החלקה ונפילה בעת חופשה בבית מלון עקב התרשלות

דרגו את המאמר

החלקה במתלחות מלון, האם עילה לתביעה נזיקית?

לא ניתן לקבוע בצורה חד משמעית כי כל מקרה של החלקה בבריכה או בית מלון, הינה באשמתו של המתקן. אדם שהגיש תביעה לבית משפט השלום בהרצליה, למד זאת על בשרו. התובע שהה בחדר הלבשה של מועדון ספורט בבית מלון בתל אביב. תוך כדי שהוא מתהלך בחדר ההלבשה, הוא החליק, נפל ונחבל ברגל ימין.

על פי חוות דעת רפואית שהגיש, נותרה לו נכות צמיתה של 10%, אולם חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט קבעה לו נכות בגובה 5%. בית המלון נתבע על ידי התובע בגין עוולת הרשלנות.

הסיבה לנפילתו של התובע

בית המשפט ציין כי בטרם בחינת התרשלותו של בית המלון, יש לראות כי האם התובע הצליח להוכיח את עובדות המקרה. התובע טען כי הוא החליק כתוצאה מהמים שהיו בחדר ההלבשה, אולם יש קשיים לא מעטים בקביעתה של עובדה זו. על עובדת הימצאותם של המים ניתן היה ללמוד משלושה מקומות שונים: כתב התביעה, תצהיר העדות הראשית של התובע ותצהיר עדותו של אדם שהיה עד לתאונה. בשלושת המקומות, לא פורט בצורה הנדרשת מה היה מקורם של המים. כמו כן, התובע טוען כי היו שם רק מים ואילו העד מטעמו הצהיר כי היו שם מים עם סבון.

במקום זה חשוב להבהיר כי הטענות העובדתיות הנטענות בכתב התביעה, הן אותן הטענות שניתן לטעון במהלך המשפט. במידה והתובע מעלה טענות עובדתיות חדשות בשלב מאוחר יותר, הנתבע יכול להתנגד ולטעון כי הדבר מהווה "הרחבת חזית עובדתית אסורה".

נראה כי במקרה זה, בית המשפט קיבל את עמדתה של הנתבעת, כי הטענה לגבי הימצאות המים מהווה הרחבת חזית. למרות זאת, בית המשפט קיבל את עמדתו של התובע כי במקום הנפילה הייתה רטיבות כלשהי, שאת שיעורה אין בית המשפט יודע. על סמך קביעה זו, בית המשפט המשיך לבדוק את שאלת האחריות.

אחריותו של בית המלון

התובע צירף חוות דעת מומחה לבטיחות, שבדק את מקדם החיכוך של המרצפות המצויות במלתחות חדר הכושר. המומחה קבע כי מקדם זה לא סיפק הגנה מפני נפילות. למרות זאת, במהלך המשפט התברר כי לא קיים תקן ישראלי למקדם החיכוך, ועל כך ענה המומחה כי הוא השתמש בתקן הבריטי. לעומת זאת, כאשר נשאל האם מקדם החיכוך במלתחה יורד גם מהתקן האמריקאי, השיב המומחה כי המרצפות עומדות בתקן זה. כלומר, גם מחוות הדעת שצירף התובע, לא ניתן לקבוע בוודאות כי בית המלון התרשל.

בית המשפט קבע כי לאור העובדה שאין חובה חוקית להתקין משטחי פלסטיק למניעת החלקות, אין הוא חושב שמן הראוי כי הוא יקבע חובה זו על דרך הפסיקה. מעדויות המומחים שהובאו בפני בית המשפט, צוין כי התקנת משטחי פלסטיק אינה נועדה רק למנוע נפילות אלא גם לצורך שימושים אחרים. על כן, קשה לפסוק כי חלה חובה בטיחותית להתקין את משטחי הפלסטיק, בעיקר כאשר המחוקק לא בחר לקבוע חובה ספציפית זו.

באופן כללי, בפסיקות קודמות בנושא, בתי המשפט הקפידו לציין כי "בית מרחץ" הינו מקום שהוא מועד לרטיבות והחלקה. מי שמשתמש במקומות הללו צריך לצפות לכך שהוא יתקל ברצפה חלקה, ועליו להגביר אות זהירותו בכל הנוגע להחלקות. עצם הימצאותם של נוזלים במקומות מסוג זה, לא מקימה בצורה אוטומטית את אחריותו של בעל המקום לדאוג למניעת נפילות והחלקות.

ניתן גם לציין, כי גם אם בית המשפט היה מוצא כי בית המלון התרשל במקרה זה, הוא היה קובע כי הרשלנות התורמת של התובע הייתה מנתקת את הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות והנזק. התובע הוא זה שבחר ללכת במקום זה יחף, ללא נעליים. עובדה זו הגבירה את סכנת ההחלקה, ולכן מתקיים כאן אשר תורם בהסתברות גבוהה מאוד. לסיכום, התביעה נדחתה ונפסק כי התובע ישלם לנתבעת 3,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.