פיצוי על נפילה ברחוב, מתי תוגש תביעה?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

כאשר אדם נופל ברחוב כתוצאה ממפגע רשלני, כמו היתקלות במרצפת בולטת, מדרכה משובשת או נפילה לבור פתוח, הוא רשאי להגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין הנזק שנגרם לו נגד בעל המקרקעין, העירייה או הרשות העירונית אשר בשטחה נגרמה התאונה.

פקודת הנזיקין קובעת שני תנאים מצטברים שכאשר הם מתקיימים, האדם שנגרם לו נזק עקב נפילה ברחוב, יכול לדרוש פיצויים מהגורם אשר גרם למכשול או שהיה אחראי על המקום שבו ניצב המכשול, כגון בעל המקרקעין או העירייה. תנאי אחד, רשלנות של אותו גורם גרמה לתאונה כמו תחזוקה לקויה ומכשול שהוצב בדרך, ותנאי שני, כתוצאה מהתאונה נגרם נזק.

על העירייה או הרשות העירונית מוטלת חובת זהירות, המעוגנת בדין פקודת העיריות ובפסיקה ועליה לדאוג לבטיחות הדרכים ולמניעת מכשולים שעלולים לסכן את שלום הציבור. אין משמעות הדבר כי רחובות העיר אמורים להיות משטח סטרילי. על כן, בית המשפט נדרש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ועל פי התרשמות כוללת המביאה בחשבון, בין היתר, את תוחלת הסיכון ואת אפשרויות המניעה.

האם מדובר במפגע רשלני המקים אחריות לעירייה?

אישה כבת 40, אשר צעדה באחד הרחובות בראשון לציון, נתקלה במרצפת בולטת ומעדה, פנתה אל בית משפט השלום בראשון לציון, והגישה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף נגד עיריית ראשון לציון וכלל חברה לביטוח בע"מ. בית המשפט נדרש להכריע האם מדובר במפגע רשלני המקים אחריות לנתבעות.

על פי עובדות התביעה, בינואר 2013, התובעת יצאה ממאפיה בעיר ולפתע נתקלה במרצפת בולטת במדרכה, דבר אשר הוביל לנפילה וגרימת חבלה. התובעת פונתה לבית חולים באמצעות אמבולנס, שם נמצא כי היא נחבלה בברכיים ובכפות הידיים. בצילומים התגלה שבר בבסיס אצבע יד שמאל ופריקה של אצבע יד ימין. בהמשך בוצע שחזור בהרדמה מקומית, יד שמאל קובעה בגבס ויד ימין בסד אלומיניום וחבישה.

מומחה רפואי מטעם התובעת העריך את נכותה בשיעור של 7% בגין הגבלה בטווחי התנועה של האצבע השנייה מימין. מנגד מומחה מטעם הנתבעת סבר כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 3.5%. בסופו של דבר הודיעה התובעת כי לא גובשה הסכמה בין הצדדים, על כן בית המשפט נדרש להכריע גם בסוגיה זו.

השיבוש במדרכה יוצר סיכון בלתי סביר הניתן לצפייה

לאחר עיון בתמונות שצירפה התובעת, שמיעת עדותה ובחינת טענות הצדדים, סבר בית המשפט כי מדובר במדרכה משובשת, וכי השיבוש יוצר סיכון בלתי סביר הניתן לצפייה. מעיון בתמונות התרשם כי מדובר במדרכה באזור מיושב, כאשר מצדה האחד בתים ומצדה השני כביש, שצפויים להלך בה אנשים רבים.

בית המשפט השתכנע כי המדרכה מרוצפת אבנים משתלבות, ככלל ללא פגמים בולטים, אך במיקום המסוים שבו נפלה התובעת קיים אזור עם שיבושים, לרבות אבן אחת בולטת ואחרת שקועה. ואף מצילומי התקריב עלה כי האבן הבולטת יוצרת מעין מגרעת בינה לבין המרצפות הסמוכות, שבה עלולה נעל של עובר אורח להיתקל או להילכד, באופן שמקשה לשמור על יציבות.

בית המשפט קבע כי מדובר בליקוי במדרכה אשר יוצר סיכון צפוי ובלתי סביר, וכי העובדה שהעירייה לא תיקנה את המפגע עולה כדי התרשלות ואף אלמלא התרשלותה, לא היה נגרם לתובעת הנזק, ולכן מתקיים יסוד הקשר הסיבתי.

האם יש לייחס לתובעת אשם תורם?

בית המשפט קבע כי יש לייחס לתובעת אשם תורם לקרות התאונה, מאחר שהיא צעדה בשעת יום בדרך עירונית, אשר הייתה מוכרת לה. אמנם, לא מדובר במפגע בולט באופן קיצוני, אך גם לא נסתר מן העין. בית המשפט סבר כי התובעת הייתה יכולה בזהירות רבה יותר, לשים לב למפגע ולהימנע מנפילה. לאור מכלול הנתונים ובהתחשב בגילה, מיקומו של המפגע ומידת הנראות שלו, מצא בית המשפט כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 25%.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לפיצויים בסך של 139,000 שקלים בגין הפסדי שכר, הפסדי פנסיה, הוצאות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, ופיצוי בגין נזק לא ממוני. לאחר הפחתת 25% אשם תורם התקבל פיצוי בסך של 104,250 שקלים, כאשר סכום זה ישולם לתובעת בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 24%.

ת"א 37869-11-14