור של 100% (מיוחד). לדבריו, זקוקה ותזקק התובעת בעתיד לאור מצבה ומגבלותיה לצרכים מיוחדים, אשר יפורטו בהמשך. על קביעות אלה של המומחה ובמיוחד על שיעור נכותה, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים.

 

התובעת היתה בת כ-73 בעת שנפגעה בתאונה. לאור מצבה הפיסי והרפואי תזקק היא למגורים במקום מיוחד ולהוצאות ניידות. אלה ואף פיצויים בגין פרטי נזק אחרים יחושבו על בסיס תוחלת חיים עד גיל 88. קביעתי זו מתבססת על נתונים סטטיסטיים שפורטו בתעודת עובד הציבור (ת/8) של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אשר ב"כ הצדדים לא חלקו עליהם.

 

המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים מתייחסות לצרכיה השונים של התובעת לשיעור הפיצוי שיש לפסוק לה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. למחלוקות אלה אתייחס בפסק דין זה ובהן אדון ואכריע להלן.

 

2.         מגורים

מאז שהשתחררה התובעת מתקופת אשפוז ארוכה בבי"ח וולפסון, שהתה היא במוסד השיקומי "עד 120" בראשון לציון במשך כשנה. כתוצאה מזיהומים ברגלה השמאלית היא אושפזה שוב למשך כשבועיים בבי"ח וולפסון. לאחר מכן ולאור אי שביעות רצון המשפחה מהטיפול במוסד הנ"ל, הועברה היא למוסד שיקומי אחר בראשון לציון, "אחוזת ראשונים". במוסד זה היא שוהה, עד היום. כפי שהתרשמתי מדבריה, במהלך עדותה בבית המשפט,  מרוצה התובעת ממגוריה במוסד. שהייתה נוחה לה והיא חשה שם נינוחה ורגועה, אם בשל המסגרת החברתית בה השתלבה ואם בשל הטיפול הרפואי לו היא זוכה. בתום האשפוז, סברה היא, כי עדיף יהיה מבחינתה לשוב ולהתגורר בדירתה הפרטית, אך עם הזמן ובשל מגבלותיה בתחום הניידות, הגיעה למסקנה כי עדיף מבחינתה להמשיך ולהתגורר במוסד. בתשובה לשאלותיי ולשאלות ב"כ הצדדים אישרה התובעת כי טוב לה במוסד והיא מעונינת ומבקשת להמשיך להתגורר בו. 

 

ב"כ הצדדים ביססו, איפוא, את טיעוניהם על ההנחה כי התובעת תמשיך להתגורר במוסד "אחוזת ראשונים" עד סוף ימיה.

עו"ד אלבינצר טען, בסיכומיו, כי התובעת זנחה למעשה את תביעתה המקורית, כפי  שפורטה בכתב התביעה, לפיה היא ביקשה פיצוי לשם מימון רכישת דירה ואביזרים שונים וכן מימון  עזרה סיעודית, אשר יאפשרו  לה להתגורר בדירה פרטית. בסיכומיה זנחה באת כוחה, לדבריו, תביעה זו ושינתה את חזית המחלוקת. היא ביססה תביעתה בפריט נזק זה על רצונה של התובעת להמשיך להתגורר, במוסד שיקומי. גם אם כך הוא, (ב"כ התובעת חולקת על טענה זו וטוענת כי אין מדובר בשינוי חזית) אין ספק כי עו"ד אלבינצר השלים עם שינוי חזית זה, שכן חלק ניכר מחקירותיו את העדים בכלל ואת התובעת בפרט, ייחד לגודלו של החדר הראוי שבו תתגורר התובעת במוסד השיקומי ולפרטים נוספים הקשורים לשהייתה או למגוריה במוסד.

זאת ועוד: עו"ד אלבינצר לא הביע שום התנגדות, במהלך הדיונים, לשינוי או להרחבת חזית ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו, אם בכלל יש מקום לתלונות מצדו בעניין זה, שכן אין ספק כי בקשתה והסכמתה של התובעת להמשיך להתגורר במוסד השיקומי מוזילה באופן ניכר את סכום הפיצוי הכולל שישולם לה ע"י הנתבעים.

