נזקים לאחר תאונת דרכים בהתחשב במצב בריאותי קודם

דרגו את המאמר

קשר סיבתי בין נזקים לבין תאונת דרכים - מצב בריאותי קודם

מטרתם העיקרית של הפיצויים בדיני הנזיקין הינם להשיב את המצב לקדמותו. כאשר אדם בריא נפגע בתאונת דרכים, אז חישוב הפיצויים הוא קל באופן יחסי. הבעיה מתעוררת כאשר הניזוק סבל מבעיות רפואיות עוד בטרם התרחש האירוע הנזיקי.

במקרים אלו, לפעמים קשה לקבוע איזה חלק מהנזק ממנו סובל הניזוק מקורו במצבו לפני התאונה, ואילו נזקים גרמה התאונה עצמה. במאמר הבא ננסה לתאר את פסיקתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, כאשר הונח לפתחו מקרה מסוג זה.

בינואר 1989, התובעת נפגעה בתאונת עבודה. בעקבות תאונת העבודה, התובעת עברה מספר טיפולים רפואיים וניתוחים. בעקבות פנייתה למוסד לביטוח לאומי, נקבעו לה 45% נכות צמיתה בגין תאונת העבודה. לרוע מזלה, בשנת 1995 התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים.

התובעת אושפזה בבית החולים, שם היא סבלה מזעזוע מוח, שברים בגפיים העליונות והתחתונות, שברים באגן הירכיים, שברים בצלעות, פגיעה בריאה השמאלית, קרעים בטחול ובכבד וחבלות בכל חלקי גופה. התובעת הייתה מונשמת ולאחר מכן, הועברה לטיפול בחדר ניתוח, שם נכרת הטחול והכבד נתפר.

התובעת תבעה את חברת הביטוח שביטחה אותה בזמן התאונה, כאשר עיקר המחלוקת בין הצדדים נתגלעה סביב שאלת הפיצוי בו חייבת לשאת חברת הביטוח. במצב זה, די ברור כי האינטרס של התובעת היה להוכיח כי הנזקים מהם סבלה טרם התאונה, לא היו רציניים.

מצבה הרפואי טרם התאונה

בית המשפט פסק כי לכל אורך המשפט, התובעת ניסתה להקטין בתיאוריה את הנזקים מהם היא סבלה בעקבות תאונת העבודה, שקדמה לתאונת הדרכים. נראה כי דרישות הפיצוי של התובעת בגין התאונה, הינן מוגזמות. אפילו המומחה הרפואי שמונה לבדוק אותה, ציין כי הוא לא יכול להגיד כי כל תלונותיה אמת.

במהלך חקירתה הנגדית, התובעת אומתה עם ניסיונותיה למזער את הבעיות הרפואיות שהיו לה טרם התאונה. נראה כי עוד לפני התאונה, התובעת סבלה מבעיות רפואיות רבות. לאור זאת, בית המשפט ציין כי הנכות התפקודית שהייתה לתובעת, טרם התאונה, עמדה על 45%. אין זה אומר שנכותה התפקודית לאחר התאונה נותרה כשהייתה, היא אכן החמירה והועמדה על 75% לתקופה של 5 שנים, ו-73% לאחר מכן. לכן, בית המשפט קבע כי הבסיס לחישוב הפסד השתכרותה בשל תאונת הדרכים יהיה 41.63% לחמש שנים, ו-40.15% לתקופה מאוחרת יותר.

פיצוי על הפסדי השתכרות

לפני תאונת הדרכים, התובעת עבדה במשרה חלקית והשתכרה בממוצע 2,513 ₪. למרות זאת, התובעת טענה כי לפני תאונת הדרכים היא הקימה עסק לשיווק בגדים, והעסק עתיד היה להביא לה רווחים נאים בעתיד. לטענתה, בשל תאונת הדרכים העסק לא הציג רווחים שהיא הייתה יכולה לקבל לולא התאונה.

בית המשפט פסק כי על סמך המסמכים שהוצגו בפניו, התובעת לא הצליחה להוכיח כי העסק היה רווחי לפני התאונה. בשל כך, אין היא זכאית לטעון כי מגיע לה פיצוי בגין הפסד השתכרות, בהתייחס למצבו של העסק.

למרות זאת, בית המשפט מסיק כי אלמלא תאונת הדרכים, סביר היה להניח שהתובעת הייתה ממשיכה לעבוד מחוץ לבית בתור מנהלת חשבונות. למרות שהיא פתחה את העסק עוד לפני תאונת הדרכים, לא ניתן לקבוע כי במקרה והעסק היה ממשיך להפסיד, היא לא הייתה חוזרת לעבוד.

לכן, ראוי לקבוע כי לשם חישוב הפסד השתכרותה, צריך לקחת בחשבון את משכורתה בתור מנהלת חשבונות. כל חישובי הפיצויים בגין הפסד ההשתכרות בעבר ובעתיד, נעשו על בסיס משכורתה כמנהלת חשבונות וקיבעת הנכות התפקודית שגרמה לה תאונת הדרכים בלבד.

לסיכום, בית המשפט מקפיד שהפיצוי אותו תקבל התובעת מחברת הביטוח בגין התאונה, ישקף אך ורק את הנזק האמיתי שנגרם לה כתוצאה מהתאונה. הדבר נובע מהכלל הבסיסי של הפיצויים בדיני הנזיקין, שמטרתם להשיב את מצבו של הניזוק למצב בו הוא היה נמצא לפני התאונה. במידה ולא מקפידים לבדוק את הנזק האמיתי שנגרם כתוצאה מהתאונה, יכול להיווצר מצב של פיצוי יתר, כלומר שהתאונה בעצם משפרת את מצבו של הניזוק יחסית למצבו לפני התאונה.