תביעה נגד קרנית בגין תאונת פגע וברח שאירעה לפני כ-20 שנה

דרגו את המאמר

תביעה בגין תאונת פגע וברח שאירעה לפני כ-20 שנה

לפנינו תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים. התובע, צעיר בן 24, תבע את קרנית – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים - בגין תאונה שארעה לו בהיותו בן 6. התובע טען כי הוא בעוד הוא היה הולך רגל, פגעה בו מכונית. לטענתו, הוא אינו יודע את מספר המכונית וזהות הנהג ועל כן הוא תבע את קרנית.

קרנית טענה כמה טענות חלופיות:

1. פרטי הנהגת היו ידועים לתובע או להוריו במועד התאונה.
2. התובע השתהה במשך שנים רבות מלהגיש תביעה, ואינו יכול לעשות זאת כעת.
3. גם אם ייקבע שקרנית נושאת באחריות, היקף הנזק קטן בהרבה משנתבע.

בית המשפט מינה מומחה מטעמו שקבע כי לתובע סבל מנכות לצמיתות בשיעור של 5% (בגין פגיעה בברך רגלו השמאלית). מטעם התביעה העידו אימו של התובע ואחיו. עדי התביעה טענו כי לאחר הפגיעה הנהגת הפוגעת הסיעה את הילד לבית החולים. עם זאת, לטענתם, על אף חקירת המשטרה שנערכה במקום, לא נשארו בסופו של דבר פרטי הנהגת בידיהם של ההורים. לדבריהם, גם לאחר מספר ניסיונות לפנות לייעוץ משפטי, הם לא הצליחו להשיג את הנהגת הפוגעת ולתבוע אותה.

הדיון המשפטי

השופט קבע כי על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כל המעשים והמחדלים שנעשו על ידי ההורים במקרה זה, נחשבו למעשיו של התובע. דהיינו, לא היה ניתן להפריד בין ההורים לבין בנם. בית המשפט קבע כי הורי התובע לא התרשלו בכך שלא הצליחו להגיש תביעה כנגד הנהגת. פעולות האם היו בגדר הסביר. צוין כי אימו של התובע ענתה לשאלות חוקר המשטרה שהגיע לבית החולים לאחר הפגיעה.

"גם אם שגתה האם בכך שלא רשמה את פרטי הנהגת, אין זה שולל את עילת התביעה", נכתב בפסק הדין, "יש להאמין לטענתה שהיא הייתה מרוכזת במצבו של התובע, ולא שמה לב לנהגת". השופט הוסיף כי ציפייתה של האם מהמשטרה לטפל בפרטי הנהגת הייתה סבירה. גם לאחר מכן, היא פנתה למשטרה על מנת לנסות ולהגיע אל הנהגת, אלא שמאמציה לא נשאו פרי.

כמו כן, השופט קבע כי לא היה ממש בטענת השיהוי שהעלתה קרנית. צוין כי על התביעה לא חלה התיישנות, וזאת מאחר והספירה מתחילה רק לאחר שלתובע מלאו 18, בשנת 1999. "אין אם כן שיהוי של ממש מצידו של התובע", קבע השופט.

בסופו של היום, נקבע כי קרנית חבה בפיצויים לתובע. השפט פנה אפוא לדון בהיקף הפיצויים:

• כאב וסבל בגין הנכות התמידית, לאחר הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה – 18,818 שקלים.
• סיכון להפסד השתכרות עתידי – השופט קבע כי לא ניתן במקרה זה לקבוע נזק זה בצורה מדויקת, אלא רק בדרך של הערכה. הוא קבע כי הפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד על סכום של 80,000 שקלים.
• הוצאות משפט – הנתבעת תשלם הוצאות אגרת בימ"ש וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%.
• שופט דחה את תביעת התובע לפיצויים בגין סיוע הזולת והוצאות בעתיד, מאחר ואלה לא הוכחו על ידו כנדרש.