האם הסדר טיעון בהליך פלילי ישמש כראיה בתביעה אזרחית נגררת לפלילים?

דרגו את המאמר

תביעה אזרחית בעקבות מוות של עובד והתבססות על הליך פלילי שנגמר בהסדר טיעון

פעמים רבות, תביעות אזרחיות מוגשות כנגד נתבעים אשר התנהל כנגדם גם הליך פלילי בסוגייה זו. לדוגמא, אדם אשר הורשע בגרימת מוות ברשלנות נתבע על ידי בני משפחתו של המנוח בתביעה אזרחית. תביעה אזרחית יכולה להיות תביעה "נגררת לפלילים". דהיינו, הממצאים והעובדות בפסק הדין הפלילי משמשים את התובעים/הנתבעים בהליך האזרחי. האם גם הליך פלילי שנגמר בהסדר טיעון יכול לשמש כראיה קבילה? סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט במקרה דנן.

      קראו עוד בתחום:

• האם יוגשו כתבי אישום בגין גרימת מוות ברשלנות כנגד מעורבים באסון הכרמל?
• משפחת קטינה פלשתינאית תקבל פיצויים בגין מותה בשל פגיעת כדור גומי
• בעל עסק הורשע בגרימת מוות ברשלנות - תביעה נזיקית של בני המשפחה

התובעים בפסק הדין שלפנינו הינם בני משפחתו ועזבונו של אדם שנפטר. המנוח בנה סככה בשטחם החקלאי של הנתבעים, אב ובנו. הוא נפל מגובה רב, נפצע ואושפז, ולאחר מכן מת מפצעיו. הנתבעים הורשעו בעסקת טיעון בגרימת מוות ברשלנות, ונגזרו עליהם עונשי מאסר וקנס. בפסק דין אזרחי זה,התובעים ביקשו להשית על הנתבעים אחריות נזיקית ולשלם פיצויים.

התובעים טענו כי מאחר והמנוח היה עובד קבוע במשק החקלאי שלהם, ושכרו כלל אף מזון ומגורים במקום, הם חבים כלפיו ברשלנות. לטענתם, האב ובנו הפרו את אמצעי הזהירות בכך שהעלו עובד לא מיומן לבנות את הסככה, ובכך שלא ביצעו פעולות אשר היו יכולות להקטין את הסיכון שבפעולה זו. כמו כן, נטען כי הרשלנות באה לידי ביטוי בעובדה שלא היה במקום האירוע מנהל עבודה. לחילופין, התובעים ביקשו לראות את האב ובנו כאחראים בתשלום פיצויים מכוח הפרת חובה חקוקה. לטענתם, האב ובנו הפרו את הוראות פקודת הבטיחות בעבודה בכך שלא התקינו אמצעי זהירות כנדרש.

הנתבעים טענו כי המנוח לא היה עובד קבוע של המשק. לדבריהם, הוא הגיע למשק בעקבות בקשתו לגור שם עקב מצבו הכלכלי הקשה. לטענתם, לעיתים המנוח היה עובד בעבודות המשק השונות, ולעיתים לא. האב ובנו הוסיפו כי הם לא ביקשו מהמנוח לבנות את הסככה והוא עשה זאת יוזמתו. הם טענו אף כי ייתכן והייתה זו התאבדות.

לטענתם, הם הסכימו לעסקת הטיעון שהאשימה אותם בגרם מוות ברשלנות, רק מפני גילו המבוגר של הנתבע הראשון, האב. הם חששו שעינוי הדין יעלה לו בחייו. האב ובנו טענו למעשה כי לא היה ניתן להתבסס על כתב האישום נגדם כראייה לרשלנות במשפט אזרחי. "אין לומר שהעובדות והטענות של התובעים כבר הוכחו בבית משפט ולכן מוחזקות כנכונות", נטען בכתב ההגנה.

הדיון המשפטי

השאלה המשפטית המרכזית בה עסק פסק הדין הייתה האם עובדות כתב האישום בו הודו הנתבעים היו יכולות להוכיח את אחריותם ברשלנות. סעיף 42א' לפקודת הראיות קובע כי ממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, יכולים להוות ראיה במשפט אזרחי. "פסק הדין הפלילי שניתן כנגד הנתבעים הינו חלוט. יש לברר אפוא מהם הממצאים מתוך פסק הדין, שיהיו קבילים כראייה בסוגיה האזרחית שלפנינו", כתבו השופטים בתחילת פסיקתם.

השופטת כתבה כי מאחר והמשפט הפלילי התנהל בדרך של הודאה בכתב האישום, בעקבות עסקת הטיעון, אזי כתב האישום נחשב כעובדה מוכחת, ולא רק כחומר הבהרה. נקבע כי כל העובדות אשר הופיעו בכתב האישום, ובהן הודו הנתבעים, היו כראיות קבילות בהליך האזרחי. לאור קביעה זו, השופטת קבעה כי הנתבעים היו המעבידים של המנוח, וכי נהגו ברשלנות בכך שלא נקטו את אמצעי הזהירות הנדרשים.

השופטת עברה לדון בגובה הנזק ובהיקפו

1. הוצאות שהוציאו התובעים בזמן אשפוז המנוח – התובעים טענו למספר הוצאות שהיה עליהם להוציא בזמן האשפוז, כגון נסיעות, שהות בבית החולים וכרטיס טיסה לאחיו של המנוח שהגיע מחו"ל. לא כל הדרישות הוכחו כנדרש. השופטת פסקה בגין ראש נזק זה, סכום של 12,000 שקלים.
2. תביעת תלויים – הנתבעים טענו כי האישה ושתי הבנות הקטינות של המנוח היו תלויות בו כלכלית. השופטת דחתה קביעה זו. מעדותן במשפט הפלילי שהתנהל בפרשה, ניתן ללמוד שהמנוח לא פרנס את משפחתו, שהייתה באותו זמן בחו"ל. הכסף היחיד שהעביר למשפחתו הוא סל הקליטה שקיבל עם עלייתו לארץ, אך אין זה סכום קבוע, והוא אינו יוצר תלות כלכלית.
3. אובדן שירותי בעל – גם ראש נזק זה נדחה מאותה הסיבה. המנוח היה בארץ בשנים שלפני האירוע, בעוד משפחתו הייתה בחו"ל.
4. תביעות העיזבון – הפסד ההשתכרות של המנוח במשך חודשי האשפוז עמד על סך של 10,000 שקלים. הוצאות הקבורה חושבו בדרך של אומדנא, שכן לא הובאו ראיות לגביהן, ונקבעו על סך של 6,500 שקלים.
5. כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים – השופטת הביאה את הגישה הרווחת בפסיקה, הטוענת שיש לפסוק סכום משמעותי בגין ראש נזק זה, על אף הקושי לכמת את ערך החיים. לאחר שקלול גילו של המנוח, נסיבות הפטירה וגורמים נוספים, קבעה השופטת פיצוי על סך של 180,000 שקלים.

ההכרעה

נקבע כי הנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי בסך של 208,500. כמו כן, נקבע כי הם יישאו בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד התובעים. הסכום שנקבע לטובת העיזבון יחולק על פי צו הירושה.