תאונת דרכים עם רישיון נהיגה זר - האם פיצויים מכוח חוק הפלת``ד?

דרגו את המאמר

מחלוקת בנוגע לחבות לתשלום פיצויים בגין רישיון נהיגה זר

בית המשפט המחוזי דן בפסק דין זה בערעור שהוגש לפניו על פסק דין של בית משפט השלום. נושא התביעה היה פיצויים בגין תאונת דרכים. בערכאה הראשונה, תבעה התובעת פיצויים בגין תאונה שאירעה לה, מחברת הביטוח שביטחה את רכבה בביטוח חובה. בית המשפט קמא דחה את התביעה ופטר את חברת הביטוח מתשלום. מכאן, הערעור לבית המשפט המחוזי. בסופו של יום, ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור, והפך את החלטתו של בית משפט השלום.

עובדות המקרה

משפחתה של הנהגת מתגוררת בארה"ב. הנהגת עצמה בילתה חלק מחייה שם וחלק מחייה בישראל. היא ביקשה ממשרד הרישוי להמיר את רישיון הנהיגה האמריקני שלה בישראלי. בקשתה התקבלה, אך לפני כן היה עליה לעבור מבחן שליטה. לטענתה, נאמר לה בעל פה במשרד הרישוי, כי היא יכולה להמשיך לנהוג עם רישיון הנהיגה האמריקני במשך שלושה חודשים מיום הגעתה לארץ. תאונת הדרכים אירעה בתוך שלושה חודשים אלו. חברת הביטוח שביטחה את רכבה סירבה לשלם את הכיסוי הביטוחי, וזאת בטענה שלא היה לאישה רישיון בר תוקף, כפי שדרשה הפוליסה.

בערכאה הראשונה, בית משפט השלום סירב לצרף את משרד הרישוי כנתבע נוסף. הנימוק היה שהדבר יכביד על הדיון. ביהמ"ש השלום קבע כי אם ייקבע שלא היה לנהגת רישיון בר תוקף, היא תוכל לתבוע בנפרד את משרד הרישוי על ההטעיה שהטעה אותה.

בית משפט קמא פסק שלתובעת לא היה רישיון בר תוקף. הוא קבע שמרכז חייה היה בישראל, ולכן היא לא הייתה יכולה לנהוג בארץ על סמך הרישיון האמריקני. כמו כן, נקבע כי התובעת במקרה דנן לא הייתה עולה חדשה. דהיינו, לא חלה עליה התקנה המאפשרת לעולה חדש לנהוג במשך שלושת החודשים הראשונים ללא רישיון. ביהמ"ש השלום דחה גם את טענתה של האישה בדבר הפטור שהעניק לה משרד הרישוי למשך שלושה חודשים.

נקבע כי הנהגת לא הציגה אישור בכתב של משרד הרישוי. כמו כן, נקבע כי מדרישת המשרד על ביצוע מבחן שליטה, ניתן היה ללמוד כי לא ניתן לה אישור כזה. אם הוטעתה, נקבע, היא יכולה לתבוע את משרד הרישוי על ההטעיה. מאחר ולא היה לנהגת רישיון בר תוקף, חברת הביטוח לא נושאת באחריות על נזקיה.

הטענות בערעור

בערעור, האישה דרשה לצרף את המדינה כנתבעת ולאחד את שתי התביעות (על מנת שלא יהיו שני פסקי דין סותרים בפרשה זו). היא ערערה גם על החלטת ביהמ"ש קמא לפיה מרכז חייה היה בישראל. לטענתה, את ההגדרה של תושב חו"ל שבתקנות התעבורה – "מי שנעדר מן הארץ למשך שנה אחת לפחות" – היה על בית המשפט לפרש באופן רחב ולא מצומצם. לכן, נטען, אע"פ שהיא לא נעדרה מהארץ לשנה שלמה רצופה, היא נחשבה לתושבת חו"ל, מאחר שנעדרה למשך תקופות קצרות, שביחד לא עלו כדי שנה שלמה.

