פסק דין לא מנומק עפ``י סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

דרגו את המאמר

פסק דין אשר דרך הפשרה לפי סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מאפשר לביהמ"ש לתת פסק דין בדרך של פשרה, אם הסכימו לכך שני הצדדים. בפסק דין זה, בית משפט השלום נתן פסק דין לא מנומק, על דרך הפשרה. מדובר בתובעת אשר נפגעה בתאונת דרכים. הנתבעים במקרה דנן היו הנהגת הפוגעת וחברת הביטוח שלה. השופטת חייבה את הנתבעים לפצות את התובעת, ביחד ולחוד, בסכומים הבאים:

1. נזק שאינו ממוני- 15,000 שקלים.
2. הוצאות נסיעה וניידות – 2,500 שקלים.
3. פגיעה בכושר ההשתכרות – 6,000 שקלים.
4. פיצוי בגין הזדקקותה של הנתבעת לעזרת הזולת בעבר – 2,000 שקלים.

השופטת קבעה גם כי הנתבעים יישאו בהוצאות אגרת בית המשפט ששילמה התובעת, וכן בשכר טרחת עורך הדין. נקבע כי הם לא ישלמו את מלוא שכר הטרחה אלא רק 13% ממנו, וזאת בעקבות הסכמתם לדון בדרך הפשרה, אשר חסכה זמן וכסף מבית המשפט. השופטת ציינה עוד כי למרות שהנתבעים השתתפו בעלותו של המומחה הרפואי שמינה בית המשפט, סכום זה לא יקוזז מסכום הפיצויים שנפסק להם.
 

האם יש לנמק פסק דין שניתן על דרך הפשרה?

פסק דין אשר ניתן על דרך הפשרה, מכוח סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים, איננו חייב להיות מנומק כמצות תקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. בשורה ארוכה של פסקי דין אשר ניתנו בוסוגיות כגון דא, נקבע לא אחת כי אין לערער על פסקי דין כאמור למרות שניתנו ללא הנמקה.

הנשיא שמגר התייחס לכך בפסיקתו בע"א 234/87 בקובעו כי "גם כאשר בית המשפט לא פירט את המרכיבים החשבוניים אשר על יסודם הגיע לסכום הגלובלי, אין בכך פגם". במקום אחר, נקבע כי בהסכמה על מתן פסק דין על דרך הפשרה מדובר למעשה בכוונה למסור לידי בית המשפט את האפשרות להכריע בסכסוך שבין הצדדים על ידי פסיקת סכום פיצוי "כולל אשר הולם את כלל נסיבות המקרה".