---

                      

   

בתי המשפט

בל 001620/04		בית הדין האזורי לעבודה באר-שבע
		כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם	בפני:

 

 

 

	אלי פרש		בעניין:
המערער	איתן ברקאי	ע"י ב"כ עוה"ד:
	נ  ג  ד
	המוסד לביטוח לאומי
המשיב	ילנה צ'וקלר	ע"י ב"כ עוה"ד:

 

1.         המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 3.2.04 אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער בגין  תאונת העבודה מיום 10.12.93.

 

2.         המערער, קבלן בניין במקצועו, לקה בלבו ביום 10.12.93 בעת ויכוח, ופגיעה זו הוכרה כתאונת עבודה.

 

ועדה רפואית מדרג ראשון העניקה ביום 29.5.00 למערער 8% נכות בגין התאונה וזאת לאחר שניכתה 17% בגין מצב קודם. ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 3.8.00 אישרה את החלטות הועדה מהדרג הראשון.

 

התובע עתר לבית הדין כנגד החלטה זו ובית הדין החזיר את הדיון בעניינו לועדה. ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 12.7.01 בעקבות פסק הדין, העניקה למערער 15% נכות וזאת לאחר שניכתה 10% בגין מצב קודם.

 

המערער עתר שנית לבית הדין, וזה החזיר את עניינו לדיון בוועדה בהרכב שונה. ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 29.4.02 העניקה למערער 25% נכות, וזאת ללא כל ניכוי בגין מצב קודם. הוועדה התכנסה שנית לאחר התייעצות עם ועדת הרשות והעניקה למערער 38% נכות לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה.

 

3.         ביום 26.6.03 פנה המערער למשיב בבקשה לקביעה מחדש של נכותו לפי סעיף 36. ועדה רפואית שהתכנסה ביום 11.9.03 קבעה כי לא חלה החמרה במצבו. ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 3.2.04 עקב ערעורו של המערער קבעה גם היא כי –

 

"תמונה זו אופיינית למהלך הטבעי של מחלה טרשתית כלילית ללא קשר לאוטם ולכן אין החמרה הקשורה לתאונה"

 

על החלטה זו נסוב הערעור שלפני.

 

 

4.         לטענת המערער, טעתה הוועדה בכך שקבעה כי המערער לא סבל ממחלה כלילית מפושטת בזמן האוטם. יתרה מכך, בזמן האוטם מצב החסימות בעורקי הלב של המערער היה חמור יותר מזה שהיה בזמן בו התכנסה הועדה, וזאת עקב הצינתור אותו עבר המערער בחודש 8.01 ולכן, אם חלה החמרה במצב המערער אין לייחסה למחלה כלילית אלא לאוטם אותו עבר המערער.

 

5.         לטענת המערער, ממצאי הוועדה מלמדים כי לא עיינה כלל בפרוטוקולים של הוועדות הקודמות שעבר המערער ובחומר הרפואי שעמד בפניה, דבר שגרם לה לטעות בקביעותיה העובדתיות, ולהסיק מהן מסקנות שגויות.

 

6.         לטענת המשיב, עוסק הערעור בשאלות רפואיות ובפרשנות רפואית אשר אין בית הדין מוסמך להתערב בהן. כן טוען המשיב, כי ועדה רפואית קודמת מיום 29.4.02 אשר על החלטותיה לא הוגש כל ערעור ולכן מסקנותיה חלוטות, קבעה כי -

 

"כל התקדמות במצבו הלבבי יש לקשור להתקדמות טבעית של המחלה התורשתית המקננת".

 

            לטענת המשיב, רשמה הוועדה כי –

 

"תלונות החולה מתאימות לתסמונת תעוקתית במידה קלה עד בינונית לפי תוצאות הצינטור האחרונה...נמצאה עדות למחלה כלילית מפושטת עם מעורבות שלושת הכלים הכליליים בצורה קשה, יש לציין כי ממצאים אלו לא היו בזמן האוטם ומתאימים להתקדמותה הצפויה של המחלה התרשתית""

 

משכך, לטענת המשיב, תואמות קביעות הוועדה נשוא ערעור זה את קביעות קודמותיה ולא נפלה כל טעות משפטית בעבודתה.

 

 

7.         החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין (דב"ע נז 50 – 1 אורי רשתי נ. המל"ל (לא פורסם)) .

 

במסגרת סמכותו של בית הדין לדון "בשאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם הוועדה  טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה  המחייבת אותה (עבל 10014/98  יצחק הוד נ. המוסד , פד"ע לד 213).

 

            כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (אחוזי הנכות) שנגרם על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים – עובדתיים והמבחנים שהופעלו – אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין  (דב"ע לב/40-0 יוסף דולזר נ' המל"ל פד"ע ד' 429).

8.         הוועדה הרפואית שהתכנסה ביום 29.4.02 קבעה  בממצאיה כי –

 

 

9.         גם קביעתה של הועדה כי בצינתור שביצע פרופ' חסין נמצאה עדות למחלה כלילית קשה של שלושת העורקים הכליליים וכי מצבו של המערער נובע מהתקדמות טבעית של המחלה הטרשתית אינה עולה בקנה אחד עם קביעתה כי –

 

"בצינטור האחרון שבוצע על ידי פרופ' לוטן (ביום 14.3.02 – י.א.ש.) נמצא שההצרויות שטופלו על ידי פרופ' חסין היו פתוחות ברובן"

 

אם כך הוא הדבר, הרי שהוועדה מסכימה כי מצבו כעת מבחינת המחלה הטרשתית טוב מזה שהיה. אם כן לא ברור מנין הקביעה כי ההחמרה במצבו של המערער נובעת מהתקדמות המחלה הטרשתית ולא מהאוטם. משכך, דין הערעור להתקבל.

 

10.        הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לוועדה. הוועדה תבדוק את המערער. הוועדה תעיין בתוצאות הצינתורים אותם עבר המערער, ובפרוטוקולי הוועדות הקודמות. הוועדה תקבע מהו מצבו הנוכחי של המערער והאם חלה החמרה במצבו עקב האוטם אותו עבר ביום 10.12.93, יחסית למצבו כפי שנקבע בוועדה מיום 29.4.02. הוועדה תנמק את החלטתה תוך התייחסות מפורטת למצב שריר הלב ומצב העורקים הכליליים של המערער בשנים מאז האוטם.

 

המשיב ישא בהוצאות המערער בסך של 1,000 ₪.

 

 כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

 

 

                                                                                                                                                                                                       

יעל אנגלברג-שהם שופטת