 

הפיצויים בפריט נזק זה (דיור) יתבססו, איפוא, על העובדה כי הנתבעת תמשיך להתגורר במשך כל ימי חייה במוסד השיקומי  "אחוזת ראשונים" אשר בראשון לציון.

 

התעוררה מחלוקת בין הצדדים בשאלה מהו החדר הראוי למגורי התובעת במוסד, שכן במוסד זה קיימים שלושה סוגי חדרים בגדלים שונים. ב"כ התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים לפצות את התובעת על בסיס מגורים בחדר הפרטי הגדול והיקר יותר המצוי במוסד, על מנת לאפשר לה להמשיך בעיסוקה כציירת  - תחביב שבו עסקה שנים ארוכות לפני התאונה. ב"כ הנתבעים טוען, לעומת זאת, כי ניתן להסתפק בחדר הזול יותר שהוא חדר קטן בשטחו ומיועד למגורים של שני חולים שיקומיים. 

 

לאחר  ששמעתי עדויות ועיינתי בראיות לגבי צרכיה של התובעת ולגבי גודלם של החדרים הגעתי למסקנה כי מן הדין לאפשר לתובעת להתגורר בגפה בחדר  פרטי בגודל החדר בו היא מתגוררת כיום,  היינו חדר בשטח של כ- 25 מ"ר (5 מטר X  5 מטר).

 

מצבה הפיזי הקשה והעובדה שהיא מתניידת בעזרת כיסא גלגלים בלבד יקשה עליה להתגורר יחד עם שותפה בחדר אחד. מה עוד שזכאית התובעת "להחזרת המצב לקדמותו", היינו להתגורר כפי שהתגוררה לפני שנפגעה בתאונה, בפרטיות, בלא  שיהא עליה לחלוק את חדרה עם מאן דהוא זר אחר.

 

זאת ועוד: על פי העיקרון שנקבע בפסיקה יש לפצות את התובעת ולספק את צרכיה  על בסיס "הוגן והולם" ולא ברמה של "הטוב ביותר האפשרי" (ראה: ע"א 357/80 נעים - ברדה פד"י ל"ו 3, 762).

לא שוכנעתי כי יש לאפשר לתובעת להתגורר בחדר הפרטי הגדול יותר (בשטח של כ  - 42 מ"ר) אשר עלותו גבוהה באופן ניכר מעלותו של החדר הפרטי הנ"ל.  די יהיה בחדר בשטח של 25 מ"ר שהוא חדר גדול לכל הדעות ולא "חדרון", כפי שכינתה אותו ב"כ התובעת בסיכומיה, על מנת לספק את צרכיה של התובעת באופן הוגן והולם. גם בחדר בגודל כזה יתאפשר לה להמשיך ולצייר, כפי שעשתה במשך שנים קודם לתאונה. בכך ישמר העקרון הפסיקתי, כאמור לעיל, ויעשה צדק גם עם הנתבעים, אשר יממנו את שהותה במוסד השיקומי.

 

הנתבעים מממנים את עלות שהייתה של התובעת במוסד עד היום, אלא שמימון זה חלקי ומכסה את עלות שהייתה בחדר עם שותף בלבד. הנתבעים סירבו לממן יותר מכך. על מנת לאפשר לתובעת נוחיות ורמה נאותה יותר של דיור מימנו בניה (או היא עצמה) את יתרת העלות הדרושה לשם שיכונה בחדר פרטי ללא שותף, החל מינואר 2000. העלות הנוספת מסתכמת בכ-.2,950 ₪ מדי חודש. (ראה נספח ט"ז ת/5).

