נזקים תאונות פיצויים

1

א  001743/94		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
14/07/02		כב' השופט אמנון סטרשנוב	בפני:

			בעניין:
התובעת
	נ  ג  ד
	1 . לוין דוד  2 . דולב חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד י' רהט ו – א' ברטוב
הנתבעים

 

 

 

1.         בתאריך 7.8.92 נפגעה התובעת, הגב' דליה קלישבסקי, ילידת 1943, בתאונת דרכים.

            התובעת הובהלה לבית החולים ע"ש "שיבא" בתל-השומר, שם אובחנה פגיעה באיזור הצוואר ובמקומות נוספים בגופה. התובעת טופלה בביה"ח ושוחררה בו ביום לביתה.

            שלושה ימים לאחר מכן שבה התובעת לביה"ח "שיבא" ואובחנה כסובלת מ"צליפת שוט". ביום 28.8.92 פנתה התובעת לביה"ח איכילוב בת"א, ובתום בדיקתה הומלץ על שבעה ימי מנוחה.

 

2.         בעקבות הגשת התביעה לביהמ"ש, נבדקה התובעת ע"י מומחה בתחום הפסיכיאטרי מטעם בית המשפט, ד"ר שמואל קרון, ונקבעה לה נכות רפואית בשיעור 40%.

           

התובעת נבדקה גם ע"י מומחיםה בתחום הנוירולוגיה, פרופ' רפפורט, אשר לא העניק לה כל אחוזי נכות בגין הפגיעה (0%).

 

3.         התובעת ושורה של עדים מטעמה, העידו בביהמ"ש על מצבה הנפשי הקשה של התובעת מאז התאונה ועל ההידרדרות שחלה במצבה כתוצאה מהתאונה.

            כך התלוננה התובעת קשות ומרות על אבדן כושר ריכוז, עייפות כרונית, קשיים בהופעה בפני קהל ובכתיבת נאומים, דכאונות, ועוד כהנה וכהנה (ראה עדותה המפורטת בעמ' 33 לפר' ואילך).

            לטענתה, כתוצאה מהתאונה נפגעו מאוד סיכויי קידומה בעבודתה בהסתדרות, ואף נמנעה ממנה האפשרות להתמודד על מושב בכנסת.

 

4.         עם זאת, עולה מחומר הראיות שבתיק כי התובעת המשיכה בעבודתה המלאה בהסתדרות, היא לא פוטרה מעבודתה (כפי שחששה, לטענתה) ואף משכורתה לא נפגעה כהוא זה – אלא להיפך.

 

            מאז התאונה – שמידת חומרתה  היתה קלה בעיני, וכאשר התובעת אף לא אושפזה בבית חולים כתוצאה ממנה – יצאה התובעת לא פחות משמונה פעמים לסיורים בחו"ל, השתתפה בכנסים ונשאה בהם נאומים.

            עובדה זו עומדת בסתירה לטענותיה של התובעת כי "היום אני לא זוכרת מה אני צריכה להגיד כשאני צריכה לנאום, יש לי פחד קהל" (עמ' 33 לפר').

 

5.         סבורני, כי הממצאים האובייקטיבים שהובאו בתיק זה סותרים את תלונותיה הסובייקטיביות של התובעת בדבר ההדרדרות הקשה במצבה הנפשי והפיכתה לשבר כלי בעקבות התאונה. התרשמתי מהגזמה לא מעטה בתלונותיה של התובעת, שאינן מתיישבות עם תפקודה היום יומי, התקין, יחסית.

 

            כאן המקום לציין, כי לתובעת עבר רפואי לא קל, כאשר, בין היתר, בשנת 1972 נקבעו לה 47% נכות במל"ל ובשנת 1990 עברה תאונת דרכים נוספת  (ראה המסמכים הרפואיים שבתיק וסיכומי ב"כ הנתבעים בעמ' 6-7).

 

6.         בהסתמך על חומר הראיות והעדויות בתיק זה, התרשמתי שהתובעת נפגעה בצורה קלה למדי בתאונה הנדונה, ואף השלכות הפגיעהבפגיעה אינן נראות רציניות יתר על המידה – במיוחד נוכח העובדה שהיא הממשיכה לתפקד לתפקד בעבודתה באופן רצוף ומלא ואף לא נפגעה בשכרה.

