ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים בביטוח לאומי

דרגו את המאמר

הועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי קובעות את אחוזי הנכות של התובעים, לצורך קבלת התגמולים מהביטוח הלאומי. אחוזי הנכות נקבעים על פי מבחני הביטוח הלאומי, שקובעים את אחוזי הנכות בהתאם למצבו הרפואי של התובע. הועדה הרפואית מורכבת מרופאים מומחים בתחום, ולכן יש משקל רב לקביעתם.

קבלת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בביטוח הלאומי

על ההחלטות של הועדות הרפואיות, ניתן להגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים שגם שם יושבים רופאים מומחים. במידה והתובע אינו מרוצה גם מהחלטה של הועדה הרפואית לעררים, הוא רשאי לערער על החלטת הועדה לעררים, בפני בית הדין האזורי לעבודה.

ערעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים מוגבל לנושאים משפטיים בלבד. כלומר, בית הדין לא מוסמך לחלוק על הקביעות העובדתיות של הועדות. לעומת זאת, יש לו סמכות לקבוע כי הועדה לא הפעילה את שיקול דעתה על פי המתווה שנקבע בחוק.

ערעורים על החלטות של הועדות לעררים מתקבלים בתדירות נמוכה. דוגמה לערעור שהתקבל, נראה להלן בהחלטתו של בית הדין האזורי בחיפה. הערעור התקבל בשל קביעתו של בית הדין, כי הועדה שגתה בפירוש שניתן למבחני הנכות הרפואית.

המערער פנה לועדת הרפואית לעררים, על מנת שזו תקבע את נכותו היציבה. הועדה קבעה כי נכותו היציבה של המערער הינה 19%. המערער חלק על החלטת הועדה הרפואית, ובשל כך הגיש את ערעורו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.
 

טענותיו של המערער

על פי פרוטוקול הועדה הרפואית, נקבע כי המערער מקבל 10% נכות לפי סעיף 37(7)א בשל "מגבלת התנועה" בעמוד השדרה המתני (LUMBAR SPINE). הועדה הרפואית ציינה כי מגבלת התנועה נוצרת בשל השבר בחוליה ממנו סובל המערער, ולכן המערער לא קיבל אחוזי נכות נוספים בגין השבר עצמו.

המערער טען כי הועדה שגתה בפרשנותה את סעיפי הליקוי. לטעמו, סעיף 37(8) מקנה לו 5% ליקוי נוסף בגלל השבר בחוליה, ללא קשר לליקוי ממנו הוא סובל על פי סעיף 37(7), שנותן אחוזי נכות בגלל מגבלת התנועה. הועדה למעשה פירשה את הסעיפים כך, שאם יש מגבלת תנועה בגלל שבר, אזי אחוזי הנכות בגלל השבר נבלעים בתוך אחוזי הנכות בגלל מגבלת התנועה. כלומר, על פי עמדת הועדה, אחוזי הנכות בגין מגבלת התנועה כוללים גם את אחוזי הנכות בגין השבר עצמו.

החלטת בית הדין

בית הדין עיין בסעיף 37(8) וקבע כי בכל אחת מהחלופות הקבועות בסעיף, קבוע כי אחוזי הנכות ניתנים בגין השבר בלבד, וההבדל ביניהן נובע מרמת השבר בלבד. כמו כן, בכל שלושת החלופות, מצוין כי אחוזי הנכות ניתנים "בלי הגבלת תנועה בקרבת חוליה זו". כלומר, כל הסעיפים שנותנים אחוזי נכות בגין השבר, הינם עצמאיים ואינם תלויים במגבלת התנועה.

לכן, בית המשפט קבע כי קשה לקבל את פרשנותה של הוועדה לכך שבמקרים בהם קובעים אחוזים בגין מגבלת התנועה, יש לאיין את סעיף 37(8). יודגש כי בית הדין עצמו אינו מוסמך לקבוע את אחוזי הנכות הצמיתה של המערער. על כן, עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תתייחס לנכותו של האחרון על פי פרשנות בית הדין. דהיינו, עליה לתת לו אחוזי נכות גם בגין הגבלת התנועה, וגם בגלל השבר ממנו סובל.

לסיכום, בית הדין קיבל את ערעורו של התובע. קבלת הערעור נבעה מכך שהועדה פירשה באופן מוטעה את סעיפי החוק. פרשנות לא נכונה זהו עניין משפטי ולא עובדתי, ולכן הדבר בסמכותו של בית הדין. המוסד לביטוח לאומי נדרש לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגובה 1,500 ₪ בתוספת מע"מ.