 

לאור המסקנה אליה הגעתי כי מן הדין לשכן את התובעת בחדר פרטי ללא שותף, כאמור לעיל, על הנתבעים לפצות את התובעת בכל הסכומים העודפים שהיא שילמה למוסד השיקומי כאמור, מאז ינואר 2000 ועד היום. על פי החישוב שערכה עו"ד ערן בסיכומיה, חישוב המקובל עלי, עומד שיעור הפיצוי בגין פריט נזק זה, היינו בגין דיור בעבר על סכום כולל ומשוערך (כולל ריבית) על סכום כולל של

-.77,802 ₪ וסכום זה אני פוסק לתובעת.

 

לגבי העתיד יחול ההסדר על פיו נוהגים הצדדים עד היום, היינו הנתבעים (או מי מהם) ישלמו ישירות למוסד השיקומי את עלות החזקתה של התובעת אצלם. התשלום של הנתבעים יהיה כאמור לעיל, היינו עבור חדר  בשטח של כ-25 מ"ר

(5 מ' X 5 מ') בו תתגורר הנתבעת בגפה ללא שותפים. מימון זה יעשה, כאמור, ע"י הנתבעים ישירות למוסד השיקומי במשך כל ימי חייה ושהייתה של התובעת במוסד.

 

3.         מטפלים.

על אף שהתובעת שהתה ותשהה בעתיד במוסד סיעודי, תובעת באת כוחה פיצוי בגין שכירת מטפלים או  מטפלות למספר שעות ביום לפחות. לטענתה, אין המוסד מספק שירותי סיעוד מלאים. כך למשל אין המוסד מספק  מטפלת שתלווה את התובעת לגינה או ליציאה לבילוי כזה או אחר. עבור מטפל כזה גובה המוסד תשלום  נוסף ומיוחד (ר' עדותו של מנהל הכספים של המוסד, רונן דננברג בעמוד 17 לפרוטוקול).

 

בנסיבות כאלה יש להיעתר לתביעת התובעת למימון מטפלת על מנת לאפשר לה לצאת לטיול יומי או לבילוי כלשהו למספר שעות מידי יום. אם לא נכיר בתביעתה זו עלולה היא, בשל חסרון כיס, להיוותר "נעולה" במוסד במשך כל שעות היום ומשך כל ימות השבוע, שכן עובדי המוסד לא ידאגו לצרכיה אלה, אלא אם כן היא תממן תשלום נוסף למטפלת מעבר לתשלום החודשי השוטף למוסד. אומנם לתובעת שני בנים ונכדים, אשר מבקרים אותה במוסד כמעט מדי יום ונוהגים, מן הסתם,  להוציא אותה לבילוים ולטיולים, אך עדיין אין לתלות את סיפוק צרכיה אלה, שהם לדעתי אלמנטריים ומחויבי המציאות במיוחד כשמדובר במוגבלת תנועה בגיל מתקדם, ברצונם הטוב של בני המשפחה או בזמנם החופשי.

 

הוכח בפני כי בניה של התובעת שכרו עבורה מטפלת נוספת, עובדת המוסד, למספר שעות ביום, אשר עבורה הם משלמים למוסד תשלום נוסף מעבר לתשלום השוטף אותו מממנים הנתבעים. כך החל מיוני 2000 עד היום. תשלומים נוספים אלו הוכחו כדבעי באמצעות קבלות ו/או חשבוניות שהוצגו בפני לגבי חלק מהתקופה (נספח ט"ז לת/5). בסכומים אלה יש לפצות את התובעת. על פי החישוב שערכה ב"כ התובעת בסיכומיה, חישוב המקובל עלי, העלות הכוללת בגין שכירת מטפלות בעבר, עד היום, עומדת על -.24,236 ₪ ובסכום זה יש לפצות את התובעת בגין שכירת מטפלות בעבר.

