תביעת פיצויים בגין הטעיה והתרשלות בבדיקת רכב

דרגו את המאמר

סוכנות מכוניות יד שניה לא דיווחה לרוכש על תאונה שעבר הרכב

רבים מרוכשי מכוניות יד שניה מעדיפים לקנות רכבים משומשים בסוכנות רכבים מסודרת. הדבר נובע כנראה מסיבה די ברורה, הם מעדיפים לקנות רכב ממוכר ידוע, וסומכים על כך שהסוכנות תגלה להם את כל הידוע לה על הרכב. כלומר, הם מפחדים שמוכרי רכב פרטיים "יעבדו עליהם". ישנם כאלו, אולי אפילו הרוב, שנזהרים אף יותר, ומבצעים בדיקת תקינות לרכב במכונים המורשים על מנת לוודא שהרכב באמת תקין. אולם, כפי שניתן להתרשם מפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, גם סוכנויות הרכבים ה"מסודרות", עשויות שלא לגלות את כל המידע הרלוונטי.

התובע במקרה זה רכש רכב מסוכנות לרכבים משומשים. טרם הרכישה, הוא ביצע בדיקה לרכב במכון בו בודקים את תקינות הרכבים. לאחר כשנה, ומשהתגלה לו כי הרכב עבר תאונה טרם הוא רכש אותו, הוא החליט לתבוע את הסוכנות ואת המכון שערך את בדיקה לרכב טרם קנייתו.

טענותיו של התובע

כנגד הסוכנות ממנה רכש את הרכב, התובע טען כי זו לא יידעה אותו על כך שהרכב עבר תאונה. כנגד מכון הבדיקה, טען התובע כי זו הטעתה אותו לחשוב שאין ירידת ערך לרכב למרות שנקנה מחברת השכרה. כמו כן, בדו"ח הבדיקה לא צוין כי הרכב עבר תאונה ויש פגיעה בשלדת הרכב. התובע מבקש לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו עקב ההטעיה וההתרשלות בבדיקת הרכב.

טענות סוכנות הרכב

הסוכנות טענה כי התובע רכש את הרכב במחיר הוגן. כמו כן, תביעתו של התובע מבוסס על העובדה שהרכב עבר תאונה והוכרז כאובדן כללי. כאשר בוצע חישוב ערך הרכב, אז מחירו נקבע בהסתמך על שני פרמטרים שהיו ידועים לתובע עוד ממועד הרכישה, מספר הק"מ והיותו בבעלות קודמת של חברת השכרה. לחילופין, הסוכנות טענה כי גם אם בית המשפט ימצא כי היא הטעתה את התובע, הרי שירידת הערך שנגרמה כתוצאה מהתאונה, שעבר הרכב טרם הרכישה, הינה שולית ועומדת על סך של 2,000 ₪ בלבד.

טענות מכון הבדיקה

מכון הבדיקה טען כי בסעיף 8 לדו"ח הבדיקה, צוין במפורש כי מערכת השלדה ומרכב הרכב אינם תקינים. התובע חתם על הממצאים ועל המסמך שאומר כי משמעות הליקויים, חומרתם והערכת המחיר לתיקונם הינם באחריותו הבלעדית של התובע.

החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע כי הוא מקבל את התביעה, אך רק כנגד הסוכנות שמכרה את הרכב, וגם זה באופן חלקי. נראה כי לאור עיסוקה של הנתבעת, היותה סוכנות למכירת רכבים משומשים, חלה עליה חובה מוגברת לדווח לקונים על התאונות אותן עברו הרכבים שהיא מוכרת. הוכח כי הסוכנות לא ציינה זאת בפניו של התובע, ועל כן ראוי כי תפצה אותו בשל כך.

למרות זאת, בית המשפט מוצא לנכון לקבוע כי התנהגותו של התובע עלתה לכדי אשם תורם. הוא ביצע את הבדיקה במכון, קיבל את המידע לגבי הפגמים, אבל בכל זאת בחר לרכוש את הרכב. התנהגותו של התובע היוותה רשלנות תורמת לנזקיו, ועל כן סכום הפיצוי אותו יקבל הוא לא מלא. בית המשפט חייב את סוכנות הרכב לשלם לתובע סך של 7,500 ₪.

לסיכום,

נראה שלמרות שהתובע היה לכאורה זהיר, ובדק את הרכב לפני הקנייה, הוא לא שם דגש מספיק על ממצאי הבדיקה. ברור כי עצם העובדה שהוא לא היה זהיר מספיק, אין בה כדי לפטור את סוכנות הרכב מאחריותה, ולכן הפיצוי שנפסק לתובע הועמד על הצד הנמוך. יכול להיות שעדיין השתלם לתובע לקנות את הרכב מסוכנות מסודרת, שכן לא בטוח שהפסיקה הייתה דומה במקרה שבו המוכר היה אדם פרטי.