נזקי גוף עורכי דין תאונת דרכים

1

   

בתי המשפט

א  039474/03		בית משפט השלום תל אביב-יפו
16/08/2006	תאריך:	שופט: ס.נ. שריר מיכל	בפני:

 

 

 

	1. 2.		בעניין:
התובעים
	נ  ג  ד
	איילון- חברה לביטוח בע"מ
הנתבעת

 

1.       התובעים נפגעו בתאונת דרכים ביום 9.8.01.

          תביעת התובעת 1 נסתיימה ביום 28.10.04 בפסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה.

 

אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, שנגרם לתובע 2 (להלן: "התובע"), לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

 

2.       הפגיעה

 

          א.       התובע יליד 23.9.39, נפגע בראשו, גבו  וגפיו ללא איבוד הכרה.

 

          ב.       התובע אושפז עד יום 18.8.01 ושוחרר עם המלצות לפיזיותרפיה, המשך מעקב רופא
וחודש מנוחה.

 

          ג.        כ- 5 שבועות לאחר התאונה עבר התובע אירוע מוחי בגינו נותרה לו נכות בשיעור 65% כקביעת ועדה של המוסד לבטוח לאומי במסגרת נכות כללית.

 

          ד.       מאחר והנכות הנ"ל אינה מחייבת עפ"י סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד מונה פרופ' ירניצקי כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הנוירולוגיה.

 

          ה.       פרופ' ירניצקי בחן את הגורמים האפשריים לאירוע המוחי לצורך בחינת הקשר בין חבלת הראש והאירוע המוחי והיה בדעה כי "אין קשר בין התאונה לבין האירוע המוחי, גורמי הסיכון של יתר לחץ דם ויתר שומני דם הם ככל הנראה "השחקנים" המרכזיים בגרימת האירוע המוחי.

                    התלונה של סחרחורת, שמלווה את מר צור מאז התאונה, ולאורך זמן גם לאחר האירוע המוחי, נובעת, ככל הנראה מהתאונה. נזק במקום בו קרה האירוע המוחי אינו מעכב את המסלולים העצביים האחראים על שווי המשקל, ועל כן לא סביר לקשור אותה לאירוע המוחי. לאור תיעוד  קונסטיטנטי וממושך של הסחרחורת, אני קובע נכות נוירולוגית בשיעור 5% לפי סעיף 29 (11) מותאם ל- 34 א-ב לתקנות המל"ל הנכות לצמיתות".

 

          ו.        פרופ' ירניצקי השיב לשאלת הבהרה כי הנכות הנוירולוגית בשיעור 5% שקבע קשורה לתאונה ולא לאירוע המוחי.

 

          ז.       פרופ' ירניצקי לא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת.

 

3.       נזקים

 

          א.       כאב וסבל

"מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה נכות בשיעור 5% בלבד – מ.ש.). אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו.

סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של העניין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).

תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום"  (ע"א 284/88  גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842).

 

בעניינו כשהתובע אומנם אושפז, אך לא נגרם לו שבר, הוא לא נזקק לטיפולים חודרניים, היה באי כושר רק חודשיים ועיקר סבלו כתוצאה מהארוע המוחי אין הצדקה למכסימום הפיצוי עפ"י תקנה 2 (ב) לתקנות המל"ל ופצוי עפ"י 5% נכות ו- 10 ימי אשפוז בסך 9,908 ₪ נראה לי כפיצוי הולם.

      

          ב.       הפסדי השתכרות

                    1)      עובר לתאונה היה התובע עצמאי בתחום הדפוס.

                             הצדדים חלוקים לגבי בסיס השכר. בעוד שהתובע מבקש לראות בהשתכרותו בשנת התאונה בה עבד 7 חודשים ו- 9 ימים עד התאונה את בסיס השכר, מבקשת הנתבעת להתחשב בשנות המס הקודמות.

                             לא זו בלבד, ש- 7 חודשים הם אינדיקציה מספקת לכושר השתכרות, דו"חות השומה מראים עליה שיטתית בהכנסה משנת 1999 ועל כן העליה בהכנסה גם בשנת התאונה טבעית למהלך עסקיו של התובע וראויה לשמש כבסיס השכר לצורך חישוב הפסדיו.

                    2)      לתובע נקבעה אומנם תקופת אי כושר של חודשיים, אך לאחר 5 שבועות נגרם לו אירוע מוחי שאינו קשור בתאונה, אך מנע ממנו לשוב לעבודה ועל כן זכאי התובע להפסדי שכר רק בתקופה שעד לאירוע המוחי.