 

לגבי העתיד: ובהתחשב בעובדה שמרבית העזרה והשירותים הסיעודיים מוענקים לתובעת ע"י עובדי המוסד עצמו, די יהיה בשכירת מטפלת פרטית נוספת לפרק זמן של שעתיים מדי יום (לפי תעריף ימי חול) במשך 6 ימים בשבוע (ללא שבתות וחגים) על מנת שיתאפשר לתובעת לבלות מחוץ למוסד או לטייל בגינתו במשך פרקי זמן סבירים מדי יום. נמנע אני מלהורות על שכירת מטפלת בימי שבת וחגים משום שאני מניח כי בימים אלה שוהה או תשהה התובעת, בדרך כלל, עם בני משפחתה. כך, מכל מקום, התרשמתי, מהעדויות שהובאו בפני בעניין זה. המטפלת שתועסק תהיה עובדת המוסד, או תועסק באמצעות המוסד. אמנם תעריף העסקתה של מטפלת במקרה כזה יקר יותר מהעסקת מטפלת פרטית באופן ישיר,  אך על אף זאת עדיפה העסקה מטעם המוסד, שכן במקרה כזה תיווצר גמישות  לגבי העסקתה בשעות עבודה שונות. יהיה באפשרותה של התובעת להעסיקה לעיתים בשעות הבוקר ולעיתים, או בימים מסויימים, בשעות הערב, אם כך תחפוץ. היא תוכל לעשות כן, ללא צורך בתיאומים מיוחדים, שלא תמיד עולים יפה כשמדובר במטפלת בהעסקה ישירה.

 

המטפלת הנוספת, כאמור לעיל, תמומן ע"י הנתבעים, אשר ישלמו עבורה ישירות למוסד השיקומי, ע"פ חשבוניות שהוא יוציא מדי חודש, עבור העסקה זו ובלבד שהעלות הכוללת שיהיה על הנתבעים לשלם עבור פריט נזק זה, לא תעלה על עלות עבור 12 שעות שבועיות לפי תעריף של שעות יום, בימי חול.

 

4.         הוצאות רפואיות

            תובעת התובעת פיצוי מיוחד בגין ההוצאות לרכישת תרופות שיהיו לה בעתיד. פריט נזק זה לא הוכח כדבעי. התשלום שמשלמים הנתבעים עבור שהותה של התובעת במוסד השיקומי, כולל אספקת תרופות, מטעם המוסד עצמו (ר' עדותו של רונן דננברג בעמוד 21 לפרוטוקול). בנה של התובעת העיד, אמנם כי הוא מוציא כ-230 ₪ לחודש בממוצע עבור רכישת תרופות שונות לאמו מעבר לאלה המסופקות על ידי המוסד, אך דברים אלה אינם מבוססים ולא הוכחו כדבעי (לא הוצגו קבלות ואפילו לא מרשמים שיוכיחו רכישת תרופות אלה). זאת ועוד: מקובלת עלי טענת עו"ד אלבינצר לפיה יש להניח כי התרופות הנוספות שרוכשת התובעת, אם היא רוכשת, באמצעות בנה ממומנות על ידי קופת החולים בה חברה התובעת ועל כן אין לפצות אותה בגין רכישתן.

 

            אני דוחה תביעת התובעת בפריט נזק זה.

 

 

5.         פיזיוטרפיה

            המוסד השיקומי מספק לתובעת שלושה טיפולי פיזיוטרפיה שבועיים ללא תשלום נוסף מצידה. על אף זאת תובעת היא פיצוי בגין טיפולים פיזיוטרפיים נוספים עליהם המליץ המומחה השיקומי ד"ר סוסק. לדעתו על התובעת לקבל 6 טיפולים שבועיים כאלה.

 

            באת כח התובעת תובעת פיצוי בגין 6 טיפולים שבועיים ולא רק עבור 3 נוספים, (מעבר לאלה שמסופקים לה ע"י המוסד) שכן לטענתה יתכן והמוסד יחליט בעתיד לצמצם את מספר הטיפולים על פי המלצת הצוות המטפל. גם אם כך יקרה, אין הצדקה לממן לתובעת 6 טיפולים פיזיוטרפיים שבועיים על חשבון הנתבעים שכן כשם שיתכן צמצום במספר הטפולים המוענק ע"י המוסד (עובדה שלא הוכחה כלל ועיקר) יתכן אף צמצום יזום של הטיפולים, מצד התובעת עצמה, על אף שהמומחה השיקומי המליץ, כאמור, על 6 טיפולים שבועיים. עובדה היא כי עד היום הסתפקה התובעת בטיפולים הפיזיוטרפיים שהעניק לה המוסד ולא ביקשה, ולכן אף לא קיבלה, טיפולים מעבר לכך, תמורת תשלום נוסף מצידה.