 

            משכך הם פני הדברים, סבורני כי זה המקרה הראוי לחישוב גלובלי של הפסד ההשתכרות, להבדיל מדרך החישוב הקונבציונלי הקונבנציונלי המבוססת על הנכות התפקודית.

            לאבחנה בין שתי דרכי החישוב הללו והיתרונות והחסרונות הגלומים בכל אחת מהן – ראה דברי השופט ת' אור בע"א 722/86 יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג (3) 875. לדעת השופט אור:

 

”כפי שהוזכר כבר, אין פסול, בדרך כלל בקביעת פיצוי בפריט של הפסד השתכרות בעתיד בדרך אמדן גלובלי” (שם, בעמ' 879).

 

נראה כי חישוב הפסד ההשתכרות בדרך של חישוב חישוב גלובלי ראוי להיעשות באותם מקרים, בין היתר,: "... כשחזר הניזוק לעבודתו הקודמת, ולא נגרם לו בינתיים כל הפסד חודשי, אך צפוי שייגרם לו הפסד כזה בעתיד, כשייפלט ממקום עבודתו, או כשיתור אחרי מקום עבודה חדש" כאמור בפס"ד יונס (שם, בעמ' 878).

            על אחת כמה וכמה אמורים במקרה שבפנינו, כאשר חלפו כבר 10 שנים מאז התאונה והתובעת ממשיכה בעבודתה בהסתדרות, משכורתה לא פחתה ואף אימת הפיטורין אינה תלויה מעל צווארה.

 

7.         כאן המקום להעיר, כי נוכח המשך תיפקודה התקין,  יחסית, של התובעת בעבודתה במסגרת ההסתדרות, איני סבור כי הנכות הרפואית של 40% שנקבעה לה ע"י ד"ר קרון משקפת את הפגיעה הפונקציונאלית בכושר עבודתה והשתכרותה.

            גם אם הייתי מגיע למסקנה כי יש מקום לחישוב קונבנציונלי של הפסד ההשתכרות של התובעת לעתיד, לא הייתי פוסק לה מעבר ל- 20% נכות תפקודית ואובדן השתכרות בשיעור זה, כתוצאה מכך.

8.         לעבר – אין חולק, כי התובעת קיבלה את מלוא שכרה בתקופה זו, ואף בא-כוחה, עו"ד ש' גלס, אינה טוענת אחרת. אלא שלטענתה: "מגיע לתובעת החזר על ימי מחלה שניוצלו ושאלמלא התאונה יכלה לנצלם למטרות אחרות" (סעיף ה1 בעמ' 10 לסיכומים).

 

            ב"כ הנתבעים, עו"ד י' רהט, טוען בסיכומיו כי כיאין לפסוק כל פיצוי בגין אבדן ימי מחלה, באשר ראש נזק זה לא הוכח כלל. וכבר נפסק בת"א (באר-שבע) 295/87 יוספי ברוך נ' הסנה ואח', תקדין-מחוזי, כרך 92(3) תשנ"ב-1992, בעמ' 934 כי: "בהעדר ראיות בדבר הפסד כספי שנגרם לתובע בשל ניצול ימי מחלה... אין לפסוק לתובע כל פיצוי בגין ניצול ימי מחלה בתקופת העדרותו מהעבודה לאחר התאונה".

 

            נראית לי עמדת ב"כ הנתבעים על פני זו של ב"כ התובעת, והנני סובר כי לא הוכח במקרה דנן כל נזק כספי שנגרם לתובעת בשל ניצול ימי מחלה.

            לפיכך, אין לפסוק לתובעת כל פיצוי בגין אבדן השתכרות לעבר.

 

לעתיד – מהטעמים המפורטים בסעיף 6 דלעיל, זכאית ההתובעת זכאית לפיצוי גלובלי בגין אבדן השתכרות לעתיד בסך 150,000 ₪.

 

9.         על-פי נכות רפואית בשיעור 40% ולאור הקבוע בתקנות, זכאית התובעת לפיצוי בסך 65,552 ₪ בגין ראש נזק זה.

