תאונת אופנוע - ערעור על גובה הפיצויים

דרגו את המאמר

שינויי חישוב פיצויים לאחר תאונת דרכים במסגרת ערעור

בדרך כלל, בתי המשפט נוטים לדחות ערעורים על סכומי פיצויים שנפסקו. השיקול העיקרי הינו שבית המשפט בו מתנהל הדיון לראשונה, שומע את העדויות ויכול להתרשם מהם בצורה בלתי אמצעית. כאשר מערערים על סכום הפיצויים, בית המשפט שיושב כערעור אינו שומע את כל העדויות מחדש.

למרות זאת, לפעמים הסכומים שנפסקים הינם גבוהים או נמוכים באופן משמעותי מהמקובל, ולכן יש סיכוי שהערעור יתקבל. כך לדוגמה התרחש כאשר חברת ביטוח ערערה על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה, בפניו של בית המשפט המחוזי בתל אביב.

המשיב בערעור, נפגע בתאונת דרכים בגיל 37 בעת שנהג על האופנוע. הוא סבל ממספר שברים ברגל, ועבר שולשה ניתוחים שונים להסדרת פעילותה הפיזית של ברכו. המומחה האורטופדי מטעם בית המשפט קבע כי המשיב סובל מנכות אורטופדית משוקללת של 21%. המלצתו של המומחה הייתה שהמשיב יעבור ניתוח נוסף ברגלו, כדי לתקן את תנועותיו כך שהדבר יקטין את נכותו האורטופדית.

המשיב סירב לעבור את הניתוח המומלץ. בפסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה נפסק כי לאור האמינות הבעייתית של התובע, והסירוב הבלתי מוצדק לעבור ניתוח נוסף, נכותו התפקודית תהיה 10% בלבד, תוך כדי שבית המשפט מציין כי גם אחוז זה עושה חסד עם המשיב.

למרות קביעה זו, בית משפט השלום קבע כי המשיב זכאי לפיצוי בסכום כולל של 470,00 ₪. סכום זה כולל הפסדי שכר בעבר בסך 166,000 ₪, הפסד השתכרות לעתיד בסך 170,000 ₪, כאב וסבל בסך 45,000 ₪, עזרת הזולת בסך 35,000 ₪ והוצאות בסך 40,000 ₪.

חברת הביטוח שנגדה הוצא פסק הדין, ערערה על הסכומים לבית המשפט המחוזי. לטענתה, בית המשפט זיכה את המשיב בסכומים שהם גבוהים משמעותית, בעיקר בכל הנוגע להפסדי שכר לעתיד ולעבר. יש לציין כי הפיצוי על הפסדי שכר, בגובה 335,000 ₪ נפסקו בגין נכות תפקודית של 10% וגם זה לאחר "עשיית חסד" עם המשיב. כמו כן, טענתה הייתה שלא הגיוני לפסוק למשיב 40,000 ₪ עבור הוצאות, במקום בו בית המשפט פוסק כי אמינותו של המשיב מוטלת בספק.

המשיב מצידו, החליט לערער גם הוא על החלטת בית משפט השלום. לטענתו, לא היה מקום לקבוע כי הוא חייב לעבור את הניתוח הנוסף ובכך להקטין את נזקיו. לכן, בית המשפט צריך להגדיל את סכום הפיצויים שחברת הביטוח צריכה לשלם, לאור העובדה שהסכום נפסק בהתחשב בחובתו להקטין את נזקו, חובה שכאמור אינה יכולה להתקיים.

החלטת בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי קובע כי בית משפט השלום צדק כאשר הכריע שהמשיב צריך לעבור ניתוח נוסף, על מנת להקטין את נזקו. הפסיקה קובעת כי הניזוק צריך לעבור ניתוח נוסף במקרה והסיכון שהוא נחשף אליו נמוך. נראה כי הוכח לבית משפט השלום כי הסיכון אכן נמוך, ולכן הניזוק אינו יכול לסרב לעבור ניתוח ואם הוא מסרב, הרי הוא יקבל פיצוי נמוך יותר.

לגבי שיעור הנזק, בית המשפט המחוזי מציין כי רק לעיתים נדירות, ערכאת הערעור תתערב בקביעת שיעור הפיצויים. ההתערבות תהיה רק במקרים קיצוניים בהם יוכח כי סכום הפיצויים הוא בלתי סביר או שהתגלתה טעות בולטת בשיקול דעתו של בית המשפט.

מסקנתו של בית המשפט במקרה זה הינה, שאכן סכום הפיצויים שנפסקו לטובתו של המשיב הינם גבוהים ועולים במידה רבה על הראוי לאור קביעותיו העובדתיות. סכום הפיצוי שנפסק בראש הנזק של הפסדי השכר, אינו מתיישב עם הראיות שהוצגו בפניו של בית המשפט. לכן, נראה כי ראוי להעמיד את הפיצוי עבור כושר ההשתכרות העתידי על סכום של 100,000 ₪ במקום 170,224 ₪. כל שאר ראשי הנזק לא ישונו. לסיכום, ראינו כי יש מקרים שבתי המשפט שיושבים כערעור, ישנו את סכום הפיצויים. למרות זאת, יש לזכור כי הדבר מתרחש לעיתים נדירות בלבד.