 

            בנסיבות אלה סבור אני כי יש אמנם  לפצות את התובעת בסכום כלשהו בגין פריט נזק זה למקרה שהיא תיזקק בעתיד לטיפולים פיזיוטרפיים נוספים, אך לא בשיעורים הנתבעים על ידה. אני מעריך הפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום של

 -.30,000 ₪ ואותו אני פוסק לתובעת.

 

6.         טיטולים

            התובעת תיזקק, מן הסתם, לטיטולים בשעות הלילה, לפחות, שכן לאור נכותה וקשיי התנועה שלה, היא תתקשה להגיע לשירותים בשעות אלה. אלא שמהעדויות שנשמעו, פריט זה כלול בסל השירותים המוענק לתובעת ע"י המוסד השיקומי, ללא צורך בתשלום נוסף מצידה. על כן אין לפצות את התובעת בגין פריט זה (ר' עדותו של דננברג עמוד 22-23 לפרוטוכול)

7.         אביזרים אחרים

            תובעת התובעת פיצוי לשם מימון רכישת כסא גלגלים והחלפתו כעבור כ-5 שנים וכן לשם מימון כרית מושב למניעת פצעי לחץ והחלפתה, מזרון למניעת פצעי לחץ ומיטה חשמלית.

 

            לפריטים אלה או לדומים להם אכן נזקקת התובעת ותיזקק להם בעתיד. מעדותו של דננברג עולה שגם פריטים אלה, או לפחות רובם, מסופקים ע"י המוסד במסגרת התשלום החודשי המשולם עבור השהייה בו. לא הוכחה, מכל מקום, רכישת אביזר כלשהו מכספי התובעת במשך כל שנות שהותה במוסד (כ-3 שנים ). האביזרים הדרושים לתובעת, על פי חוות דעתו של ד"ר סוסק, מסופקים לה ברמה הנדרשת ללא תשלום נוסף מצידה ועל כן אין צורך בפיצוי עבור רכישתם. על אף זאת, סבור אני כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בסכום גלובלי על מנת לאפשר לה לרכוש, אביזר זה או אחר בעתיד, אם יתעורר בכך צורך, על מנת לשפר במידה זו או אחרת את איכות חייה.

 

            אני מעריך סכום זה על יסוד אומדנה ב-.25,000 ₪ ואותו אני פוסק לתובעת בראש נזק זה.

 

8.         ניידות

            אין ספק כי בשל נכותה הקשה ומגבלות התנועה תזקק התובעת לעזרה על מנת לאפשר את ניידותה ונסיעות בכלי רכב לטיולים, או ביקורים אצל בני משפחתה. איש הרי לא יטען, גם לא עו"ד אלבינצר, כי אין לפצות את התובעת בפריט נזק זה, שכן זכאית היא, על אף נכותה הקשה ועל אף גילה המתקדם, לצאת לטיולים ממונעים ולא להסתפק בטיול בד' אמותיו של המוסד או בסביבתו הקרובה באמצעות כסא הגלגלים.

 

            עם זאת איני סבור כי הטיולים או הנסיעות בכלי הרכב יהיו ארוכים מדי, או יום יומיים, שכן אל לנו לשכוח כי התובעת היא בגיל מתקדם (כיום בת כ-78). אין זה ממנהגם של בני גילים מתקדמים כאלה, לנסוע למרחקים ארוכים מדי  בתכיפות רבה מדי, מה עוד שנכותה ומגבלותיה הפיסיות לא יעודדו אותה לכך.

