תאונת עבודה נפילה מגובה, כיצד לקבל פיצויים המעסיק?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

נפילה מגובה היא תאונת עבודה הנפוצה בקרב פועלי בניין ואנשי מקצוע המשתמשים במשלח ידם בפיגומים או בסולם, ונאלצים לטפס לגבהים כדי לבצע את עבודתם, כמו חשמלאים, טייחים, צבעים, שיפוצניקים ועוד. תאונת עבודה שגרמה לנפילה מגובה עשויה להוביל לפגיעות גוף חמורות, בגב, בצוואר ובראש, ואף להותיר נכות צמיתה בשיעור גבוה.

עובד שנפל במהלך עבודתו מגובה ונפצע, זכאי לקבל הכרה כנפגע עבודה ולממש את זכויותיו הרפואיות והמשפטיות מול המוסד לביטוח לאומי, ולקבל דמי פגיעה, קצבת נכות חודשית, גמלת ניידות, שיקום מקצועי ועוד. בנוסף יכול העובד להגיש תביעה לתשלום פיצויים נגד המעסיק בגין התרשלותו והפרת חובתו לספק אמצעי זהירות ותנאי עבודה בטוחים.

אחריות המעסיק לגרימת נזק

לשם קבלת פיצויים מהמעסיק, נדרש העובד להוכיח את אחריותו לנזק שנגרם לו במסגרת העבודה. סעיף 35 לפקודת הנזיקין מסדיר את הסוגיה של עוולת הרשלנות ואחריות המעסיק לגרימת נזק.

סעיף זה קובע כי כאשר אדם עשה מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמסגרת עבודתו לא השתמש במיומנות, או לא נקט במידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותה עבודה, היה משתמש או נוקט באותן נסיבות, מדובר בהתרשלות. ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולת עושה עוולה.

על כל מעסיק מוטלת החובה להנהיג שיטה נכונה ובטוחה לעבודה בגובה. המעסיק נדרש לערוך הדרכה לגבי אופן ביצוע העבודה ועליו לספק אמצעי מיגון מתאים לפי פקודת הבטיחות בעבודה, כגון: גידור השטח, התקנה בטוחה של פיגומים, סולם תקין ויציב, משטח עבודה ראוי, הצבת עובד נוסף עבור אחיזה וייצוב ועוד. כמו כן, מוטלת על המעסיק החובה לפקח באופן יעיל ורציף אחר נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים על ידי העובדים ועליו להזהירם מפני סיכונים הכרוכים בביצוע העבודה. 

הוכחת ההתרשלות וחובת הזהירות

שלושה יסודות לעוולת הרשלנות הם: קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של המזיק כלפי הניזוק, הפרתה של חובת הזהירות, ונזק. לפיכך, המעסיק יהיה חייב לשאת באחריות אם גרם לעובד לנזק תוך הפרת חובת הזהירות. עם זאת, בהלכה הפסוקה, קיימות גישות שונות באשר למידותיה המשפטיות של האחריות ברשלנות והוכחת תנאי היסוד לאחריות ומרכיביהם.

המבחן לקיום חובת הזהירות על פי גישה אחת, הוא מבחן הצפיות, ויש להבחין בין חובת זהירות מושגית לחובת זהירות קונקרטית. לפי גישה אחרת, קיומה של חובת הזהירות נבחנת כמקשה אחת, באמצעות מבחן הקרבה בין המזיק לניזוק, בנוסף לבחינה האם הוגן, צודק וסביר שתוטל חובת זהירות נורמטיבית על המזיק.

האם המעסיק היה יכול למנוע את הנזק?

במסגרת בחינת חובת הזהירות המושגית בוחן בית המשפט האם מתקיימת החובה להיזהר בין סוג המזיק לסוג הניזוק בלי להתחשב בנסיבות המסוימות של האירוע שבגינו הוגשה תביעת פיצויים נגד המעסיק.

חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת בשני שלבים: בשלב ראשון עולה השאלה האם אדם סביר יכול היה לצפות את אפשרות התרחשותו של הנזק הנטען בנסיבות המקרה. בשלב הבא נבחן האם המעסיק היה צריך לצפות את קרות הנזק, מתוך נקודת הנחה כי לא כל סיכון אשר ניתן לצפות בהכרח שגם נדרש לצפות ולמנוע אותו.

לא פעם נקבע בפסיקה כי המעסיק נדרש להביא בחשבון שהעובד עשוי להתרשל בביצוע עבודתו ולכן עליו ליצור סביבת עבודה שתגן עליו ותקשה את התרשלותו. ההוראות הקבועות בחוק מהוות אמצעי עזר לבירור האמצעים שעל המעסיק לנקוט כדי ליצור עבור עובדיו הגנה סבירה מפני תאונות, אם כי לעיתים יידרש לנקוט בסטנדרט זהירות גבוה אף יותר, כמו במקרה של עבודה מסוכנת בגובה.

אשם תורם של העובד

סוגיית אשם תורם יכולה לבוא לידי ביטוי כאשר העובד שנפצע פעל על דעת עצמו או לקח על עצמו סיכונים שלא על דעת מעסיקו. אשם תורם מהווה הגנה למעסיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין, אלא מפני החובה לפצות את הנפגע על מלוא הנזק. בקביעת קיומו של אשם תורם תחילה על בית המשפט לבחון האם בנסיבות העניין נהג המעסיק באחריות ותוך זהירות סבירה על פי מבחן האדם הסביר, ואם התשובה שלילית, האחריות לפגיעה תחולק על פי מבחן האשמה המוסרית, כלומר הצבת מעשי הרשלנות של העובד מול המעסיק כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד לקרות התאונה.