נזקי גוף עקב רשלנות באש, כיצד להגיש תביעת פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

סעיף 39 לפקודת הנזיקין עוסק בחובת הראיה ברשלנות באש, וקובע כי בתביעה לפיצויים שהוגשה בגין נזקי גוף והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או כתוצאה מאש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבעיר אותה, או שהוא בעל המקרקעין או המיטלטלין שמהם פרצה האש, על כתפי הנתבע מוטל נטל ההוכחה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיהיה חייב עליה.

על פי סעיף זה, שני התנאים הראשונים המאפשרים את חובת הראיה של הנתבע ברשלנות לגבי אש, הם: קיומו של נזק והעובדה כי הנזק אכן נגרם על ידי אש. התנאי השלישי, שלפיו הנתבע הוא האחראי להבערת האש או האחראי למקור האש, מתייחס גם למעשה פלילי מכוון של אחר, כגון הצתה, ומטיל אחריות על בעל השטח או הרכוש שממנו פרצה השריפה.

במסגרת תביעת רשלנות דורש התובע פיצויים בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מרשלנותו של הנתבע. ברוב המקרים, ינהג בית המשפט על פי הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", כלומר, הנטל להוכחת עילת התביעה מוטל על התובע, ואם המשפט יסתיים במצב שקול ומאוזן התובע יפסיד.

במקרה של רשלנות באש, על האדם שנפגע כתוצאה מהתפשטות או הבערת אש יהיה הנטל להוכיח שמתקיימת עוולת הרשלנות על פי הגדרתה בפקודת הנזיקין, כולל קיומה של חובת זהירות, קיומה של התרשלות, קיומו של נזק, וקשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. עם זאת בחובת הראיה ברשלנות לגבי אש מועבר נטל ההוכחה לעניין יסוד ההתרשלות אל הנתבע, להוכיח שלא התרשל.

כוויות בגפיים עקב שימוש בטבון גז בצימר

אורח בצימר שנכווה עקב שימוש בטבון גז, בעת שניסה להכין פיתות טריות, פנה אל בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו והגיש תביעת פיצויים כספית בסך 13,870 שקלים, נגד בעל הצימר עקב נזקי גוף.

על פי עובדות התביעה, בחודש אוקטובר 2016, בעת ששהה התובע עם משפחתו בצימר, הוא השתמש בטבון המופעל באמצעות בלון גז גדול אשר מצוי במתחם הצימרים, לצורך הכנת פיתות, אולם לא לפני שקיבל הדרכה בדבר אופן תפעול הטבון ממנהל המקום. לטענת התובע הדרכה זו התבררה כחלקית וחסרה, וכאשר הדליק את הטבון סבל ממכת אש אשר גרמה לשריפה של שערות החזה, הרגליים והגבות, וכן גרמה לכוויות ברגל ובאצבעות יד שמאל.

בעל הצימר טען כי מבדיקה שנערכה לא נמצאה כל תקלה בטבון, ואף מבקרים רבים אשר פקדו את הצימר לפני האירוע ולאחריו, הבעירו את הטבון בעזרת אחראי במקום על פי הוראות מבלי שנתקבלה כל תלונה או דיווח על תקלה, כך שסיבת התאונה היא שימוש שעשה התובע בטבון בניגוד להוראות. הנתבע הכחיש את הנזקים הנטענים אשר לא בוססו, והכחיש כל קשר סיבתי או ענייני בינו לבין הפגיעה הנטענת.

בית המשפט סבר כי הנתבע בגדר תופש המקרקעין ובעל הטבון שממנו יצאה האש, ולאחר שהתובע הציג צילומים בדבר הכוויות בכף ידו, וכן אישורים רפואיים, עלה כי על הנתבע רובץ הנטל להוכיח שלא התקיימה רשלנות מטעמו.

בית המשפט השתכנע כי הנתבע לא העביר לתובע הדרכה הולמת וממצה, ואף לא נמצאו הוראות כתובות המלוות באיורים וסימני אזהרה, באשר לאופן תפעול הטבון והסכנות הכרוכות בתפעול לא נכון של המתקן. לפיכך התביעה התקבלה והנתבע נדרש לשלם לתובע פיצויים בסכום של 7000 שקלים וכן סכום של 500 שקלים עבור הוצאות משפט.

ת"ק 28922-01-17