 

            בנסיבות אלה אני מעריך את עלות ניודה של התובעת, בין במוניות ובין ברכבו של בנה או של בן משפחה אחר (רכב פרטי בגודל בינוני) לרבות העלות היחסית עבור הדלק, הוצאות אחזקת הרכב (ביטוח רשיונות וכו') והעלויות האחרות כמפורט בחוות דעתו של קצין (ת/3) הן עבור העבר והן לעתיד למשך כל תוחלת חייה, בסכום גלובלי של -.80,000 ₪.

            בפסקי סכום זה הבאתי בחשבון כי התובעת תנויד בעיקר באמצעות מוניות, אך גם ברכבים של בניה.

 

9.         כאב וסבל

            אין מחלוקת בין הצדדים כי בגין ראש נזק זה ועל פי הוראות חוק הפלת"ד יש לפצות את התובעת בסכום של -.110,733 ₪ וסכום זה אני פוסק לה כמוסכם בין הצדדים.

 

10.       הוצאות נלוות להחלפת דיור

            ב"פריט נזק" זה או תחת כותרת זו, תובעת התובעת סכום של כ-.30,000 ₪ בגין ההוצאות שהוציאה להחלפת דירת מגוריה הקטנה בבת ים לדירת מגורים מרווחת יותר שרכשה בראשל"צ סמוך למקום מגוריו של בנה.

 

            לא ברור לי מדוע יש לפצות את התובעת עבור ההוצאות הנלוות שהיו לה בגין החלפת הדירה לדירה מרווחת יותר וסמוכה יותר לבנה. גם אם עשתה כן לאחר שנפצעה בתאונה ובעטיה של הפגיעה הקשה, עדיין אין הצדקה לפיצוי שכן הפיצויים שיפסקו לתובעת בתיק זה מבוססים על העובדה שהיא העתיקה מגוריה, בגין התאונה, למוסד שיקומי.

 

            זאת ועוד: את הדירה רכשה התובעת מכספה וממקורותיה. אף אם פציעתה הקשה "הניעה" אותה למכור את דירתה בבת ים ולרכוש דירה מרווחת יותר בראשל"צ תחתה, מהי ההצדקה למימון הוצאות הרכישה והמכירה (שכ"ט עו"ד, תיווך, מסים ועוד) ע"י הנתבעים?

            הרי הדירה החדשה בראשל"צ נותרה בבעלותה והתובעת אך השביחה את נכסיה והעלתה, את ערכם. עיסקת החלפת הדירה הועילה לה, מן הסתם, מבחינה כלכלית. ודאי שלא נגרם לה נזק כלכלי בגינה.

            תביעת התובעת בפריט זה נדחית.

 

11.       הוצאות

            ההוצאות הנתבעות ע"י התובעת בס' 13 לסיכומי ב"כ, רובן ככולן אינן ברות פיצוי, שכן אינן קשורות כלל לתאונה ו/או לפגיעתה. מה עוד שעבור חלק מההוצאות (עבור המוניות) פוצתה התובעת בפריט נזק אחר. ההוצאות הנתבעות עבור אמבולנסים יובאו בחשבון בעת פסיקת הפיצוי למטיבים.

 

12.       פיצוי למיטיבים

            המיטיבים, שני בניה של התובעת (תובעים 2 ו- 3) תובעים פיצוי מהנתבעים עבור הנסיעות התכופות שהיו ויהיו להם מביתם ו/או ממקום עבודתם למוסדות השונים בהם שוהה התובעת וכן עבור השעות הרבות בהן שהו וישהו ליד מיטתה על מנת לסעוד אותה.

 לפי חישובי באת כוחם, בסיכומיה, יש לפצות את שני הבנים בגין הנ"ל בסכום כולל של כ – 470,000 ₪.

בתביעתה זו הגדישה, ב"כ התובעים, את הסאה והביאה לשיא את הסכומים המוגזמים והמופרכים שהיא תבעה בגין פריטי נזק שונים ללא שהיא תבסס תביעות אלה על נתונים עובדתיים ממשיים או ראויים.

