האם קרנית תפצה בהעדר ביטוח במקרה של תאונה בעת רכיבת מבחן לפני רכישה?

דרגו את המאמר

תאונת במהלך בדיקה אופנוע לפני רכישה

לאחר חקיקתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה-1975, נקבעה גם חובה על כלל הנהגים לבטח את רכביהם מפני פגיעות גוף של הנוהג ברכב או אדם שנפגע על ידי הרכב. למרות זאת, משטר ביטוח החובה אינו יכול לכסות את כל המצבים בהם אדם נפגע בתאונת דרכים.

כך לדוגמה, במצב בו אדם לוקח רכב חברו, נקלע לתאונת דרכים ומגלה כי לא היה כיסוי ביטוחי לנהיגתו ברכב. בדיוק לשם כך, הוקמה קרנית, הקרן המדינתית לפיצוי נפגעי תאונות הדרכים במקרים בהם אין כיסוי ביטוחי. אדם זכאי לקבל פיצוי מקרנית רק במקרים המנויים בחוק.

סעיף 7א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי "מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או שהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע, יהיה זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן". בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, נדונה תחולתו של הסעיף על התאונה שהתחרשה, אשר בגינה הוגשה תביעה כנגד קרנית.

תאונת הדרכים

התובע הגיע יחד עם חברו לביתו של בעל האופנוע כדי לסייע לחברו להחליט בעניין קניית האופנוע. הוא החליט לקחת את האופנוע לנסיעת מבחן, כל זאת ברשותו של בעל האופנוע. לטענתו ועל פי פסיקתו של בית המשפט, בעל האופנוע לא הזהיר את התובע כי הביטוח על האופנוע מכסה רק את נהיגתו של בעל האופנוע, ולא את נהיגתו של התובע. בעת ביצוע נסיעת המבחן, אירעה תאונת הדרכים נשוא התביעה.

ניתוח סעיף 7א

בית משפט השלום שדן בסעיף זה, פירט את התנאים המצטברים הנדרשים על פי הסעיף, שבהתקיימותם, על קרנית לפצות הנוהג ברכב. א- התובע צריך לנהוג על פי היתר שניתן לו מעת הבעלים. ב- התובע לא ידע על כך שנהיגתו אינה מכוסה על ידי פוליסת הביטוח. ג- אי הידיעה של התובע הייתה סבירה בנסיבות העניין.

פסיקתו של בית משפט השלום והערעור לבית המשפט המחוזי

בית משפט השלום פסק כי על פי עובדות התאונה, התקיימו שלושת התנאים לתחולתו של הסעיף. לכן, קרנית צריכה לפצות את התובע בגין התאונה שהתרחשה. קרנית ערערה על פסיקתו של בית משפט השלום בעניין. טענתה הייתה כי בית המשפט לא בחן בצורה נכונה את שאלת סבירות אי ידיעתו של התובע, לגבי הכיסוי הביטוחי. כלומר, שאלת הסבירות צריכה להיבחן על סמך התנהגותו של הנהג התובע, ולא על סמך העובדה שבעל הרכב לא הזהיר אותו כי אין כיסוי ביטוחי. השאלה שצריכה להישאל הינה מה נהג סביר היה עושה בנסיבות העניין?

פסיקתו של בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי מצטט מדבריו של שופט בית המשפט העליון אנדלרד בספרו על תאונות הדרכים. השופט אנגלרד מציין כי במידה והנהג הנפגע מתרשל בבדיקת הכיסוי הביטוחי, אין הוא זכאי לפיצויים מקרנית. מכאן למד בית המשפט המחוזי כי יכולות להיות נסיבות, בהם על האדם לוודא שיש כיסוי ביטוחי, ולא להסתמך על ההנחה כי אכן ביטוח כזה קיים. ניתן אומנם להניח כי יש מצבים מסוימים בהם אדם לוקח רכב מחברו ומסתמך על כך שנהיגתו מבוטחת.

כך לדוגמה, במצבים בהם עובד לוקח רכב מהמעביד או חבר טוב שמשאיל רכב לחברו. במקרה זה, התובע לקח את האופנוע מאדם זר. לא ניתן לטעון כי היו נסיבות מיוחדות בהם הוא יכול היה להניח שנהיגתו מבוטחת, במיוחד לא במקרה בו הוא אינו מכיר כלל את בעליו של האופנוע.

לסיכום, אי הידיעה במקרה זה לא הייתה סבירה. על התובע היה לוודא כי יש לו כיסוי ביטוחי, וזאת טרם עלייתו על האופנוע. משלא בדק את הכיסוי, אין הוא זכאי לדרוש פיצויים. לכן, החלטתו של בית משפט השלום נהפכת, ונפסק כי קרנית לא צריכה לפצות את התובע.