תאונה של תלמיד בבית מלון, מי ישלם פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

כל תלמיד שנפגע בזמן הלימודים, בבית, בחופשה או בכל מקום אחר, רשאי לתבוע את חברת ביטוח תאונות תלמידים באמצעות הוריו, וגם לתבוע את הגורם האחראי לתאונה.

ביטוח תאונות תלמידים תקף לתאונות שקרו בזמן ומחוץ לשעות הלימודים, אחרי הצהריים, במסגרת טיול מטעם בית ספר וגם בעת החופש הגדול. הביטוח תקף 24 שעות ביממה והוא מכסה כל תאונה שנגרמה בבית, ברחוב, בחוגים, בחו"ל ובמהלך כל פעילות אחרת.

תאונה שאירעה לתלמידים, החל מגיל 3 ועד גיל 18, מעמידה בפני הנפגעים את הזכות לפיצוי ביטוחי ולביטוח נזיקי. מלבד תאונות דרכים שבהם קיים ביטוח נפרד. על כן קמה הזכות לילד לתבוע את חברת הביטוח באמצעות הוריו, וגם לתבוע את הגורם האחראי לתאונה, אם קיים כזה.

הפיצויים מחברת הביטוח ישולמו לתלמיד מבוטח בגין הנזק שנגרם לו ללא קשר לדמי הנזק המגיעים לו מהאחראי לפגיעה. הביטוח מכסה את כל סוגי החבלות והפגיעות, כולל: תאונת אופניים וקורקינט, פגיעה ממתקני ספורט ושעשועים, פציעה מזכוכית, נפילה מגובה, פציעה במהלך קטטה בין תלמידים, שאיפת חומר רעיל ועוד.

במקרה שתלמיד נפצע בתאונה כלשהי, הוריו נדרשים לפנות לחברת הביטוח ולבקש עותק של הפוליסה, ולמלא טופס הודעה על התאונה וטופס תביעה. במקביל יש לדווח על האירוע להנהלת מוסד הלימודים ולקבל אישור על מסירת הדיווח. את הטופס עם הפרטים המלאים וחתימת ההורים יש להעביר לחברת הביטוח.

כדי להגיש תביעה ולקבל פיצויים מחברת הביטוח, אין צורך להוכיח רשלנות ואף שאלת האחריות אינה עומדת על הפרק. כך שעצם האירוע התאונתי להביא לידי זכאות לקבלת פיצויים לפי הפוליסה, גם כאשר אין גורם אחראי, או כאשר מדובר בתאונה עצמית. ואולם כאשר נמצא גורם אחראי לקרות התאונה, יש להוכיח כי הפרת חובתו גרמה לנזק והוא פעל ברשלנות שהובילה לקרות התאונה.

נער שנפצע במהלך חופשה תבע פיצויים מהנהלת המלון

בחודש פברואר 2010, כאשר התובע היה כבן 16, הוא התארח עם בני כיתתו במלון בערד. בעת השהות החליק התובע על שלולית מים, נפל על דלת זכוכית שנשברה וגרמה לנכות בידו השמאלית. בית משפט השלום בקריית גת נדרש להכריע במחלוקת בין הצדדים לגבי אופן קרות התאונה ושאלת האחריות.

לטענת התובע, הוא הלך לאטו ברחבת המלון, החליק על מים שהיו על הרצפה ונפל על הדלת. מנגד טענה הנהלת המלון, כי התובע רדף אחרי נער אחר, או שנער אחר רדף אחריו, וכך התנגש בדלת הזכוכית שהתנפצה על ידו.

התובע הגיש חוות דעת שערך מומחה בטיחות, אשר קבעה כי בהתאם לתקנים הישראליים, זכוכית הנמצאת באזור שבו עלולה לקרות התנגשות, חייבת להיות זכוכית בטיחות מסוג C לפחות. הדרישה לזכוכית מסוג זה, נובעת הן מאחר שהיא עמידה יותר מזכוכית רגילה נגד מכה או לחץ, והן משום שהיא נשברת באופן המפחית את הסכנה לסובבים אותה.

המומחה פירט שלושה סוגים של זכוכיות בטיחות, שבהן השברים נשארים דבוקים, צמודים או ברסיסים קטנים שאינם מזיקים, וקבע כי הזכוכית שבדלת המלון שנשברה, לא הייתה בטיחותית כפי שדורש התקן, אלא זכוכית רגילה. המומחה הוסיף וטען כי אם הייתה מותקנת במקום זכוכית תקנית, ספק אם הייתה מתנפצת, וגם אם כן, רק בשל הפעלת לחץ משמעותי, ואף פציעתו של התובע הייתה מזערית, אם בכלל.

הנתבעת ויתרה על חקירתו הנגדית של מומחה הבטיחות מטעם התביעה, ובכך למעשה אימצה את מסקנות חוות הדעת, שלפיהן קיימת התרשלות בסוג הזכוכית שממנו הורכבה הדלת במלון, אשר גרמה לתאונה. בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחה, שכאמור לא נסתרה, ובנסיבות אלה נקבע כי הנתבעת הפרה את חובתה כלפי התובע שהתארח במלון, ועל כן היא חייב לפצות אותו בגין נזקיו.

הטלת אשם תורם לקרות התאונה

הצדדים היו חלוקים גם בסוגיית האשם התורם לקרות התאונה. התובע טען כי כאשר מדובר בנפגע קטין, בהתאם להלכה הפסוקה אין מקום להטיל עליו אשם תורם. מנגד, טענה הנתבעת, כי כאשר מדובר בנער שרץ לעבר דלת זכוכית, כשהוא כבן 16 שנים, יש מקום להביא בחשבון אשם תורם משמעותי.

על פי ההלכה הפסוקה קבעה, כאשר מדובר בקטינים הנטייה היא לצמצם בהטלת אשם תורם, שכן על המזיק לצפות גם התנהגות בלתי שקולה של קטינים. ואולם כאשר מדובר בנער כבן 16, המבין את ההשלכה של מעשיו, קבע בית המשפט כי למרות הזהירות שיש לנקוט בהטלת אשם תורם לא ניתן לנכות את התובע מכל אשם.

לפיכך, לאחר ניכוי אשם תורם של התובע בשיעור של 15%, חייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לתובע סך של סכום כולל של 144,500 שקלים, בצירוף סכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 38,000 שקלים וכן השבת עלות המומחים והשבת האגרה.

ת"א 53368-08-15