 

תמה אני מדוע יש לפצות את הבנים בסכום כולל של כ – 200,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה שהיו להם בעבר ויהיו להם בעתיד בגין הביקורים אצל אמם.

אחד הבנים מתגורר בבניין צמוד למוסד "אחוזת ראשונים" בו מתגוררת אמו ואלו הבן השני מתגורר בתל אביב.  האם עלות נסיעותיהם ל"אחוזת ראשונים" או קודם לכן למוסד "עד  120" היא כה יקרה ? לציין כי לשני הבנים רכב פרטי ויש להניח כי הם נסעו ויסעו בעתיד לבקר את אמם באמצעותו ולא במוניות כפי שעולה מהחישוב שעשתה באת כוחם בסיכומיה.

 

תהייה  נוספת , תמוהה יותר, עולה מהתביעה לפצותם עבור שעות שהייה ליד אמם לפי תעריף שמשולם למטפלות המועסקות באמצעות המוסד עצמו.  תביעה מעין זו משוללת יסוד  ומבוססת על עובדות בלתי מוכחות כדבעי (לגבי מספר השעות והימים שהם סעדו את אמם או יסעדו אותה בעתיד) ועל תעריפים מופרכים. לא הוברר לי מדוע עלי לפצות את בניה של התובעת לפי תעריף  של 32 ₪ לשעה (בימי חול) או 56 ₪ לשעה (בשבתות)  - תעריפים המשולמים למטפלות מטעם המוסד.

 

אף אם אניח כי שהייתם של הבנים וביקוריהם אצל אמם חרגו באופן ניכר מהעזרה המקובלת במסגרת חיי משפחה (ורק במקרה כזה הם זכאים לפיצוי ע"פ הפסיקה)  אין לפצותם בסכומים כה מופרזים וכה מוגזמים כפי שהם תבעו. מוכן אני להניח לטובת הבנים כי הם הקדישו בעבר ויקדישו בעתיד זמן רב לשם הענקת עזרה וסיעוד לאמם, מעבר למקובל, וכי לצורך כך הם ירבו בנסיעות אליה ובביקורים  אצלה (אם כי עובדה זאת לא הוכחה כדבעי). עדיין אין לפסוק להם את הסכומים הדמיוניים אותם הם תבעו בפריט נזק זה.

 

 

בהתחשב בכל הנסיבות, כאמור לעיל, ובעובדה כי תוחלת חייה היא בת 10 שנים, אני פוסק למיטיבים, היינו לתובעים 2 ו- 3, פיצוי בראש נזק זה (הוצאות נסיעה וסיעוד) על בסיס אומדנה, סכום כולל של -.80,000 ₪. סכום זה כולל פיצוי בגין ההוצאות שהוציאו התובעים עבור אמבולנסים. 

 

13.       ניכויים והוצאות נחסכות

טוען ב"כ הנתבעים, כי מכל סכום שיפסק לתובעים ע"פ פסק-הדין יש לנכות את ההוצאות הנחסכות הן בעבר והן בעתיד, כתוצאה ממגוריה במוסד סיעודי.  כך ההוצאות שהיא חסכה ותחסוך בעתיד עבור אחזקת דירה, כך ההוצאות שיחסכו בגין פעילויות נופש ובילוי שונות שימנעו ממנה בשל נכותה וכך דמי השכירות שהיא מקבלת מהשכרת דירתה שנותרה פנויה לאחר שעברה להתגורר במוסד.