                    3)      בשנת התאונה הייתה הכנסת התובע 228,388 ₪. עד לתאונה עבד 7 חודשים
ו- 9 ימים ועל כן בסיס השכר עולה על שלוש השכר הממוצע במשק ועל כן הדין עם ב"כ התובע המבקש לחשב הפסדי השכר על בסיס הכנסה חודשית של 16,000 ₪ נטו ולפסוק לו 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק סה"כ 27,108  ₪.

                    4)      מאידך, התובע סגר את עסקו לאחר האירוע המוחי ואין ספק כי הנכות בגין התאונה בשיעור 5% בטלה בשישים מול נכותו הכוללת של התובע בשיעור 65%. משנמנע מהתובע להמשיך ולעבוד מגורמים שאינם קשורים בתאונה, לא תגרום הנכות להפסדי השתכרות בעתיד.

 

          ג.        הוצאות

                    1)      כדין טוען ב"כ הנתבעים כי נזק מיוחד יש להוכיח.

אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי:

על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי" (הדגשה שלי - מ.ש.).

(ציטוט מע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה
(2) 800, 809 בע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פ"ד מ"ה (2) 10-11).

                    2)      התובע לא המציא ולו בדל ראיה על הוצאה כלשהיא ועל כן אינו זכאי לפיצוי בראש נזק זה.

                    3)      לא הוכח צורך בטיפולים רפואיים בעתיד וממילא לא יגרמו לתובע הוצאות גם בעתיד.

                    4)      למותר לציין כאמור בע"א 6881/95, 5557 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נ"א(2) 724, 752:

 

אין לתובע עילה לתבוע בגין טיפול רפואי אותו יקבל מהקופה חינם, עפ"י חוק בריאות ממלכתי. כאמור בע"א 2675/92, 2596 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' כהן ואח' (טרם פורסם, תקדין עליון כרך 95 (1) תשנ"ה/תשנ"ו - 1995 עמ' 576, 581):

"אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 30/89 שבו ואח' נ' אילוז פ"ד מ"ו (2) 456, 462).

 

          ד.       עזרת צד ג'

                    1)      התובע לא היה במצב סיעודי בעקבות פגיעתו בתאונה הנדונה ועל כן גם נזקק לעזרת בני משפחה, לא חרגה זו מהמקובל ביחסי משפחה ועל כן אינה ברת פיצוי כאמור בע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד ל"ד(3) 580, 588:

                             "לא היה מקום לפסוק פיצוי לאביו של המערער כמיטיב, בקשר לטיפול בבנו בעת מחלתו בעקבות התאונה, משלא השתכנע בית המשפט כי הדבר היה מעבר לדאגת אב לבנו וכי נגרם בגין נזק ספציפי".

                    2)      נכות של 5% בכלל והמצטרפת לנכות בשיעור 60% בגין אירוע מוחי אינה מצדיקה עזרת צד ג' בעתיד.

 

          ה.       ניכוי תקבולי המל"ל

                    1)      התובע הוכר, כאמור, כנכה עפ"י פרק הנכות הכללית בחוק הבטוח הלאומי והנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית, לפיה מסתכמות קצבאות הנכות הכללית שקיבל ויקבל התובע בסך 89,953 ₪.         

                             לטענת הנתבעת נלקחה בחשבון, במסגרת הליקויים מהם סובל התובע, גם תלונתו בגין התאונה בשל סחרחורת בגינה נקבעה לו ע"י פרופ' ירניצקי נכות בשיעור 5% ועל כן יש לנכות מסכום הפיצוי את החלק היחסי מקצבאות הנכות בגינו הינה צפויה לתביעת שיבוב מטעם המל"ל.

                    2)      תגובתו של ב"כ התובע אינה מעלה ואינה מורידה כיוון שממילא הנתבעת בהגינותה לא בקשה לנכות מלוא התקבולים ואף לא יכלה לעשות כן, מאחר ומרביתם משולמים בגין האירוע המוחי שנקבע שאינו קשור בתאונה הנדונה ועל כן יש לנכות מסכום הפיצוי 6,766 ₪ בלבד.                       

 

4.      לאור כל האמור לעיל הנני מחייבת הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:

         א.       כאב וסבל                                         --.9,908            ₪

         ב.        הפסד השתכרות בעבר                       --.27,108            ₪

                    סה"כ                                               --37,016            ₪

                    בניכוי תקבולי המל"ל                        --6,766             ₪

                    סה"כ                                               --30,250           ₪

 

                   בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

 

5.      הגזברות תגבה אגרה על פי תקנה 6(ב)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987.

 

6.      מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מהחלטתי ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.

 

                                                                                               

מיכל שריר, שופטת סגן נשיא

 

 

 

קלדנית: מרי לודריק