תביעה נגד עירייה עקב נפילה ברחוב, כיצד לקבל פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

על העירייה והרשות המקומית מוטלת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי ההולכים בדרכים המצויות בתחומן, כולל החובה לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים, לפי הוראות סעיף 249 וסעיף 235(3) לפקודת העיריות. האחריות כוללת תחזוקה שוטפת של מדרכות, כבישים, מדרגות, תאורה וכל שטח ציבורי, אשר מצוי ברשותה, כדי למנוע או לצמצם את הסיכון לתאונות ברחוב.

תפקידה של העירייה לתקן את הדרכים הציבוריות ונוכח אופיו של התפקיד, מחייב ההיגיון לקבוע כי במקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש הציבורי שבתחומי העיריה אשר מהווים סכנה למשתמשים, היא תהיה חייבת לנקוט כלפיהם אמצעי זהירות סבירים.

אדם אשר נפל ברחוב וכתוצאה מהנפילה נגרמו לו נזקי גוף בשל מכשול, מפגע, או מטרד או ליקוי כלשהו בעת ששהה ברחוב, ייתכן שיהיה זכאי לקבל פיצויים מהעירייה, כמו במקרים שבהם נפל בגלל בור במדרכה, ריצוף חסר, מדרכה שבורה, מדרגות לא תקינות, תאורת רחוב לא תקינה ועוד.

כדי לקבל פיצויים יש להגיש תביעת נזיקין נגד העירייה או הרשות המקומית. נטל ההוכחה הוא על כתפי התובע, ועליו להוכיח בפני בית המשפט, כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות ונהגה ברשלנות כלפיו, וכי קיים קשר סיבתי בין נזקי התובע לבין התנהגות הנתבעת.

פנסיונר שנפל ברחוב תבע את עיריית חדרה

בסוף שנת 2015, בעת שפסע התובע, פנסיונר כבן 78 שנים, על מדרכה בשטח הכניסה לחניון בנין מגוריו בחדרה, הוא מעד כתוצאה מהיתקלות בבור קטן שהיה במקום ובמהלך ניסיונו לבלום את נפילתו ארצה נחבל בידיו.

התובע הגיש תביעת פיצויים נגד עיריית חדרה, בסך של 12,830 שקלים, הכוללים הפסד השתכרות, כאב וסבל והוצאות משפטיות, בטענה כי נפילתו נגרמה כתוצאה מהתרשלות העירייה באחזקת המדרכה המצויה בשטח הנתון לפיקוחה.

כדי להוכיח טענותיו, הציג התובע תצלום ממקום הנפילה שבו נראה בור קטן באזור האבנים המשתלבות הסמוכות לבור הביוב, ותצלומים נוספים שבהם נראות עבודות התיקון שבוצעו במקום. התובע הוסיף וטען כי מאז התאונה ברחוב הוא סובל מרגישות וכאבים בכף ידו השמאלית ואף מתקשה בנהיגה.

מנגד טענה העירייה כי בור הביוב הממוקם באזור שבו נפל התובע טופל על ידי תאגיד המים ומצוי בתחום אחריותה, לכן הגישה הודעת צד ג'. עוד טענה העירייה כי נפילת התובע אירעה כתוצאה מסיכוני החיים הרגילים וכי החבלה שנגרמה לו הייתה קלה. תאגיד המים טען להגנתו כי על אף שבור הביוב הסמוך למפגע אשר ככל הנראה גרם למעידת התובע אכן נתון לאחריותו, הרי שהעירייה היא זו האחראית לתחזוקת המדרכה הציבורית הסמוכה אליו.

העירייה הייתה מודעת למפגע, אך לא דאגה לתקנו

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי דין התביעה והודעת צד ג' להתקבל בחלקן. בית המשפט השתכנע כי סוג המפגע הנדון מוכר לכל אחד מהם, ככזה שצפוי להיווצר במקומות הסמוכים לבורות ביוב, ולכן סבר כי מן הראוי היה שייצרו מנגנון משותף למעקב ותחזוקה שוטפת של מקומות מסוג זה.

בית המשפט ציין כי הגורמים האחראיים על האזור חייבים לדאוג לתקינותו באופן שימנע את אפשרות נפילתם של אל המתהלכים בדרכים, ובהם גם אנשים בגילאים ובמצבים גופניים שונים. לפיכך חילק את האחריות בין העירייה לצד ג' באופן שווה, לאחר הפחתת "אשם תורם" של התובע בשיעור של 25%, אשר יכול וצריך היה להיכנס אל הבניין דרך הכניסה המיועדת להולכי רגל ולא במקום המיועד לכניסת ויציאת כלי רכב.

ת"ק 4339-03-16