 

מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת לפיה נכותה הקשה אינה מונעת ממנה ולא תמנע ממנה, בהכרח, להמשיך את שגרת חייה כפי שהיא ניהלה לפני התאונה, פחות או יותר, ועל כן אין לנכות הוצאות נחסכות מסכום הפיצוי בגין ההוצאות החודשיות שהיו לה כשהתגוררה בדירתה לפני התאונה, פרט לסכום מסוים עבור אחזקת הבית, סכום  שנחסך ויחסך על ידה כל זמן שתשהה במוסד הסיעודי.  סכום הניכוי שהציעה ב"כ הנתבעת, בסיכומיה, בגין הוצאות נחסכות אלה מקובל עלי (-.2000 ₪ לחודש) . חישובי העלות הכוללת של ההוצאות הנחסכות הן בעבר (בצירוף ריבית) והן לעתיד (לאחר היוון) מקובלים עלי אף הם.  לפי חישוב זה עומד סכום הניכוי בגין ההוצאות הנחסכות עבור הוצאות האחזקה על סכום כולל של

-.267,750 ₪ וסכום זה יש לנכות מסכום הפיצוי הכולל שיפסק לתובעים.

 

 

 

עו"ד אלבינצר תובע ניכוי נוסף בגין ההכנסות  שהיו ויהיו לתובעת מהשכרת דירתה שנותרה פנויה לאחר שהיא עברה להתגורר  במוסד. ניכוי כזה אכן יש לעשות, שכן כתוצאה מפינוי דירתה ומעברה לגור במוסד סיעודי, נהנית התובעת מהכנסות שהיא מקבלת בגין השכרת דירתה. עם זאת, מקובלת עלי טענתה של עו"ד ערן לפיה יש להסתפק בניכוי דמי השכירות שהיא אמורה הייתה לקבל עבור דירתה הקטנה בבת ים לו היתה היא מושכרת ולא את דמי השכירות (בשיעור גבוה יותר) שהיא מקבלת מהשכרת דירתה החדשה בראשל"צ. דירה זו נרכשה, כאמור,  ממקורותיה ועל כן אין "לשתף" את הנתבעים בהכנסות הגדולות יותר שהיא מקבלת מהשכרת דירתה זו, אלא להסתפק בניכוי שכר הדירה שהיה אמור להתקבל מהשכרת הדירה בבת ים. לא הובאו בפני ראיות לגבי גובה שכר דירה זה ועל כן אני מעריך אותו על בסיס אומדנה לסך של -. 350 $ לחודש, היינו -.4,200 $ לשנה. סכום זה, כשהוא מחושב לתקופת תוחלת חייה ולאחר היוון מתאים עומד על  -.174,000 ₪. (לפי שער יציג של הדולר שעומד על -.4.80 ₪).

 

סכום נוסף שיש לנכות מהפיצוי הכולל שיקבלו התובעים הוא הסכום ששולם להם כתשלום תכוף ע"ס -.30,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד. סכום זה כשהוא משוערך להיום עומד ע"ס .-39,907 ₪.

 

14.       שכ"ט עו"ד

            התובעים זכאים לשכ"ט עו"ד בשיעור הקבוע בחוק ו/או בתקנות הפלת"ד בשיעור של 13% מהסכום הכולל של הפיצויים שנפסקו להם (לאחר הפחתת הניכויים) בצירוף מע"מ. במידה ויוותר עודף לטובת התובעים לאחר הפחתת הניכויים יתווסף לסכום העודף סכום נוסף בשיעור האמור לעיל כשכ"ט עו"ד. בנוסף לכך ישלמו הנתבעים לתובעים את הוצאות המשפט.

           

 

 

כיוון שחלק ניכר מסכום הפיצוי לתובעים נפסק כתשלום עיתי, אשר ישולם ישירות למוסד הסיעודי, מידי חודש בחודשו, ישולם שכ"ט עו"ד  לגבי חלק זה של הפיצוי בתשלומים  עיתיים, גם כן, באופן שהנתבעים ישלמו לתובעים מידי חודש בחודשו שכ"ט עו"ד בסך 13% מהסכום שישולם באותו חודש למוסד הסיעודי, בצירוף מע"מ.

 

15.       המזכירות תמציא העתקים מפסק דין זה לב"כ הצדדים עורכי הדין ר' ערן וא' אלבינצר.

 

 

 

                                                                               

נ. ישעיה, שופט