כמו כן, היא טענה, ההנחיה שניתנה לה בעל פה ע"י משרד הרישוי הייתה תקפה, וזאת מאחר והייתה זו ההנחיה המקובלת בזמנו במשרד. לסיום, טענה המערערת, דרישת משרד הרישוי להמיר את רישיון הנהיגה האמריקני לישראלי, לא פסלה את הרישיון האמריקני. לכן, בכל מקרה, היא נחשבה כמי שהיה לה רישיון בר תוקף, וחברת הביטוח חבה כלפיה.

הדיון המשפטי

השופטים ציינו כי אכן היה ראוי לצרף את משרד הרישוי כנתבע בפסק הדין, אך מאחר וכבר התנהל הליך נפרד של התובעת כנגד משרד הרישוי, לא היה טעם באיחוד התיקים. נקבע כי אין מקום לחשש של המערערת שהיא תצא קרחת מכאן ומכאן. התביעה כנגד הביטוח הוגשה מכוח חוק הפלת"ד, והתביעה כנגד משרד הרישוי היא נזיקית. דהיינו, בית המשפט העליון קבע כי אם המערערת תזכה בערעור, תתייתר התביעה השנייה, ואם הערעור יידחה, תביעת הנזיקין כנגד משרד הרישוי עדיין תוכל להתקבל.

תכליתו של חוק הפלת"ד היא סוציאלית. הסעיף ששולל פיצויים ממי שנהג ללא רישיון הוא סעיף עונשי. לסעיף זה מופיע חריג – מי שסיבת העדר הרישיון שלו הייתה רק בעקבות רשלנות או תקלה טכנית. בפסיקה נקבע, בדרך של פרשנות תכליתית, שרק מי שחוסר הרישיון שלו נובע מכושרו לנהוג, לא יזכה בפיצויים.

במקרה שלנו, נקבע כי היה קיים "קושי רב לא להעניק פיצוי למערערת". בפסק הדין נקבע כי מדובר באישה אשר רכשה כחוק את כישורי הנהיגה שלה, ואשר היה לה רישיון אמריקני כדין. כמו כן, הודגש כי שיקולי הרתעה וענישה לא שייכים כלל במקרה כמו שלה (במיוחד לאור העובדה כי היא פנתה למשרד הרישוי על מנת להסדיר רישיון ישראלי). בית המשפט העליון עמד על כך שהמערערת "פעלה כפי שמצופה מאדם סביר לפעול במקרה כזה. על אף ששיקולים של חקיקה הרמונית דורשים שהמונח רישיון נהיגה יהיה אחיד בכל החוקים השונים, במקרה גבולי כזה, הצדק מחייב להרחיב את ההגדרה".

השופטים אף דחו את קביעת ביהמ"ש קמא, שאמר שלא הייתה הוכחה שמשרד הרישוי העניק למערערת פטור בעל פה לתקופה של שלושה חודשים. השופטים טענו כי על פי עדויות פקידות משרד הרישוי, ההנחיה הייתה לאפשר תקופה של שלושה חודשים לצורך ביצוע מבחן השליטה, תקופה שבה ניתן לנהוג בעזרת הרישיון הזר. השופטים קבעו כי הנחייה זו סבירה בהחלט. בתקנה המאפשרת למשרד הרישוי לתת ארכת זמן למי שמבקש להמיר את רישיונו, לא מוזכרת דרישת כתב. לכן, גם אישור בעל פה ממשרד הרישוי הינו בר תוקף.

לסיכום,

נקבע כי משרד הרישוי פטר את המערערת מרישיון ישראלי למשך שלושה חודשים ולאחרונה היה רישיון בר תוקף ביום התאונה. אי לכך, נפסק כי היא זכאית לפיצויים מכוח חוק הפלת"ד. בהערת שוליים, ציינו השופטים, החלטת בית משפט השלום בנוגע למקום מגוריה העיקרי של המערערת הייתה נכונה. המערערת לא ענתה על ההגדרה "מקום מושבה הקבוע בחוץ לארץ". ההכרעה - "הערעור התקבל. הדיון יוחזר לבית משפט השלום, לצורך קביעת גובה הפיצויים. בנוסף, תשלם חברת הביטוח למערערת הוצאות משפט בסך של 25,000 שקלים", נקבע בפסק הדין.