 

10.        לטענת התובעת, היא נזקקה בעבר – וככל הנראה גם תזקק בעתיד – לעזרה צמודה נוכח מצבה. לשם כך היא אף שכרה את שירותיה של חברתה הטובה, העדה רינה גלמור, אשר תמכה בה וסייעה לה בעבודות הבית השונות במשך תקופה ארוכה.

            בגין עזרתה של הגב' גלמור שילמה לה התובעת סגך "2,000 ומשהו ₪ ש"ח לערך" לחודש (עמ' 35 לפר'), במשך כשבעה חודשים בהם היא גרה אצלה.

            גב' גלמור העידה בביהמ"ש כדלהלן:

 

11.        נוכח מצבה של התובעת, לא שוכנעתי כי היא נזקקה בעבר – או תיזקק בעתיד – לעזרה צמודה בהיקף כה נרחב.

            גם העובדה שהמדובר ביחסי חברות וידידותעמוקים בין התובעת לבין הגב' גלמורו, מעוררת את האפשרות שחלק מהעזרה והסיוע נעשו על רקע חברי, גרידא ולא בתמורה לתשלום כלשהו. אגב, לא הוצגו בפני בית המשפט קבלות כלשהן לגבי התשלומים לגב' גלמור.       

            איני סבור גם שהתובעת תזקק לעזרה בעבודות הבית בהיקף כה גדול, כמפורט בסעיף 5 סיפא לסיכומים (עמ' 13), שכן יש להניח כי ממילא נזקקת התובעת לעוזרת בית, בהיותה אשה עובדת מחוץ לבית.

 

            סוף דבר, הנני הנני פוסק לתובעת פיצויים בגין עזרת צד ג' – הן בלעבר והן בלעתיד – בשיעור 50,000 ₪.

12.        לטענת התובעת, עקב התאונה נזקקה היא בעבר ואף תזקק בעתיד לטיפולים רפואיים שונים, מעבר לסל הבריאות הקיים.

            התובעת טופלה בעבר ע"י ד"ר קושניר, וע"י גב' שרלוט קיוס, וכן נסעה פעמים רבות לים המלח לצורך טיפולים שונים.

           

יצויין, כי לא הוצגו קבלות בגין מרבית הטיפולים הנטעמנים לגבי העבר, אולם ד"ר קושניר וגב' קיוס העידו בביהמ"ש ואישרו כי טיפלו בתובעת.

 

            ב"כ התובעת, עו"ד גלס, מבקשת לפסוק לתובעת בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר סך של 172,281 ₪ ובעתיד סך 100,000 ₪.

 

13.        הסכומים הנתבעים בראש נזק זה נראים לי מוגזמים ומופרזים למדי.

            ראשית, לא שוכנעתי כי התובעת אכן נזקקה לכל הטיפולים הללו וכי על הנתבעים לשאת בהםעלותם..

            שנית, לא הוכח בפני די הצורך כי הטיפולים הרפואיים הללו קשורים בהכרח בתאונה הנדונה הנדונה ויתכן מאוד שהם קשורים למצבה הרפואי של התובעת, דרך כלל, גם בעקבות האירועים שקדמו שקדמו לתאונה ושבגינם הוכרה התובעת כנכה בשיעור של 47%.

 

            אשר על כן הנני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה – לעבר ולעתיד – כדלהלן:

 

            בגין טיפולים והוצאות רפואיות                           50,000 ₪

            בגין נסיעות                                                       10,000  ₪

 

15.        הנני מחייב את הנתבעים, ביחד וכל-אחד לחוד, בתשלום פיצויים לתובעת בגין ראשי הנזק כדלהלן:

 

150,000     ₪	אבדן השתכרות לעתיד
65,552       ₪	כאב וסבל
50,000       ₪	עזרת צד ג'
50,000       ₪	טיפולים והוצאות רפואיות
10,000       ₪	נסיעות
325,552    ₪	בסה"כ

 

16.        הנתבעים ישאו בהוצאות המשפט וכן ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 13%, בצירוף מע"מ כחוק.

 

אמנון סטרשנוב, שופט