סוגיית הגדרת תאונת דרכים בגין פגיעת מטען משאית ברוכב אופניים

דרגו את המאמר

רוכב אופניים נפגע בזמן רכיבה ממטען שנפל ממשאית בעת פריקה - האם מדובר בתאונת דרכים?

מאז חקיקתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, בשנת 1975, בוטלה שאלת האשמה בתאונות הדרכים בכל הנוגע לפגיעות גוף. כלומר, אין זה משנה מי התרשל במצב של תאונת דרכים, האדם הפוגע הוא הנושא באחריות לנזק שנגרם לגופו של הנפגע.

מובן שבמקביל למשטר זה קיים גם משטר ביטוח החובה שמכסה את הנזקים בהם נושא הפוגע. חקיקת החוק יצרה שאלות חדשות שהעיקרית שבהן הינה, איזה אירוע נחשב תאונת דרכים? מי שנפגע בגופו מעוניין תמיד לטעון כי מדובר בתאונת דרכים, שכן במידה והדבר יתקבל, הוא יזכה לפיצוי מחברת הביטוח של הפוגע, בין אם זה אשם בפגיעתו ובין אם לאו. דוגמה לדיון מסוג זה ניתן לראות על פי פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה.

הנתבעים במקרה זה היו נהג משאית וחברת הביטוח שלו. סיפור המקרה התרחש ביום 30.5.2002, כאשר הנתבע החנה את משאיתו ברחוב שוקן בתל אביב, על מנת להעמיס את המשאית בסחורה. במהלך פינוי ארגז המשאית, הנתבע הניח משטח עץ על הדופן השמאלית של המשאית.

כאשר נהג המשאית היה בצידה הימני, התובע הגיע רכוב על אופניו ועבר מצידה השמאלי של המשאית שם היה מונח המשטח. במהלך נסיעתו של התובע, משטח העץ נפל עליו. התובע תבע את הנתבע וחברת הביטוח על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, והשאלה העיקרית שהתעוררה הינה, האם האירוע שהתרחש נחשב תאונת דרכים או לא?

הגדרת תאונת הדרכים

תאונת דרכים הינה תאונה שהתרחשה "עקב שימוש ברכב מנועי". המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים. שימוש ברכב מנועי הינו: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו..... או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה... ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד".

פסיקת בית המשפט

כפי שרואים מההגדרה, טעינה ופריקה מרכב עומד אינם נחשבים שימוש ברכב מנועי, ולכן תאונה שהתרחשה בעקבות טעינה או פריקה אינה תאונת דרכים. בית המשפט קובע כי המשאית חנתה על המדרכה, על מנת להעמיסה בסחורה ומנוע המשאית היה כבוי. הנחת משטח העץ נעשתה כחלק מפעולת הפריקה. זוהי פעולה משלימה לפעולת הטעינה ולכן אין לראות באירוע שהתרחש, כחלק מהגדרת השימוש ברכב מנועי, על פי החוק.

התובע העלה את הטענה כי מדובר בהינתקות של מטען, ולכן הדבר כן מהווה שימוש. ואכן כפי שרואים בהגדרת השימוש, התנתקות או נפילה של חלק מרכב עומד או חונה כן נחשבת תאונת דרכים. לכאורה יש לנו כאן סתירה בין חלק ההגדרה שאומר שהתנתקות מרכב עומד כן מהווה שימוש, לבין חלק מההגדרה שאומר שפריקה אינה מהווה שימוש. בית המשפט מציין כי התחרות הזאת בין שני חלקי ההגדרה, נדונה בפסיקה מספר רב של פעמים.

הפסיקה של בית המשפט העליון הייתה עקבית במהלך השנים וקבעה כי בתחרות זו, החזקה כי פריקה מרכב אינו מהווה שימוש גוברת על החזקה שאומרת שהינתקות מרכב עומד כן מהווה שימוש. הנימוק לכך הינו שרכב עומד אינו מהווה סיכון תחבורתי, ולכן לא נראה שהמחוקק רצה להכליל תאונות מסוג זה, שנגרמו במהלך הטעינה והפריקה, בסוג התאונות המזכות בפיצויים על פי החוק לפיצוי נפגעי תאונות הדרכים.

לסיכום, לפעמים מתרחשים אירועים שלגביהם לא ברור, מבחינתו של החוק לפיצוי נפגעי תאונות הדרכים, האם הם מהווים תאונות דרכים או לא. ההגדרה של השימוש ברכב, בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, היא מבלבלת ולא ברורה, ולכן לא תמיד ברור האם אירוע מסוים מהווה תאונת דרכים או לא. במקרה זה, בית המשפט פסק כי לתובע אין עילה לתבוע את הנתבעים על פי החוק לפיצוי נפגעי תאונות הדרכים.